"תודה על 21 שנים שהיית איתנו": נופלי האסון ברפיח הובאו למנוחות

שלושת הלוחמים והפרדמיקית שנפלו אתמול ברפיח, כתוצאה מפיצוץ מבנה במהלך סריקה בשכונה, הובאו היום (רביעי) למנוחות.

סמ"ר עמית באכרי ז"ל, בן 21 מיושיביה, היה לוחם בגדוד שקד, חטיבת גבעתי. אביו יוסי ספד לו: "עמיתי, רציתי לומר לך דבר שלא אמרתי לך אף פעם - לומר לך תודה. תודה על 21 שנה שהיית איתנו. 21 שנה שהייתי מפוצץ בגאווה בגללך. תודה על זה שהיית האח הכי מושלם לאחיות שלך, הבן הכי מושלם, החבר הכי מושלם שלי".

סמ"ר דותן שמעון ז"ל, בן 21 מאלעזר, היה גם הוא לוחם בגדוד שקד של חטיבת גבעתי. אביו ירון ספד לו: "אני לא מאמין שאני כותב הספד עליך. לפני יומיים כתבת שהכל בסדר ושאתה נכנס לעזה ואוהב אותנו. תמיד הרגעת אותנו שאין מה לדאוג. דותן, תמיד התגאיתי בך. ילד של שמחה ונתינה עד אין סוף, ואהבה לכל אדם".

סמ"ר אגם נעים ז"ל, בת 20 ממשמרות, היתה פרמדיקית בגדוד 52, עוצבת עקבות הברזל (401), והיא החיילת הראשונה שנפלה במהלך פעילות מבצעית ברצועה מתחילת מלחמת חרבות ברזל. אביה יורם ספד לה: "תמיד המעולים נופלים, ואגמי היתה מעולה".

סרן דניאל מימון טואף ז"ל, בן 23 ממורשת, היה סגן מפקד פלוגה בגדוד שקד, חטיבת גבעתי הובא למנוחות בבית העלמין הצבאי בהר הרצל. "אדם מיוחד וטהור שעשה הכל למען עם ישראל, תמיד בלחימה הוא היה נכנס ראשון לכל מקום כמו הקצין שהוא - הוביל. אני כל כך גאה בו", סיפר עליו אביו שמואל לאחר ההודעה על נפילתו.

סמ"ר עמית באכרי ז"ל

סמ"ר עמית באכרי, בן 21 מיושיביה, היה לוחם בגדוד שקד, חטיבת גבעתי. הלוויתו התקיימה  בבית העלמין הצבאי בנתיבות. 

אחותו נועה, ספדה בדמעות: "עמית, חיים שלי, הגאווה הפרטית שלי, הסיבה שאני מסתובבת עם חזה נפוח. היית הגב שלי והחצי שלי. אתה האח הכי טוב, הלוחם הכי טוב והבן אדם הכי טוב. גבר שמשיג את כל מה שהוא רוצה בצניעות ובכבוד. עמית, תיתן לי כוחות להמשיך, אני אחזיק את המשפחה שלנו, רק תיתן לי כוחות ותשמור עלינו מגן עדן".

אביו יוסי: "עמיתי, רציתי לומר לך דבר שלא אמרתי לך אף פעם - לומר לך תודה. תודה על 21 שנה שהיית איתנו. 21 שנה שהייתי מפוצץ בגאווה בגללך. תודה על זה שהיית האח הכי מושלם לאחיות שלך, הבן הכי מושלם, החבר הכי מושלם שלי. תודה עמיתי".

אחותו הלל, ספדה לו: "אתה האח הכי טוב בעולם ואני אוהבת אותך ומתגעגעת אליך. מקווה שטוב לך - המלאך הכי יפה בגן עדן. האח הכי טוב בעולם, אני אוהבת אותך".

