העובדה המטרידה שחשף השיגור מתימן

אזרחי ישראל התעוררו בראשון בבוקר לקול אזעקות במרחב גוש דן והשפלה, ולמה שהתברר מהר מאוד כטיל קרקע־קרקע ארוך טווח ששוגר מתימן על ידי החות'ים.

לא היה זה שיגור ראשון שמבוצע מזירה זו. קרוב לעשרה שיגורי טילים ולא מעט כלי טיס בלתי מאוישים (אחד מהם אף חדר את כל מערכות הגילוי וההגנה, פגע בבניין בתל אביב וגרם למותו של אדם), מרביתם המוחלט של שיגורי הטילים מתימן יורטו עד היום בהצלחה על ידי מערכות ההגנה האווירית ולוחמיה, חלקם סוכלו על ידי כוחות הקואליציה עוד בטרם איימו על מדינת ישראל. אתמול בבוקר היה זה טיל ששוגר לטווח ארוך יותר, קרוב למיצוי הטווח של אותו איום (1,900 ק"מ ואף יותר).

השאיפה היא תמיד ליירט סוג כזה של איומים רחוק וגבוה ככל הניתן, ולדווח בדיעבד שסוכל איום לעבר מדינת ישראל (למעט העובדה ששיגור מיירטי הגנה אווירית לסיכול האיום מייצר תמיד את התהודה שלו). במקרה זה, ולאחר שניסיון היירוט הראשון כשל והטיל המאיים המשיך במעופו, לא היה מנוס מלהפעיל התרעה למרחב גדול יחסית במרכז הארץ, ולהמשיך לנסות ליירט את האיום בהזדמנויות נוספות.

ניתן לומר בזהירות שהטיל המאיים התפרק באוויר (מסיבות שונות: קצה טווח, הטיל סופג זעזועים בחזרה לאטמוספירה, או כשל טכני כזה או אחר), אולי אף מפגיעת אחד מהמיירטים ששוגרו לעברו, ואפילו נעשה ניסיון להמשיך ליירט את אחד מהשברים המרכזיים (מדובר על רכיב בגודל של מטרים רבים ובמשקל רב מאוד - לכולם זכורה תמונת השבר באזור ים המלח מליל 14 באפריל).

אירוע הטיל מתימן ממחיש את הרב-זירתיות ואת הצורך להיות דרוך, מוכן וכשיר למענה בזמן קצר לכל הזירות והמרחבים, אך הוא גם ממחיש את העובדה שאין תעודת ביטוח ואין הרמטיות במענה, גם אם זה איום בודד והשתמשת בארגז כלים עם יותר מפתרון אחד.

עוד יושלם התחקיר המקצועי לסיבות כשל היירוט בניסיון הראשון, כי בתחרות הלמידה הזאת אתה חייב למצות את כל ההזדמנויות (המוצלחות והפחות) כדי ללמוד, לטייב את המערכות, לדייק את התפעול ולהיות מוכן לפעם הבאה. זו בוודאות תגיע.

הזירות שמסביבנו כאן, ויישארו איתנו עוד זמן רב. אין לנו הפריבילגיה לא להיות מוכנים וטובים יותר לאתגר הבא, שיכול להגיע מצפון, ממזרח או שוב מדרום. איראן בנתה את טבעת האש במשך שנים בציוד, בידע ובטכנולוגיה בדיוק לזמן הזה, ושלוחותיה באזור מממשות את ההבטחה - ולישראל לא נותר אלא להתמודד, בהגנה ובהתקפה.

הכותב הוא מפקד מערך ההגנה האווירית לשעבר וכיום יועץ אסטרטגי