על רקע המגעים להפסקת אש: אסור לתת לחיזבאללה להתעשת

המכה שישראל הנחיתה על חיזבאללה בשבועות האחרונים היא חסרת תקדים בתולדות הארגון. כך העיד נסראללה בעצמו בנאומו האחרון. בישראל – לא חולקים עליו. ואולם, מכה קשה ומפתיעה אינה בהכרח גם מכרעת או אנושה. מה שעושה את ההבדל ביניהן הוא יכולתו של המוכה להתאושש: לקום על רגליו ולהמשיך בפעילותו, בזמן רלוונטי. וכאן מקום יש לדיון שנפתח בעקבות היוזמה האמריקנית (יחד עם מדינות נוספות) להסכם הפסקת אש למשך שלושה שבועות בין ישראל ללבנון.

האינטרס של חיזבאללה בהפסקת האש הזו מובן. רצף המהלומות שהוא חטף ריסק את הדרג המבצעי הבכיר, פגע בשרשרת הפיקוד, שיבש את יכולת השליטה והתיאום, הוציא ממעגל-הכשירות כ-2000 לוחמים ופעילים בדרגי הביניים, גרע מהאמצעים והיכולות המבצעיות שהארגון צבר לאורך שנים, ערער את הביטחון העצמי של אנשיו והעמיד אותו במבוכה מול מאות אלפי הלבנונים שנאלצו לברוח מבתיהם ומול יריביו הפוליטיים שלא היססו להתכבד בקלונו.

גם בבונקר שבו הוא מסתתר שומע נסראללה את קולות מתנגדי-חיזבאללה שהאירועים נסכו בהם אומץ לגדף לעיני המצלמות את האירגון השיעי. בסתר לבו יודע נסראללה כי גם בקרב תומכיו יהיה לו קשה להצדיק את ההחלטה שקיבל להלחם עבור חמאס ולשלם בדם לבנוני את מחיר גחמותיו של סנואר.
ההפסד הצפוי לחיזבאללה אם ייענה ליוזמת הפסקת-האש – ניתוק זמני של הזיקה בין לבנון ועזה – בטל בשישים מול התועלת הצפויה לו מהסכם כזה.

גם את האינטרסים של הממשל האמריקני בכינונה של הפסקת האש המדוברת, קל להבין. ההסלמה התלולה בלחימה, ההכנות בצד הישראלי לתמרון קרקעי והנטישה ההמונית של תושבי דרום לבנון, קרבו את העימות במהירות לטמפרטורת רתיחה. מבחינת וושינגטון ההפוגה נדרשת כצעד חירום כדי למנוע את התפשטות האש מארזי-הלבנון לאזור כולו. האמריקנים לא אמרו נואש וכדרכם בארועים קודמים, גם במשבר הזה הם מנסים למצוא הזדמנות לעיסקה כוללת שתתן מענה גם לאתגרים בעזה ואף מעבר לכך

בעוד שלגבי חיזבאללה וארה"ב השיקולים בעד הפסקת אש מיידית מובנים, הרי שביחס לישראל התמונה מורכבת יותר.

כדי לשמר את התמיכה האמריקנית- החיונית להמשך המלחמה – ישראל נאלצת לשלם. מכך אמנם אין לה מנוס, אך באשר לגובה "התשלום" – יש מקום לדיון.
המציאות שנוצרה בלבנון מספקת לישראל ולארה"ב הזדמנות לטפל באיום האיראני דרך אחד מהכוחות החזקים שלו באזורנו.

כדאי להזכיר למי ששכח, כי אחת המטרות בהקמתו של חיזבאללה היתה לסייע לאיראן בדחיקתה של ארה"ב ("השטן הגדול") מהמזרח התיכון. בשלב מאוחר נבנה האירגון גם באופן שיוכל להרתיע אוייבים החיצוניים של המשטר האסלאמי מפני צעדים צבאיים נגדו. פגיעה קשה בחיזבאללה לאחר המכה שחמאס ספג בעזה, תשתק שתיים מזרועותיו המאיימות של התמנון האיראני.

עבור מדינות המערב החרדות לגורלה של מדינת לבנון יש כאן הזדמנות לשנות את מאזן הכוחות הפנימי, המונע כל סיכוי לשינוי במדינה הכושלת. גם אם נכונה הטענה כי מנקודת מבטה של ישראל, המלחמה מלכתחילה אמורה להוביל רק להסדרה ולא להכרעה, עדיין קיים הבדל בין הסדרה שנכפית על האוייב בתנאים שמוכתבים לו להסדרה שהאוייב מגיע אליה מעמדת כוח.

הפסקת אש תבלום את המומנטום החיובי של צה"ל ומערכת הביטחון מול האוייב, תאפשר לחיזבאללה להתארגן מחדש ולצמצם את הפערים הקריטיים שנוצרו בעקבות המהלומות שחטף. היא תרפה את ידי תושבי הצפון לאחר רוממות הרוח שחשו בעקבות הגברת הלחימה בחיזבאללה. ישראל תתקשה לקבל לגיטימציה לחידוש הלחימה, במיוחד לנוכח חששות הממשל בוושינגטון עם ההתקרבות למועד הבחירות בארה"ב.

להגביר את התקיפות

כיצד איפוא מומלץ לישראל לפעול ?

ראשית, לקבע את המציאות שבה אזור דרום לבנון מפונה מתושביו (כאזור לחימה) – כל עוד תושבי ישובי הצפון בישראל אינם בבתיהם, כך יהיה גם בדרום לבנון.

שנית, להגביר את התקיפות נגד יעדי חיזבאללה ולשבש את התארגנותו מחדש. שלישית, ככל שקיימת הזדמנות לכך – יש לסכל את נסראללה. בשכונה שבה אנו חיים גם זה מדד למעמדה של ישות, להצלחתה או לתבוסתה, במיוחד לנוכח זיהויו המובהק כאחד מסמלי ה"התנגדות".

רביעית, תקיפת מתקנים ומטרות דואליות של מדינת-לבנון – לאחר הבהרת השימוש שחיזבאללה עושה בהם לצרכיו. זאת, כדי להגביר את הלחץ על האירגון ולמנוע ממנו להצטייר כמגן של לבנון.

חמישית, עזה. לאחר שנסראללה הידק את מחוייבותו אליהו והתחייב כי לא יפסיק את הלימה בישראל בטרם תיפסק הלחימה בעזה, ניצחון ישראלי מובהק בעזה יהיה ניצחון על גם השותפות הזו. נכון להגביר את הלחץ , לצמצם את אספקת הסחורות והדלקים למינימום ההכרחי, להפקיע מחמאס את השליטה באספקה ובעיתוי המתאים (בכפוף לאילוצי המשאבים) -לבצע את "תכנית האלופים".

"בשנה האחרונה, העולם היה עד לטבעה האמיתי של ישראל" אמר השבוע נשיא איראן, מסעוד פזשכיאן. בנאום שנשא בעצרת הכללית של האו"ם. הוא אמר זאת כשטען כי ישראל מבצעת פשעים נגד האנושות, אך דבריו משקפים היטב את תמונתה ישראל בשנת-המלחמה שלאחר ה-7 באוקטובר: מאמינה, נועזת, מתוחכמת ונחושה מול כל אוייביה!

הכותב מכהן כראש מכון משגב לביטחון לאומי ולאסטרטגיה ציונית