בשם צבא ההגנה לישראל, אלוף משנה דוד רון: "אין בכוחם של המילים לתאר את האובדן הגדול עם נפילתך, לוחם וחבר למופת. הגעת לחטיבת גבעתי לאחר שנלחמת להיות לוחם קרבי מתוך האמונה והחשיבות של השירות הצבאי והתרומה למדינת ישראל. עברת את המסלול ההכשרה כלוחם בהצלחה והוצבת בגדוד שקד לאורך כל הדרך הפגנת מוטיבציה גבוהה הגדלת ראש. תרמת את כל שיכולת על מנת להוביל ולהצטיין".

"בפלוגה מבצעית של גדוד שקד, נבחרת להיות הקשר של סגן מפקד הפלוגה, תפקיד אותו ביצעת במסירות ובמקצוענות. השתתפת במבצעים מורכבים תמיד באומץ, בנחישות ובדיקות. המטרה חבריך ומפקדיך ראו בך מודל לחיקוי. לאורך כל השירות פעלת מתוך דאגה לכל אחד מחבריך והתפעלת במקצועיות, ערכיות ונתינה. ערכי החברות הובילו אותך בכל דבר שעשית . לחמתם במשימה מבצעית מורכבת במרחב רפיח נפגעת ונפלת חלל יחד איתך נפל מפקדך סרן דניאל טואף וחברך לגדוד דותן שמעון זכרונם לברכה".

"חמישה לוחמים נוספים נפצעו בפעילות זו והם עוד מאושפזים בבתי החולים. נאחל להם מכאן החלמה מהירה. הלחימה בדרום נמשכת גם ברגעים אלו וחבריך מפקדיך נבצר מלהיות כאן היום ולהיפרד ממך בדרכך האחרונה. עמית, אני מבטיח לך שנשיב את השקט והביטחון למדינת ישראל. משפחת באקרי - יוסף, פנינה, נועה הלל ומרים בחירתו של עמית להתגייס לשירות קרבי, מידע על החינוך שקיבל בבית ועל הערכים והמורשת אותם הנחלתם לו, היו גאים בעמית בפועלו וברוחו, דמותו תמיד תעמוד לנגד עינינו בכל אשר נלך".

"אני מבקש בשמי ובשם מפקדי וחיילי החטיבה וגדוד שקד להשתתף בצערכם הכבד. אנו מרכינים ראש וכואבים את לכתו של עמית לנצח. נעמוד לצידכם, לעד תהיו חלק ממשפחת גדוד שקד וחטיבת גבעתי. עמית, תודה שהיית חלק מאיתנו, תחסר לנו מאוד מירכאות תישאר לנצח בליבנו נוח על משכבך בשלום ותהיה נשמתך צרורה בצרור החיים. מצדיע לך".

סמ״ר דותן שמעון ז"ל

אלפים הגיעו ללוות את סמ"ר דותן שמעון ז"ל בדרכו האחרונה בבית העלמין בכפר עציון. דותן הותיר אחריו הורים ואח. לפני למעלה מעשור איבד את אחותו בתאונת דרכים.

האבא ירון: "דותן, אני לא מאמין שאני כותב הספד עליך. לפני יומיים כתבת שהכל בסדר ושאתה נכנס לעזה ואוהב אותנו. תמיד הרגעת אותנו שאין מה לדאוג. דותן, תמיד התגאיתי בך. ילד של שמחה ונתינה עד אין סוף, ואהבה לכל אדם. אחרי שסיימת תיכון החלטת ללכת אחרי אחיך גיא ולהתנדב באחוזת שרה. נתת את כולך בשנה הזאת לחניכים. כשהגיע זמן גיוס התלבטת לאן ללכת. כשמיינו אותך לגבעתי שמחת ואמרת - 'אבא, אני ממשיך את הדרך שלך'. התגייסת לגדוד שקד, טירונות, קורס חובשים, אימון מתקדם וקורס מ"כים. לקראת סוף הקורס נכנסת לעזה לחודש. אמרת שלא נדאג. לא שמענו ממך כמעט חודש ודאגנו ממש. כל שיחה חסויה או לא מזוהה היינו עונים".

