חיסולו של ראש מערך המבצעים של חיזבאללה, איברהים עקיל, הוא פעולה נוספת ברצף פעולות עצימות המיוחסות לישראל בימים האחרונים.
סדרת הפעולות החלה, על פי פרסומים זרים, בפיצוץ הביפרים של מחבלי חיזבאללה בלבנון ביום שלישי, פיצוץ מכשירי הקשר של המחבלים ביום רביעי, תקיפות של כ-1,000 משגרים בשני כלי תקיפה ביום חמישי, והיום (שישי) חיסולו של עקיל.
ישראל לקחה אחריות על חיסול עקיל, והודיעה שיחד עימו חוסל מערך המבצעים ושרשרת הפיקוד של יחידת רדואן. המודיעין על חיסולו של עקיל היה מודיעין מתפרץ, שאושר במהירות יחסית, בעת שהרמטכ״ל שהה בפיקוד הצפון.
הפעולות שעל חלקן ישראל לא נטלה אחריות, ועל חלקן התגאתה, מעידות על שינוי כיוון בהתנהלות הישראלית, לאחר 11 וחצי חודשי לחימה שבמהלכם 65 אלף תושבי הצפון לא נמצאים בבתיהם. גם אם כפי שדווח בתקשורת הזרה, הפעולה החלה לאחר שהיה חשש מילכוד הביפרים ייחשף.
אך בכל זאת ייתכן כי ישראל נגררה לרצף הפעולות הללו בטרם גיבשה אסטרטגיה ברורה להמשך, ומבחינתה כל האופציות על השולחן. כחלק מכך, ישנה אפשרות שרצף הפעולות של הימים הקודמים, ושל הימים הבאים, יכפו על חיזבאללה להגיע לאותו ההסדר שאליו סירב להגיע עד כה, מבלי שהצדדים ייגררו למלחמה נרחבת.
כעת נשאלת השאלה מה תהיה תגובת הצד השני: האם תחת רושם ההלם והבלבול, רצף הפעולות יעביר כהלכה את המסר שבידי ישראל לא מעט כלים נוספים; האם יגיב באופן מתון בניסיון למשוך את מלחמת ההתשה שנמשכת כמעט שנה - או שיגיב באופן חריף ולא יותיר עוד ספק בנוגע לעתיד ויוביל להסלמה רבתי.
בהקשר זה נזכיר כי במסגרת אותן "משוואות נסראללה", תקיפה ישראלית בביירות משמעה ירי לכיוון גוש דן.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו