"את שמחת החיים המדבקת שלך אי אפשר היה לפספס": רס"ל (מיל') ניתאי מיטודי מובא למנוחות

רס"ל (מיל׳) ניתאי מיטודי לוחם בגדס"ר 6310, חטיבת 'ירושלים' (16) שנפל בקרב במרכז הרצועה הובא היום (ראשון) למנוחות בבית העלמין הצבאי באשקלון. הוא הותיר אחריו אמא - לרה מיטודי (המוכרת מהשתתפותה באח הגדול) ושלושה אחיות. 

אביו ליאור ספד לו בכאב: "ילד פלא שלנו, עם השנים הבנתי שיש בך תכונות ויכולות מדהימות, הקשבה, הפנמה ויכולת ראיית האחר. תמיד אנשים נמשכו למי שאתה ומה שאתה, בימי ההולדת שלך כשסבא וסבתא היו נותנים לך כסף מתנה, חילקת אותו בין האחים שלך שלא ירגישו אחרת. תמיד דאגת לשים לב לשים את כולם לפניך, ידעת לתת מקום נכון ומדויק לכל אחד ובכל גיל. פשוט היו לך את היכולות האלה.

"אני עומד פה היום ורואה איך גדלת ופרסת כנפיים איך הפכת להיות מלח הארץ. בשירות הצבאי כיוונת גבוה, כי כזה אתה, מציב יעדים וכובש. היית אומר לי, לבוא לאסוף אותך מהבסיס בשעה מסוימת. ואז בדרך אליך הבנתי שביקשו מכמה מתנדבים להישאר עד למחרת - ואז אני מבין שאני מסתובב הביתה ואוסף אותך מחר. אני פוגש פה אנשים שעומדים פה לצידך,ותסתכל כמה, בדרכך האחרונה. את חלקם אני מכיר ואת חלקם לא, ואני מבין לפי הסיפורים שעשינו איתך עבודה נפלאה ושאתה נשמה קסומה, נפלה לי הזכות להיות אבא שלך".

אחותו שי ספדה לו בכאב: "ניתאי, אחי הגדול, האור של הבית, החיוך של הבית אני כותבת לך את המכתב ומסרבת להאמין. ילד שהיה לו הכל, הצחוק הכי יפה, החיוך הכי יפה, השיער הכי יפה וחוש הומור הכי שנון שיש. קודם כל תודה, תודה על 21 שנים שנפלה בחלקי הזכות להיות אחותך הקטנה. תודה על כל אותם הרגעים שהיית שם בשבילי. תודה על הצחוקים עד כאב הבטן, תודה על המכות שהיינו הולכים אני אתה וניב עד שהייתי נכנעת. תודה על הסבלנות ועל העצות שרק אח גדול יכול לתת.

"ניתאי שלי, אני היום עם ראש מורם גאה להגיד זה אח שלי. האח שנלחם למען המשפחה שלו, למען המדינה שלו שנלחם להחזיר אנשים שהוא אפילו לא הכיר. אבל זה ניתאי, אחי הגדול. תמיד שם את כולם לפניו. אני זוכרת את השיחה האחרונה שלנו, דיברנו על להקים משפחה, על ילדים, אמרת לי שאתה מוכן להיות אבא. שמחתי לשמוע את המילים האלה יוצאות מהפה של אחי הגדול. אח שתמיד היה אומר לי, 'שי ילחוצת חתונה מה יש לך למה, כל החיים לפניך'.

"והנה אני כאן היום ואתה שם, במקום הכי יפה שיש מסתכל עלי מלמעלה ובטח צוחק את הצחוק האדיש והמתחכם שיהיה אותו רק לך. צחוק שהיה גורם לי לאבד עשתונות. אני יודעת שאם היית כאן, היית צועק לכולם 'תחייכו ותהיו שמחים, אני שמח שנפלה לי הזכות ליפול למען המדינה שלי'. בשביל זה אני פה ניתאי אחי הגדול, מבטיחה להפיץ את האור שלך".

חברו ליחידה סיפר על אדם עם מיוחד בעל שמחת חיים ואוזן קשבת. "מטודי זה לא בן אדם - מטודי זה מושג ודרך חיים. תודה על הרגעים איתך, תודה על ההזדמנות לרוץ איתך בים. תודה על הפריסטייל שאתה עושה עם הלשון החדה שלך. תודה על שמחה שלך, תודה על האוזן הקשבת. אל תדאג אחי, אל תדאג - אנחנו נצוד אותם אחד אחד את האויבים שלך. לא נשאיר אף אחד פה על פני האדמה. היה לך גשר מויחד לריבונו של עולם, כשאתה יושב על כסא עם כל הרוגי המלכות ועם האחים ואחיות שלנו, תגיד לקדוש ברוך הוא שיביא כבר גאולה".

סא"ל אסף יוסי חלמיש: "אחד מטובי הבנים שנפל כשלחם על הגנת העם והארץ. התגייסת לשירות משמעותית בתחושת שליחות למדינה והמשכת בשירות מילואים. חבריך ומפקדיך מספרים שאת הקסם ושמחת החיים המדבקת שלך אי אפשר היה לפספס, ההומור והחיוך הכובש על פניך. היית לוחם אמיץ ומוביל והיית עמוד התווך של הצוות. בלטת בצניעותך, הכריזמה והשנינות שאופיינית לך. היית הראשון לכל משימה".

ראש עיריית אשקלון, תומר גלאם ספד: "ילד מוכשר, חכם וטוב לב שגדל להיות מעורר השראה דמות למופת ולחיקוי ומלך הארץ. ברגע שניתאי שמע על המלחמה הוא קטע את הטיול הגדול וחזר לארץ, הצטרף לשורות לצבא ונלחם, נלחם עד טיפת דמו האחרונה. והוא רק בן 23, צעיר לנצח. ברגע אחד ארור הכל נעצר, כולו נדם, חיוכו קפא. חלומות התפוגגו ונמוגו והחיים נגדעו. אבל את המורשת שהותיר אחריו ניתאי אף אחד לא יוכל לקחת. מורשת של אהבת המולדת, כבוד האדם נתינה ועשיית הטוב".