אין הרבה אפשרויות במחלוקת הנשק עם ארה"ב - או שנתניהו משקר, או שהאמריקנים מכזבים. אני בוחר, לאחר בדיקה, באפשרות השנייה: האמריקנים מטשטשים את האמת.
משלוחי נשק לישראל, לא אחד ולא שניים, ממגוון סוגי תחמושת, מעוכבים החל מחודש פברואר האחרון, כבר יותר מארבעה חודשים. זה הרבה מעבר ל"משלוח נשק אחד", שהנשיא ביידן דיבר עליו בהקשר של הפעולה ברפיח.
מדובר בתחמושת מתחום הארטילריה, לוחמת הטנקים ולוחמת האוויר - נשק שישראל כבר שילמה עבורו - ובאלפי ערכות "ברד כבד", שהופכות פצצות שמוטלות ממטוסים לפצצות "חכמות" מונחות מטרה. רה"מ נתניהו, שלא תמיד מצטיין בהיצמדות לאמת, מתאר נכונה במקרה זה את השתלשלות העניינים.
הצעד יוצא הדופן שנקט נתניהו - סרטון הביקורת הישירה על ארה"ב - היה הכרח המציאות, לאחר שהפעילות ב"ערוצים השקטים" לאורך כמה חודשים לא הועילה, ובפועל משלוחי נשק הוקפאו.
מי שמעכבים בפועל את משלוחי הנשק לישראל הם גורמים במחלקת המדינה, שאינם מקדמים את הנפקת היתרי היצוא שנדרשים בארה"ב כדי לשחרר את משלוחי הנשק הללו לישראל.
המטרה: הפחתת הסיוע הצבאי
מסעו של שר הביטחון גלנט לארה"ב יעסוק בין היתר בפרטי האירוע הזה, שממחיש שוב את התלות העצומה של ישראל בארה"ב, הן ברמה הצבאית והן ברמה המדינית, כפי שהתגלתה בימי הלחימה.
התועלות העצומות של הסיוע האמריקני לישראל ברורות לכל: 4 מיליארד שקלים של סיוע צבאי שנתי, אספקה שוטפת של תחמושת במהלך הלחימה, וגב בינלאומי מול מדינות וארגונים עוינים כמו איראן, רוסיה והאו"ם. אלא שבנזק מדברים פחות: ישראל מוגבלת מאוד ולא חופשית להתנהל כרצונה ועל פי מיטב שיקוליה במהלך המלחמה, לא ברמה המבצעית וגם לא ביום שאחריה, ברמת המדינאות.
היעד המתבקש הוא הגברה דרמטית של הייצור העצמי - הן בהיקף והן במגוון, בבחינת "אם אין אני לי מי לי" - והשתחררות ממגבלות חוזיות שישראל מחויבת להן על פי הסכמים עם ארה"ב, שמונעות ממנה לפתח עצמאית עוד סוגים של נשק.
התלות בארה"ב לא תיעלם ביום אחד, בוודאי לא בעתיד הקרוב, אבל על צמצומה ניתן וצריך היה להתחיל לעבוד כבר אתמול. בישראל כבר נעשו כמה פעולות בעניין, כדי שבעתיד מרחב ההתנהלות העצמאי שלה יגדל.
יש אמנם מי שמלגלג על היומרה הזאת ומגדיר אותה כבלתי מציאותית, אבל לא מדובר בדמיון פרוע. כך בדיוק נשמע השיח גם סביב ביטול הסיוע האזרחי השנתי של ארה"ב לישראל, שחוסל בהדרגה על פי החלטת ישראל, והיום לא קיים עוד.
גם הסיוע הצבאי לא יצטמצם ביום אחד. זה יארך שנים, אבל זו הדרך הנכונה. במקביל, ישראל צריכה לפרוץ עתה את "המצור" - גם בתחום אספקת הנשק, כמו במלחמת העצמאות הראשונה, מול מדינות שבימים כתיקונם לא היה עולה על דעתנו לפנות אליהן.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו