טקס אזכרה מרגש במלאת 30 יום לנפילתו של מפקד ולוחם הימ״מ רב-פקד ארנון זמורה ז״ל, שנפל במהלך המבצע הדרמטי והנועז לחילוץ החטופים מעזה שנקרא לאחר מכן על שמו, התקיים היום (שני) בחלקה המשטרתית בבית העלמין בהר הרצל. באזכרה השתתפו קרובי משפחה, מפקדים וחברים. רב-פקד זמורה ז״ל היה הראשון לפרוץ לחדר בו שהו שלושה מהחטופים והקריב את חייו.
ב-7 באוקטובר הוא לקח חלק בקרבות הרבים שבהם השתתפה היחידה שלו, לרבות הקרבות בבארי, מוצב נחל עוז ויד מרדכי.
אלמנתו, מיכל זמורה, ספדה לו בקול חנוק מדמעות: ״אהוב שלי, לפני שנה ישבנו בחצר עם גלגול ובתוך שיחה מצחיקה על זוגיות גל שאל 'מה כל גבר רוצה לשמוע מאשתו?'. גל כמו תמיד לא הסתפק בתשובה הסתמית הצינית ושלח אותי לחשוב. אחרי יומיים הגיעה אליי התובנה - 'אני איתך'. כל אחד רוצה לשמוע את צמד המילים 'אני איתך'. מאז ברגעי הקושי והתסכול הרבים שהשנה הזו זימנה לנו הסתכלנו אחד לשני בעיניים, עם ליטוף אוהב ואמרנו וגם הרגשנו. השבעה נגמרה והנה עבר גם חודש".
"הגיעו אלינו אלפי אנשים, חברים, משפחה, מכרים מהעבר, אנשים זרים ורובם הגדול אמרו לי - אני איתך. זה לא דומה אפילו. בתוך החיבוק הנעים והתומך שאנחנו זוכים לקבל ושאני מתמסרת אליו, הבדידות והלבד מכאיבים. לרגעים בא לי להגיד לך שאני איתך אבל אני יודעת שזה כבר לא נכון. עכשיו אני פה ואתה לא. והחוסר שלך מורגש וכואב וקשה. מאות אנשים אמרו לי את המשפט 'רק איתו הרגשתי שאני באמת יכול לדבר'. מספרים על איך פרגנת בלי סוף. איך אמרת מילים טובות. כל אחד שנכנס בדלת סיפר איך היה לכם חיבור מיוחד, איך גרמת למי שמולך להרגיש שהשיחה חשובה לך, שהוא חשוב לך. המשפט 'היה לנו קשר מיוחד' - נאמר בלי סוף. כי אתה היית איש מיוחד".
אלמנתו של זמורה הוסיפה בכאב: "אני שומעת את ההודעות הקוליות ששלחת להם ואיך אמרת לאחד ועוד אחד ועוד אחד ועוד אחד - 'אני אוהב אותך. אני גאה בך'. שומעת וקוראת הודעות שבהן התרגשת לקראת מבצע החילוץ. דיברת על כמה זה ערכי. וכמה אתה מחכה לזה. ואפילו על כמה אני מבינה ותומכת".
עוד הוסיפה מיכל: "הילדים מבקשים מחברים בכל ערב לשמוע סיפור מצחיק על אבא, ואבא היה הרבה דברים אבל איש מצחיק במיוחד הוא לא היה, וכך יוצא שבמקום סיפורים מצחיקים, בכל ערב אנחנו שומעים סיפור על האיש המדהים שהיית - על איך שהיית המפקד הכי מיוחד ושהתקופה איתך היתה הכי טובה, על איך שהיית מתמודד עם קושי פיזי במסלול על איזה חבר היית - איך מהר נכנסת לעניינים כשהיה צריך לתמוך פיזית או רגשית, על איך זרמת עם שטויות וצחוקים של אחרים, על איך בכל דבר שעשית היית מעולה כבר מההתחלה באופן כמעט מרגיז. על איך התעצבנת כשלוחמים לא יצאו הביתה".
"על ההלם של בנות הזוג כשהמפק"צ התקשר בשביל להציג את עצמו ולפתוח ערוץ תקשורת ישיר, על איך היית מתקשר להגיד שאתה גאה ואוהב, על החריצות שלך, על הויסקי והבירות ועל איך שלפניהם ואחריהם אהבת אותי אותו הדבר בדיוק, על חיבוקים בלי צ'אפחות, על יד מרדכי, על העצות שלך, על איך לימדת את נועם לשחות ואיך השווצת בגאווה בסרטונים בהם איתי רוכב על אופניים, על הגלידות, על השיחות עם הצוות. החוסר שלך לא נתפס, לא מתעכל. העובדה שכל הטוב הזה, כל הטוב שאתה, היה פה לכל כך מעט זמן. זה לא הוגן, ומרגיש כמו טעות שמישהו צריך לתקן".
"אהוב לבי, לא ככה זה אמור היה להיגמר. היינו אמורים לעוף על ענני האושר הסודיים של ההצלחה. להגניב חיוך גאה כששואלים אם זה אתה ובמקום זה אין סודיות ואין ענני אושר. אני מרגישה שאני נושאת תפקיד. אל השבעה וגם אחריה הגיעו אנשים מיד מרדכי וגם מבארי לומר לך, דרכי, תודה. פתאום הם יודעים מה קרה, ומי עמד מאחורי שברי הסיפור שהכירו. הם מכבדים אותך ואת פועלך, אבל בעצם את כל החברים ליחידה. כמה דיברנו על כך שלא רק מי שמת הוא גיבור. אני לוקחת את התודות ואת הסיפורים ומעבירה אותם הלאה - כדי שגם החיים יוכלו לחוש גאווה ואולי שחרור והקלה. אני יודעת שזה מה שהיית רוצה. אני מקווה שזה מצליח לי".
בסיום דבריה אמרה מוריה: "אני עסוקה בנרטיב שנבנה כאן, בצוואה הרוחנית שלך, בערכים שהובילו אותך וילוו אותנו לעולם. משתדלת ללכת לאורם ולהבין איפה אני ממוקמת ביחס אליהם, ביחס אליך. אני עסוקה בילדים המופלאים שלנו. כמה כוחות יש בהם, כמה רגישות וחיבור פנימה. אני מקבלת החלטות גדולות מאוד בלעדיך ושומעת אותך אומר לי באינטונציה האוהבת - 'את יכולה. את אלופה. קטן עלייך אשתי קדושתי'".
"שילה שאלה אותי אם יש משהו שלא אמרתי לך, ובלב שלם עניתי שלא. אמרנו הכל איש שלי. ידענו הכל. היינו יחד במובן העמוק והמלא. אני עדיין לא מאמינה שאתה לא כאן. יודעת ולא מעכלת. מתבאסת בכל פעם מחדש כשבא לי להעביר אליך תמונות של הילדים המדליקים שלנו, או לאוורר איתך עצבים ותסכולים. אתה חסר. הידיים המחוספסות, הכתפיים הרחבות שאהבתי לטבוע ביניהן, המבט הטוב והחיוך הנעים. המילים הטובות שלך, הביטחון שנתת לי לזוז, לצמוח, להתפתח - בעצם היותך. אוהבת אותך. אני איתך, בלעדיך".