"בטקס מסע כומתה של החיילים שלך ראיתי איך הם מדברים עליך באהבה וכמה הם רצו שתעניק דווקא להם את הכומתה שלך. בזמן השירות הצבאי התבוננתי בך ולמדתי ממך. במקום לנוח ולהיות עם חברים ישר נסעת לאחוזת שרה לבקר את החניכים שלך. קיבלת וכיבדת כל אדם לא משנה מה דעותיו או מאיפה הוא. היית נאהב על כולם. דאגת לחיילים שלך. שמעתי אותך משוחח איתם, מצד אחד באסרטיביות ומצד שני עם אכפתיות ודאגה לכולם".

"בטקס סיום הטירונות של החיילים שלך רציתי להכיר את המ"פ שלך. הוא ביקש ממני סליחה שלא אפשר לך את התפקיד שרצית, 'אבל האדם שאני רוצה איתי בקרב וישמור עלי זה דותן, לכן השארתי אותו קרוב'. דותן, אני לא מעכל שאנחנו צריכים לקבור שני ילדים. הלב מסרב להאמין שלא תחזור הביתה. הלוואי שתגיד לי שזה סתם חלום. כשאתה עכשיו עולה למעלה ליד כיסא הכבוד עם הקב"ה ונופר האהובה, תמסור לנופרי שתבוא אליי יחד איתך בחלום ותחבק אותי חזק. קח את נופר ותבקש מהקב"ה שנמשיך לשמוח ולחייך כמו שאתם הייתם מחייכים בכל מצב. ושישמור על כל החיילים, ירפא את כל הפצועים ושיחזיר את החטופים הביתה בריאים ושלמים. דותן, תעיר אותי מהחלום, חלום שחזר אליי אחרי 11 שנה. אני אוהב אותך".

אורית, האם: "דותני שלי, ילד מתוק שלנו, אני לא מאמינה שדפקו לנו בדלת בשעה מאוחרת. אני קמה מהמחשב ברעד מציצה בעינית ורואה מישהו גבוה. החייל שואל אותי אם אני אורית ואם בעלי בבית. שאלתי 'מה קרה לדותן, הוא נפצע'? והוא בשלו, 'בעלך בבית?' אז אני צועקת: 'ירון, יש חיילים בדלת', והוא אומר: 'לא יכול להיות'. והחייל אומר את המשפט 'צבא הגנה לישראל מודיע על נפילתו של דותן שמעון'. ואני אומרת לו שלא יכול להיות, שזו טעות, שהוא סתם אומר".

"אני בשידור חוזר. אני ואבא כבר הסתכלנו ביומן מתי האזכרה של נופר, וחשבנו שהשנה נעשה אזכרה בקטנה, כי יש כל כך הרבה חיילים הרוגים, ומה הקשר לעשות אזכרה, ומה זה קשור, ואני שואלת מה זה קשור שאתה לא כאן?! ואתה אלוקים, מה אתה רוצה ממני!? מה אתה רוצה, תגיד לי, מה!? לא מספיק לך תינוקת קטנה בת חמישה ימים?, לא מספיק לך את נופר שם?, גם את דותן לקחת?!".

"צריך להגיד לאנשים לא לחנך את הילדים שלהם להיות טובים כי אז אתה לוקח אותם. שלא יעשו כלום ואז הם יישארו עם ההורים שלהם. אנחנו צריכים לחשוב איך אבא גיא ואני ממשיכים בלעדיך. ושוב אותו סיפור - יבואו, יחבקו, יהיו עצובים ואז ילכו. הכל יהיה עצוב כפליים".

אל"מ גיא ביטון: "כואבים את האובדן הנורא לחם בעת שנלחם על הגנת המולדת. אין במילים לתאר את האובדן הגדול. התגייסת מתוך אמונה, בחרת להיות לוחם בכדי לעשות שירות משמעותי. היית נחוש להיות מפקד וחובש קרבי כי להיות לוחם בשקד לא הספיק לך. השתתפת באירועים מבצעיים שונים. דותן, היית אדם חברותי אוהב ואהוב על הבריות. מלא בנתינה. תמיד חייכת, תמיד דאגת לאחרים. חבריך לפלוגה ידעו שכשאתה לצידם – יש על מי לסמוך. אתמול עת שלחמת במשימה מבצעית ברפיח נפגעת ונפלת חלל".

