מלחמת ההתשה בצפון כבר מזמן אינה רק הסלמה מחושבת בין הצדדים ומשוואות תגובה. בשבועות האחרונים ניכרת מגמת האויב לתקוף ביתר תחכום תוך שימוש גובר בכלי טיס בלתי-מאוישים (כטב"מים).
ב-15 במאי הודיע צה"ל כי כלי-טיס בלתי-מאויש פגע במתקן חיל האוויר שהפעיל את בלון התצפית "טל-שמים" בסמוך לצומת גולני. הבלון היה חלק ממערכת הגילוי המהווה רכיב קריטי במערך ההגנה האווירית. התקיפה הבהירה כי חיזבאללה החל בשלב חדש במלחמה. הוא לומד, מנתח ומכין את יכולתו להשמיד רכיבים במערך ההגנה האווירית שלנו. יתכן שהוא מכין מהלך גדול בפתיחת מלחמה כוללת.
יתכן שהוא מכין מהלך הדרגתי לפגיעה במערכות ההגנה האווירית כחלק מההתשה הנוכחית, וכאיתות מאיים לישראל לגבי יכולתה להסלים.
בחודשים האחרונים התקיים שילוב של קרב ומעבדת ניסויים, מעבדת קרב, סביב בסיס הבקרה האווירית במירון. זהו מתקן חיוני גם למערך ההגנה האווירי והאויב הספיק לתקוף אותו בעשרות הזדמנויות ובשיטות מגוונות. בצה"ל מתמקדים בהיקף המוגבל של הנזק ובהצלחה היחסית של יירוט הרקטות ומיגון המתקן. אך האויב ניצל את הקרב לתרגול מתווי תקיפה מורכבים שכוללים כטב"מים, רקטות וטילי נ"ט המשוגרים בעיתוי מתואם כדי לחדור את המטרה.
כלי הטיס המופיעים בשמי הצפון, אינם תופעה מקרית. אפשר להניח כי נתיבי הטיס נבחרים על-ידי האויב לא למטרת איסוף מודיעין אלא גם כדי לבחון את מעטפות הגילוי של מערכת ההגנה האווירית הישראלית. האויב בוחן את תגובות המערכת הישראלית ולומד. על-פי הפרסומים בתקיפת מתקן חיל-האוויר בצומת גולני השתתפו שני כלי טיס, אחד מהם התגלה והופל. יתכן שכלי הטיס שהופל שימש כהסחה, בעוד שכלי הטיס השני שמר על נתיב חשאי יותר.
צה"ל לא טומן ידו בצלחת. בתגובה לתקיפת "טל שמים" תקף חיל-האוויר מתקן בבקעא הלבנוני הקשור בתכנית דיוק הטילים של האויב. העובדה שצה"ל נמנע עד אז מתקיפת המתקן עשויה ללמד על החומרה בה רואה ישראל את הפגיעה בבלון הגילוי בצומת גולני. מי שחוקר הגנה אווירית מבין שלבלון גילוי כזה יש מטרה אחת – לגלות מטרות משייטות מנמיכות-טוס. מיקום הבלון בעומק ישראל וברמה המשקיפה על הכנרת עשוי להעיד על ייעודו לגלות מטרות המתקרבות ממזרח, לא פחות מכאלה המתקרבות מצפון.
מהתיאור הזה ניתן ללמוד, ראשית, שהאויב ללא ספק בונה תכנית שמטרתה לשתק את מערכי ההגנה האווירית באמצעות ריכוז מאמץ של כלי-טיס, טילי נ"ט, טילים מדויקים ומאסה של רקטות. אם יושמדו מספיק מכ"מים ומשגרים, תישאר ישראל פרוצה להיקפי ירי אדירים ומדויקים. העורף כולו יהיה בן-ערובה.
שנית, הגנה אווירית חלשה תאפשר לאויב להשמיד את אמצעי התצפית והפיקוד של פיקוד הצפון. המשמעות זכורה ממתקפת שבעה באוקטובר בדרום.
שלישית, הבחירה בבלון טל שמים, שמיקומו בצומת גולני מרמזת כי יתכן שהוא צופה גם מזרחה, עשויה להעיד כי תכנית האויב תשלב תקיפות מורכבות מצפון בשילוב תקיפות מזירות רחוקות. יתכן כי הצלחת ה-14 באפריל לא הותירה באויב רושם גדול מדי.
מי שמניח שאיכות ההגנה שחווינו במלחמה הנוכחית תישנה בהכרח, מחלק לעצמו הנחות מסוכנות. ההגנה האווירית לא רק נשחקה מעצם התמשכות המלחמה, אלא גם נלמדת על-ידי האויב. שני הצדדים לומדים כמובן, אך במשוואה של מגן ותוקף, יתרון הגמישות וההפתעה מצוי בצד התוקף. זוהי נקודת פתיחה מסוכנת למלחמה הבאה.
מה ניתן לעשות?
ראשית, לזכור שאיום האש מהצפון הוא דרמטי. כיבוש הישובים בדרום אולי פגע בתודעה זאת. הסלמה למלחמה כוללת כעת תהיה מנקודת שפל במוכנותנו, בדגש על ההגנה.
שנית, קרב מגן-תוקף בו אנו רק מגנים, משחק לרעתנו. נדרשת יכולת עקרונית לעלות להתקפה על מקורות הירי. למנוע מהאויב לשגר בחופשיות ולהרכיב מטחים מנצחים. האפשרות קיימת. היא מחייבת פיתוח מואץ שיימשך שנה-שנתיים.
גם אחרי שבעה באוקטובר הנחות סמויות עדיין קיימות אצלנו. למשל, שהתקפה קרקעית היא התרחיש החמור ביותר. או תפיסת ההתקפות על הקרקע ובאוויר כשני אירועים נפרדים. או ההנחה הסמויה לפיה איכות ההגנה האווירית שחווינו עד כה, תימשך גם בעתיד.
נדרש לחשוף את ההנחות הסמויות ולבחון אותן באופן ביקורתי. הכרעת חיזבאללה בעתיד תלויה לא רק ברוח, אלא גם במוח, בהכנות מדויקות, ובזמן הדרוש להן.
תא״ל (מיל׳) ערן אורטל היה מפקד מרכז דדו בצה״ל. כיום הוא עמית בכיר במרכז בס״א. מחבר הספר ״המלחמה שלפני״
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו