מפקדי העבר חייבים לתקן את ההווה: אסור להגיע למלחמת לבנון הרביעית

האווירה בטיולית הייתה חגיגית במיוחד בלילה ההוא. אחרי שבועיים של מלחמה הוחלט להכניס אותנו פנימה, ללחימה, ואף שעברנו דרך רחובות קרית שמונה החרבים והנטושים, אנו היינו חדורי מטרה ומחוייכים.

בכפר גלעדי חיכו לנו הטנקים, ונסענו על זחלים בכביש 90 אל הגדר הטובה, וממנה פנימה, לתוך דרום לבנון. 18 ימים ברציפות לחמנו, נגד אויב גרילה שהסתתר במחילות, בשמורות טבע, נגד טילי נ"ט ששוגרו ממרחק של שישה קילומטרים.

הלוחמים שנכנסו הלילה ללבנון, דרך אותם פתחים בגדר, באמצעות אותם צירים ותיקים, היו בני שנה, מקסימום שלוש, כשאני התיישבתי אז בתא הנהג בטנק סימן 4, אך המשימה לא השתנתה. אז היו היישובים והקיבוצים נטושים וגם היום, אז היו מחבלי החיזבאללה האיום הישיר הכבד ביותר על אזרחי ישראל וכך גם היום. גם השמות של הכפרים לא השתנו - מרכבא, מרג' עיון, בינת ג'בל. אז זו הייתה מלחמת לבנון השנייה, כעת מלחמת לבנון השלישית. ואם לא נעשה הפעם את העבודה כמו שצריך, גם הרביעית תגיע במוקדם או במאוחר.

רגע לפני הכניסה הקרקעית, בחיפוש אקראי בגוגל, נתקלתי בעובדה מדהימה. שדרת הפיקוד הזוטרה של גולני ב-2006, אותה אחת שספגה הרוגים ונפגעים רבים והפכה לסמל, היא שדרת הפיקוד הבכיר של צה"ל. מפקד זרוע היבשה תמיר ידעי היה אז מח"ט גולני, מפקד גדוד 13 דאז היה יואב (פולי מרדכי) עוסק כעת בהשבת החטופים, מפקד גדוד 51 דאז יניב עשור הוא מפקד אכ"א כיום, יואב ירום, אז מפקד הגדס"ר, הינו היום רמ"ט גולני, ושי קלפר, מפקד הסיירת בלבנון השנייה, משרת כעת כמפקד עוצבת הגליל.

אלו מפקדים שחוו על בשרם את טעויות יולי-אוגוסט 2006. הם שכלו חיילים ומפקדים, הם לחמו בקרבות הקשים ביותר, וכיום הם מנהלים את הלחימה. את כל הקריירה שלהם הם העבירו בהפקת המסקנות של אותה מלחמה שנוהלה בצורה כושלת, ושהסתיימה בניצחון רק בזכותם, אותו פיקוד זוטר, עד רמת מפקד החטיבה.

חלק מהטעויות הנוראיות של הפיקוד הבכיר בצה"ל כיום, שהובילו למחדל העצום של השבעה באוקטובר, בשל התעלמות מהאיום הדרומי, הן היתרונות שנובעת מהתמקדות בגזרת הצפון בעשורים האחרונים. זו המלחמה שאליה צה"ל מתכונן כבר כמעט שני עשורים.

אין זה אומר שלא יהיו אתגרים וסיכונים, רחוק מכך. לבנון אינה עזה, על כל המשתמע מכך. מטעני הענק שהמתינו מתחת לכבישים ב-2006 ממתינים גם היום לכוחות המתמרנים, טילי הקורנט המדוייקים עדיין עלולים לפגוע ממרחק של שישה ושמונה קילומטר, מתוך מסתור בסבך, וכוח רדואן שממתין ללוחמי צה"ל הינו בעל ניסיון מבצעי רב. לוחמי עילית, שלחמו בסוריה, ושמוכנים ללחימת גרילה. אומנם, חיל האוויר היכה את מערך הטילים של חיזבאללה, כך שנראה שהם אינם מסוגלים להפציץ את ישראל כפי שתכננו, אך עדיין מדובר באיום כבד על הלוחמים, כפי שהיה בלבנון השנייה, ואף מעבר.

המטרה שאליה יצאנו ב-2006 לא התממשה. אומנם, קיבלנו כמעט שני עשורים של שקט, אך היה זה שקט מדומה בלבד. כעת על הלוחמים, המפקדים והדרג המדיני להשלים את המלאכה, ולחסל את האיום ששוכן מדרום לליטני אחת ולתמיד. חיזבאללה, כך כולם מבינים, לא תיעלם ותמשיך להיות איום גם בעתיד, אך לא ייתכן שאיום זה ישכון במרחק מאות מטרים בודדים מבתי תושבי הצפון.