"אני מבטיח לך, שחטיבת גבעתי תמשיך את משימתך עד תום. נלחם בחמאס ונמשיך עד הניצחון. לא נפלת לשווא. אנחנו ננצח, ונהיה חזקים יותר, כעם, כמשפחה וכפרט. אתה פוגש את נופר אחותך הגדולה. שמור עליך, שלח לה חיבוקים חמים ממשפחתך ונגן לה בגיטרה. תחסר לנו מאוד. נוח על משכבך בשלום".

מוקדם יותר, מועצת גוש עציון הוציאה הודעה על נפילתו של של סמ"ר שמעון: "הוא הותיר אחריו הורים, ירון ואורית שמעון ואת האח גיא. אחותו נופר ז"ל, נספתה בתאונת דרכים לפני עשר שנים בצומת גוש עציון". עוד נודע כי הלוויה תתקיים בשעה 15:00 בבית העלמין בכפר עציון. 

סמ"ר אגם נעים ז"ל

אלפים הגיעו לבית העלמין בקיבוץ משמרות ללוות בדרכה האחרונה את תושבת הקיבוץ סמ״ר אגם נעים, בת 20, פראמדיקית בגדוד 52, עוצבת עקבות הברזל (401), שנפלה אתמול בקרב בדרום רצועת עזה. נעים היא החיילת הראשונה שנפלה מאז הכניסה של צה"ל לרצועת עזה. היא הותירה אחריה הורים ושתי אחיות.

הסבתא אמרה בבכי לפני תחילת ההלוויה: "אגם המקום הזה לא מתאים לך. אין צדק".

האב יורם: "כשאגמי נכנסה לעזה קיוויתי שלא יקטפו את הפרח הקטן שלי. אבל ידעתי שזה יקרה כי תמיד המעולים נופלים. ואגמי הייתה מעולה. היא הצטיינה בקורס בקלילות ותמיד מוקפת בחברים וחברות. אגמי היו לי לא מעט רגעים קשים בחיים אבל זה הגדול מכולם. אני מבטיח לך שאעשה הכל לשמור על המשפחה, כפי שביקשת ממני בצחוק שאם יקרה לי משהו. אני רוצה להתפלל שכעם נהיה ראויים למותך וחבריו".

האחיות יובל ופלג ספדו לאגם. פלג: "את התינוקת שלנו ואהבת חיינו. הדבר הכי טוב שקיבלנו. איך ממשיכים מכאן? היינו מתחלפות איתך. אנחנו אוהבות אותך". יובל:" אף פעם לא היה ברור מי האחות הגדולה ומי הקטנה. היה בה ידע איך להתנהל ואיך להיות שם בשביל אנשים. ההווה של החצי השנה האחרונה היה מבאס כי לא היה לי הרבה זמן איתה. אבל ידעתי שיהיה בסדר, שהיא תתחתן ואני אקח את הילד שלה לחוג. מרגיש לי שזה היה צריך להימנע ושיש עוד מקרים שהיו צריכים להימנע".

הדודה מריאל: "אגם אהובה שלנו. ילדה קטנה שהיא הכי גדולה. תמיד היית ילדה של חופש. תמיד קופצת מפרח לפרח ושואבת את הטוב שיש לעולם להציע. כשסיימת את הקורס בהצטיינות כתבתי לך שאת מדהימה. מה הייתי נותנת כדי לראות עוד קצת מהאישה שהפכת להיות. הפעם אגמי יכולת לוותר על הבכורה. נוחי בשלום ילדה אהובה שלי".

