מדינה בהמתנה: על ישראל לנצל את החיסולים כדי לקדם את מטרות המלחמה

חיזבאללה עלול להיות שובר השוויון בתגובה המתואמת של איראן עם שלוחותיה באזור • על ישראל לנצל את החיסולים, לפני שהצלחתם תשחק • ובינתיים, כולם מחכים לאיראן

הנייה וזירת החיסול. צילום: רשתות ערביות

שני החיסולים השבוע בבירות של ציר הרשע - תחילה של רמטכ"ל חיזבאללה ברובע הדאחיה שבביירות, וכמה שעות לאחר מכן של ראש הלשכה המדינית של חמאס בבית הארחה של משמרות המהפכה בטהרן - הכניסו (שוב) את מדינת ישראל למצב המתנה.

כזכור, ליל 14 באפריל השנה סיים יותר משבועיים של המתנה לאחר חיסול מפקד גיס לבנון וסוריה בכוח קודס של משמרות המהפכה - אירוע שהכניס את איראן באופן ישיר למלחמה מול ישראל בתגובה חסרת תקדים בהיקפה, שסוכלה בהצלחה רבה על ידי צה"ל ובעזרתה של קואליציית הגנה אזורית בראשות ארה"ב ומדינות נוספות, ובהן מדינות ערביות.

והנה, ארבעה חודשים לאחר מכן מדינת ישראל נכנסת שוב לימי המתנה מורטי־עצבים בציפייה לתגובה מאיראן (שבוא תבוא). בנטייה שלנו להיערך למה שיהיה, ניתן לשמוע בימים האחרונים הרבה הערכות ופרשנויות ש"מכינים" את הציבור לתגובה דומה. אינני יודע מתי, כיצד ואיך תיראה התגובה לשני החיסולים האחרונים, אך ראוי להדגיש כי הפעם המציאות שונה בשלושה היבטים שעלולים להשפיע מאוד על מאפייני התגובה.

עלי חמינאי. מחכים לאיראן, צילום: רויטרס

ראשית, שני גורמים שבאירוע אפריל היו זניחים בתגובה מגיעים הפעם עם "חשבון פתוח" - החות'ים בעקבות התקיפה הישראלית בנמל חודיידה לפני כשבועיים, וחיזבאללה בעקבות התקיפה והחיסול בביירות.

שנית, בניגוד לחיסול בדמשק, שהתבצע על "אקס טריטוריה" איראנית (בניין הקונסוליה האיראנית) - מבחינת המשטר האיראני התקיפה המיוחסת לישראל בטהרן מהווה עבורו אצבע בעין.

שלישית, באפריל נחצה "מחסום הפעם הראשונה" בדמות תקיפה אגרסיבית מאיראן כלפי ישראל. עד לפעם הראשונה בדרך כלל נתקלים באיומים רבים, בהתרעות ובהתלבטויות עד שלוחצים על ההדק, אך משנחצה המחסום - הפעם השנייה קלה יותר, ובדרך כלל מתחילה מהמקום שבו התגובה הקודמת סימנה את הרף.

תפקידו של חיזבאללה

ולאחר שאמרתי זאת, אני מציע הפעם למקד את תשומת הלב לתפקידו של חיזבאללה בתגובה - הוא עלול להיות שובר השוויון בתגובה המתואמת של איראן עם שלוחותיה באזור. אין לי ספק שאיראן תתאם את תגובתה עם שותפיה לציר הרשע, אך האם יהיה זה תיאום שיביא לתגובה מסונכרנת בו־זמנית מכמה חזיתות ברמה של יום ושעה, או רק תיאום על מטרות ויעדי התגובה, ומסגור של היקפה? לאיראן יש יכולות גם לזה וגם לזה.

אינני יודע כיצד יגיב חיזבאללה, אך הנה כמה שאלות שהתגובה תיתן להן פתרונות: האם תגובת ארגון הטרור תכוון לתשתיות צבאיות ולאומיות, או שמא גם למטרות אזרחיות מובהקות כמו ריכוזי אוכלוסין? האם בשבירת המשוואה על ידי ישראל והתקיפה בביירות יגיב חיזבאללה למרחב חיפה או לגוש דן? האם הוא יבחר להשתמש בחימושים "רגילים" או בטילים מדויקים? אם יבחר חיזבאללה להגיב בתשובה המקצינה לשאלות הללו, הרי שבצומת השאלה "מלחמה או הכלה" נקבל את התשובה.

כיפת ברזל. כוננות ההגנה של ישראל בשיאה, צילום: אגף דוברות וקשרי ציבור במשרד הביטחון

תהיה התגובה אשר תהיה, תקופת ההמתנה מעלה סימני שאלה אחרים וחשובים לא פחות לטעמי. אין ויכוח על חשיבותם ונחיצותם של הסיכולים, אך בלי תכלית אסטרטגית שממצה וממקסמת את ההישג שבהם הצלחתם תישחק מהר מאוד, ולמעט העברת "כדור הדילמה" שבתגובה מצד לצד היא לא באמת תביא לשינוי המציאות הביטחונית באזור.

כיצד החיסולים מקדמים את אישור המתווה לשחרור 115 החטופים (החיים והמתים) המוחזקים בשבי חמאס קרוב לעשרה חודשים? יש לזכור שזו אחת ממטרות המלחמה המרכזיות שהוגדרו בקבינט, מה שאין כן לגבי הצפון ואיראן.

חיסול בלבנון. על ישראל למנף את החיסולים, צילום: רשתות ערביות

בינתיים, ובהיעדר תכלית אסטרטגית אחרת, כל שנותר בידי ישראל הוא לנצל את ימי ההמתנה לשיפור ההיערכות ולהדק את ברגי המחויבות של ארה"ב והשותפות האזוריות האחרות. שעות וימים יגידו לאן פנינו מועדות.

הכותב הוא יועץ אסטרטגי, בתפקידו הצבאי שימש בעבר מפקד מערך ההגנה האווירית

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאי להכיר