תימן היתה עד אתמול המדינה העוינת היחידה באיזור שישראל לא פעלה בה מאז ה-7 באוקטובר. למרות שהחותים שיגרו בחודשים האחרונים כ-200 כטב"מים וטילי שיוט לעבר ישראל וסגרו בפועל את נמל אילת, הוחלט להימנע בעבר מתגובה על אדמת תימן כדי למקד מאמצים באיזור – בעיקר בעזה ובלבנון.

הרצון היה לשמר את הזירה החותית על אש קטנה עד כמה שניתן. טווח הטיסה (כ-2000 קילומטר) והעובדה שהאמריקנים מובילים בגזרה הזאת קואליציה בינלאומית שאיתרה ויירטה רבים מהאיומים ששוגרו לעבר ישראל, חסכו מישראל את הצורך להתפרס לזירות חדשות. ממילא, גם אין לישראל בתימן יתרון יחסי: עד למלחמה זאת היתה זירה זניחה יחסית מבחינת איסוף המודיעין, וזירה שכמעט לא היתה קיימת מבחינת ההכנות המבצעיות.

פגיעת הכטב"מ בתל-אביב חייבה את שינוי המשוואה. בדיוק כפי שנעשה לאחר מתקפת הכטב"מים וטילי השיוט האיראנית ב-14 באפריל, היה ברור גם עתה שהימנעות מתגובה תשחק משמעותית את ההרתעה הישראלית. על הפרק היו שלוש שאלות: השאלה הראשונה היתה אם להגיב, ובצמרת המדינית-ביטחונית היתה תמימות דעים מלאה שהתשובה לכך חיובית. השאלה השניה היתה מתי להגיב, וגם כאן היתה תמימות דעים שצריך להגיב מהר, כשהסוגיה עוד "חמה". והשאלה השלישית היתה כיצד להגיב, כאשר צה"ל הציע כמה מדרגות ודרכים אפשריות של תגובה.

הימנעות מתגובה תשחק משמעותית את ההרתעה הישראלית

בשונה מתקיפות אחרות באיזור, כולל כאלה שמתבצעות בזירות רחוקות כמו עירק ומזרח סוריה, תקיפה בתימן מורכבת מאוד מבחינה מבצעית, גם בגלל טווח הטיסה – שגדול בכמעט 50 אחוז מהמרחק מאיראן – וגם בגלל הצורך לסנכרן את הפעילות מול שלל גורמים מערביים וערביים שפועלים בגזרה. תקיפה כזאת מצריכה גם אלמנטים לוגיסטיים (תדלוק), מודיעיניים (יעדים מדויקים) ומבצעיים (חילוץ במקרה הצורך) – שהוכנו ואושרו במהירות.

הנחת העבודה צריכה להיות שהחות'ים ינסו להגיב על התקיפה. בשונה מאיראן, שנמנעה מתגובה על התגובה הישראלית כדי שלא להיגרר להסלמה רחבה, החשבון של החותים הוא אחר: הם ארגון טרור ולא מדינה, ואין להם שום בעיה להיכנס להתשה מול ישראל: נהפוך הוא, ייתכן שזה מה שהם מבקשים. לכן, ישראל צריכה לוודא שהיא לא נופלת למלכודת הזאת, שתסיט אותה מיעדיה העיקריים במלחמה.

החות'ים ינסו להגיב - בשונה מאיראן שנמנעו

הדרך לעשות זאת היא בהידוק שיתופי הפעולה הבינלאומיים עם גורמים אחרים שפועלים באיזור. האמריקנים (ואחרים) מגלים את רוב האיומים שמשוגרים לישראל מתימן ומעירק, וגם מיירטים חלק גדול מהם. ההתרעה המוקדמת שהם נותנים לישראל מאפשרת לחיל האוויר להיערך ליירוט עצמאי במקרה שהאמריקנים נכשלים. כתוצאה מכך יורטו עד כה מרבית האיומים ששוגרו מרחוק לעבר ישראל (ההתמודדות בזירת לבנון שונה ויעילה פחות, בגלל טווחי הגילוי והשיגור הקצרים).