דניאל, הסמלת של אגם בקורס פראמדיקיות: "אגם, תודה בשמי ובשם הקורס ותודה למשפחה של אגם שגילו אישה כ"כ מיוחדת. הבנו בסגל שיש בך קסם ועשינו הגרלה וקיבלתי אותך לקורס. זכיתי. היחסים בנינו היו יותר מפקודה ומפקדת. בכל שלב הוכחת לנו שאת מסוגלת ליותר. היית מצטיינת הקורס ואף אחד לא הופתע מזה. בחרת במקצוע הרפואה ובשדה הקרב הצלת המון לוחמים. היית אמורה להתחיל להדריך בקורס פרמאדיקיות ואני לא מאמינה שלא יהיו חיילות של המפקדת אגם נעים. אני מבטיחה שהמורשת שלך תמשיך ללוות את קורסי הפראמדיקיות לדורות. השארת בליבי חלל שאי אפשר למלא. ואני שואלת מה אני אעשה בלעדיך? זה לא הגיוני שאנחנו נפרדים ממך".

ד"ר איתי פולג, אלוף משנה רפואה, פיקוד הדרום: "אגם, אנחנו עומדים כאן המומים מנפילתך. הפרידה לא נתפסת. בחרת להתגייס לשירות משמעותי כפראמדיקית מתוך תחושת שליחות ואהבת מקצוע הרפואה. הצטיינת בלימודים והובלת. היה טבעי שתשובצי לתפקיד משמעותי כפראמדיקית צבאית. בתפקידך בחרת להעניק חיים ולעזור לאחרים. טיפלת בלא מעט פצועים, שחלקם חבים לך את חייהם. אגם, בטרם עת נקטפת במלחמה שגבתה מחיר כבד מנשוא".

מלי קפלן, מנהלת המוסד החינוכי מבואות עירון ספדה לאגם: "היא הצטיינה בכל תחום שבו נגעה- הייתה תלמידה מצוינת, למדה במגמת ביולוגיה ומדעי המחשב ואף עשתה עבודת גמר במדעי החברה. אגם הייתה חניכה ופעילה בפנימייה ובחברת הנעורים של מבואות עירון וכן הייתה חניכה ומדריכה בתנועת השומר הצעיר. בסיום לימודיה אגם קיבלה תעודת הצטיינות חברתית על היותה מדריכה בתנועת הנוער השומר הצעיר. אחר לימודיה, בחרה אגם לעשות שנת שירות ב'פנימיית עדנים', בבית-קמה, ולעבוד עם בני נוער שיצאו מאשפוז".

"היא שאפה להיות פראמדיקית ושירתה בגדוד 52, מתוך שאיפה לתרום ככל יכולתה לחברה. אגם הייתה תמיד עטופה בחברים, סבלנית לכל אדם וטובת לב. אנו כואבים ועצובים. זהו אובדן גדול עבור הצוות וחניכי ובוגרי 'מבואות עירון'. מחבקים ומשתתפים בצער ההורים, דורית ודודי, האחיות והמשפחה כולה".

מגן דוד אדום מרכין ראש עם נפילתה בקרב בעזה של פראמדיקית לוחמת צה"ל ומתנדבת מד"א אגם נעים. אגם הוכשרה בניידות טיפול נמרץ של מד"א כחלק מקורס פרמדיקים הצבאי אותו סיימה בחודש מרץ האחרון כחניכה מצטיינת לימודית. בהמשך, תוך כדי שירותה הצבאי כפראמדיקית לוחמת בעזה הקפידה בכל חופשה להגיע למשמרות במד"א על מנת לשמור על כשירותה ורמתה המקצועית הגבוהה. את משמרתה האחרונה בניידת טיפול נמרץ של מד"א עשתה ביום א' (15.9), יומיים לפני שנפלה בעזה. חבריה במד"א מספרים כי היא תמיד הייתה נכונה לעזור, אהבה מאוד את תחום הצלת החיים והייתה מקצועית באופן יוצא דופן.

פרמדיק מד"א בן כוכבי, שהיה יחד עם אגם ז"ל במשמרתה האחרונה במד"א: "קיבלתי את הבשורה על נפילתה בהלם ועצב רב מאוד. רק ביום ראשון האחרון עשינו משמרת יחד בניידת טיפול נמרץ באור עקיבא. היא הייתה מקצועית ומוכשרת מאוד. היא הייתה גאה להגן על המדינה ולהציל חיים - גם במדי צה"ל וגם במדי מד"א. היא הייתה מלאת שמחת חיים ואושר וזה כאב גדול. קשה לי לחשוב עליה בלשון עבר ושזו הייתה המשמרת האחרונה שלי איתה".

ים ברבי, פראמדיקית במד"א והמדריכה הראשית של אגם בקורס הפרמדיקים הצבאי: "אגם ז"ל הייתה חניכה מיוחדת ובולטת, הן מקצועית והן אישית. היו לה הישגים לימודיים מרשימים מאוד במהלך הקורס. היא הייתה חייכנית, מקצועית, צנועה ואדיבה מאוד. היא הייתה בעלת ממוצע הציונים הגבוה ביותר בקורס, אותו סיימה במרץ השנה בהצטיינות. יהי זכרה ברוך".

סרן דניאל מימון טואף ז"ל

מאות בני משפחה, חיילים ואזרחים ליוו למנוחות בבית העלמין הצבאי בהר הרצל את סרן דניאל מימון טואף ז״ל בן 23 ממורשת, סגן מפקד פלוגה בגדוד שקד בחטיבת גבעתי, שנפל בקרב בדרום רצועת עזה.

אביו של דניאל ספד לו ביגון עמוק: "נשארנו חרוכים וגלמודים בלעדיך. נלחמת בעזה קרוב לשנה ומעולם לא התלוננת. תמיד אמרת שהכל בסדר. יצאת למלחמה שאין צודקת ממנה. כל פרידה שיצאת לעזה היה יום אבל עבורנו. בחרנו שתשכב בירושלים עיר הקודש ולא ליד הבית משום שמותך איננו אירוע פרטי, הוא שייך לכל העם הנפלא שלנו. אהבת ישראל תפעפע ותחנוק את המחלוקת הקשה בעמנו. דניאל איש חמודות, אני אוהב אותך".

אימו של דניאל ספדה לו בלב שבור: "דניאלוש הגיבור, ככה אתה שמור לי בטלפון שלי. היית תינוק מושלם והבאת לנו רק אור. יש לנו קשר מיוחד של הבנה, אהבה והערצה. מילד אנרגטי שהצליח בכל דבר, יפה בלורית ותואר, ללוחם ללא חת ומפקד חדור מטרה. ממש פרזנטור של גבעתי. תמיד עם החיוך הכי מושלם. מאז אתמול אני מדברת עליך וכל הגוף כואב מגעגוע. מזה כשנה אתה נמצא בחוד החנית. בעזרת השם אנחנו נתחזק. תמיד פיקדת בראש מורם. תהיה מליץ יושר על כל המשפחה, על כל עם ישראל. אני מתגעגעת אליך בלי סוף. אני אוהבת אותך אהוב שלי מושלם".

אחיו ספד בכאב: "דניאל היקר איך אפשר לתמצת אותך לדף ודיו. היית נאה, אמיץ ומוכשר. כמה אהבת את טיולי האופניים. יותר מכל אהבת את כל הסובבים אותך. היית מופת של קצין וג'נטלמן עם סטנדרטים גבוהים. היית לוחם אמיץ, צועד ראשון. כזה היית דניאל שלנו. גאון, גיבור ויחד עם זאת איש חמודות. אבא ואמא היקרים, אתם יכולים להיות גאים בבן המיוחד שגידלתם. למרות שאתה האח הקטן היית לי לכתף תומכת. התייעצתי איתך בכל דבר. אני מבטיח להשתדל לשמור על אבא ואמא. אנא שמור עליהם מלמעלה. דניאל, אני מתבייש שמעולם לא אמרתי לך את זה במילים ישירות - אני אוהב אותך כל כך הכי בעולם".

האחות, סרן נועה: "דניאל אחי האהוב, אפתח בהתנצלות. סליחה שלא אמרתי לך מספיק כמה אני גאה בך ואוהבת אותך. אתה לוחם עז נפש, שהיה מוכן להקריב הכל למען עם ישראל והחזרת החטופים. אתה מצווה אותנו גם להמשיך לחייך. זה יהיה קשה. לעולם לא נפסיק להיאבק עד שהמטרות שלנו יושגו. אני מצדיעה לך".

השתתפה בהכנת הידיעה: לילך שובל