מה שקרה ביום שישי לפנות בוקר היה תקלה חמורה. האמריקנים סיפקו התרעה, ובהמשך זיהו גם מכ"מים ישראלים את הכטב"מ, שסווג בטעות כמטרה שאינה עוינת. ייתכן שזה קרה משום שנתיב החדירה שלו לישראל היה ממערב, מהים התיכון. חיל האוויר אמנם נערך לאפשרות כזאת, ועליו לבדוק כעת אם הדריכות של הבקרים לא נפגמה משום שמדובר היה בנתיב שנחשב בטוח עד כה.

בהמשך לכך מתחייב להכניס שיפורים במערך הזיכוי וההפללה של מטרות, כדי להימנע מתקלות דומות בעתיד.
ישראל גם בודקת אם הוכנסו בכטב"מ הזה שיפורים, כדי להאריך את טווח הטיסה שלו בכמה מאות קילומטרים. ייתכן שכמות חומר הנפץ שהוא נשא הופחתה לטובת מטען גדול יותר של דלק, שאפשר לו להמריא מתימן מערבה, ואז צפונה לאורך אפריקה, עד לפניה מזרחה לעבר תל-אביב.

בשבוע שעבר חשפנו ב"ישראל היום" כי איראן בוחנת אפשרות לנסות ולשבש את הפעילות הימית בחיפה ובאשדוד באמצעות מתקפות כטב"מים מתימן ומעירק, ואפשר שהתקיפה שלשום היתה מהלך ראשון בכיוון.

המתקפה הזאת הסיחה את הדעת מזירות המלחמה הבוערות יותר. בלבנון נמשכה הלחימה האינטנסיבית גם בסוף השבוע כאשר צה"ל פוגע בפעילים ונכסים של חיזבאללה, שהגיב בשיגור רקטות וכטב"מים ליעדים שונים בגליל ובגולן. בעזה המשיך צה"ל בפעילות היזומה שלו ברפיח ובצפון הרצועה, עם מספר גדול של מחבלים שחוסלו ואמצעי לחימה רבים שנתפסו.

ועדיין, השאלה הגדולה שקושרת בין כלל החזיתות לא נפתרה – עסקת השבויים. דיון שכונס בנושא ביום חמישי בערב הופסק לאחר כחצי שעה משום שראש הממשלה, בנימין נתניהו, הודיע שהוא עייף. זה נימוק מוזר ומקומם לנוכח העובדה שמדובר בדיון שנדחה במשך ימים ארוכים, וכשעל הפרק מונחים חייהם של עשרות ישראלים שעייפותם גדולה בוודאי בהרבה משלו.

נראה שנתניהו מבקש לעכב את הנושא עד לשובו מנסיעתו הקרובה לארצות-הברית, ששיאה בנאומו הצפוי בפני שני בתי הנבחרים. בסביבתו של הנשיא ביידן הביעו בסוף השבוע תקווה שנתניהו יישא נאום טוב מזה שנשא ב-2015, אז הלך על ראשו של הנשיא אובמה. זאת צריכה להיות גם תקוותו של כל ישראלי שפוי: היא אולי תקרוץ פחות לבייס, אבל ביידן יכהן כנשיא ארצות-הברית לפחות לעוד חצי שנה, וישראל זקוקה לו ולממשל בשורה ארוכה של סוגיות – שהכי פחות חשובה בהן היא החותים בתימן.

גבוה מעליה נמצאת האפשרות של מערכה בלבנון שהסיוע האמריקני באמל"ח קריטי בה לישראל, האתגר הבינלאומי שצפויה להציב לישראל החלטת בית הדין הבינלאומי לצדק בסוגית ההתנחלויות, ופרויקט הגרעין של איראן ששורת פרסומים בימים האחרונים רימזו שהוא עלול להפתיע אותנו בקרוב מאוד.