ניצחון מובהק בעזה ישפיע גם על החזית בצפון

בסבך הדילמות שבהן נתון דרג מקבלי ההחלטות בישראל, המלחמה עד להכרעתו המוחלטת של חמאס חייבת להיות עוגן במדיניותו ובמהלכיו. לאחר 7 באוקטובר אין מרחב תמרון - כל תוצאה אחרת תביא להשלכות מרחיקות לכת. התמודדות נחושה עד להשגת כל יעדינו בעזה תערער גם אצל נסראללה את ביטחונו ביעילות של אסטרטגיית ההתשה מול ישראל ותספק לו ולמנהיגי לבנון המחשה באשר לתוצאות האפשריות של מלחמה עם ישראל.

המחלוקת בצמרת המדינית-ביטחונית, בסוגיות הקשורות לעזה, משקפת לא רק הבדלי גישות בנוגע לתכלית האסטרטגית (האמיתית, לא המוצהרת) של המלחמה, אלא גם פערים בהערכת תוחלת המאמצים וביחס לסנכרון הלחימה בעזה בין האיומים והאתגרים. המחלוקת מנוצלת על ידי אויבינו כחומר תעמולה - הם מציגים זאת כביטויי תסכול וייאוש וכסימני שבירה והתפרקות של המערכת הישראלית.

התבוננות בהתנהלות הצבא והחברה בישראל ובתמונת הישגי המלחמה מספקת מאזן מעורב, שנוטה יותר לצד החיובי האופטימי מאשר לעמדה הנגדית.

אין הכוונה רק להישגים הצבאיים, אלא אפילו להשפעה של המלחמה על עמדות הציבור בעזה, כפי שניתן ללמוד מתוצאות סקר רבעוני עדכני שערך מכון PSR בראשות ח'ליל שקאקי. סקר זה הצביע על ירידה בשיעור תושבי עזה שעדיין תומכים בהתקפה שביצע חמאס ב-7 אוקטובר, ירידה בשביעות הרצון מחמאס וגם ירידה בשיעור העזתים שמאמינים כי חמאס ינצח במלחמה. הנתונים עדיין רחוקים מלבשר על מהפך (וביו"ש הם אפילו משקפים מגמת התחזקות לחמאס), ובכל זאת אין להתעלם מהם.

הבדלי הגישות במערכת הישראלית לא תמיד ניתנים לגישור, אך כן ניתן לצמצם פערי ציפיות בין הדרג המדיני למערכת הביטחון ובין שני אלה לציבור.

הפער הראשון נוגע לשאלת ההישג הנדרש. היעד שהמדינאים הגדירו הוא השמדת היכולות הצבאיות והשלטוניות של חמאס, ואולם עדיין נדרשת הגדרה למדדים שלפיהם ניתן יהיה להעריך את השגתו. גורמי הביטחון הרבו להשתמש במונח "פירוק", כשכוונתם היא לפירוק היכולת של החטיבות והגדודים בחמאס לפעול כמסגרות מאורגנות. ואמנם, צה"ל פירק את מרביתם.

במלחמה נגד צבא סדור של מדינה די במיטוט מערכת הלחימה, פירוקה לגורמיה ובהשמדה מסוימת של כוחותיו, כדי שלחימתו תיעשה חסרת תוחלת באופן שיובילו להירתע ולהיכנע. כך קרה במלחמותינו נגד צבאות ערב עד 73.

במקרה שלפנינו, בלחימה נגד ישות היברדית - צבא שיודע לעבור לפעול כחוליות גרילה וטרור (או נגד צבא ג'יהאדיסטי אחר, כמו הנאצי והיפני) - אין די בכך כדי להכריעו. פירוק המערכת נחוץ כדי להשיג את ההכרעה השנייה: חיסול האויב ו/או עקירתו מהשטח. זה יכול להסביר את החזרה למקומות שבהם צה"ל כבר פעל בעבר ואת הזמן הממושך שנדרש.

פער נוסף קיים ביחס להשמדת היכולות השלטוניות. בעוד שלשיטה אחת הדרך להפקעת מוֹסְרוֹת השלטון מידי חמאס היא לאפשר כניסת גורם אחר (שאיננו צה"ל), שייטול את ניהול העניינים האזרחיים ברצועה, הדעה האחרת גורסת כי אין גורם זולת צה"ל שיוכל להצליח בתנאים הנוכחיים, ובכל מקרה יש למוטט כל מוקד כוח שלטוני של חמאס, גם אם זמנית לא יהיה לו תחליף. כך או אחרת, לא ידוע על תוכנית להשגת היעד, ובתוך כך – גם לניתוק שליטת חמאס בסיוע ההומניטרי שמספק לו אורך נשימה ועמדות כוח.

פער נוסף קשור לקצב ולעצימות הלחימה. אלה מושפעים מהאילוצים שבהם ישראל נתונה - המדיניים, המבצעיים והמשפטיים, ואולם הדרך הנוכחית מפחיתה את היעילות, מצמצמת את מוקדי הלחץ על האויב, מאפשרת לכוחותיו לחמוק לאזורים שמחוץ למרחב הלחימה ולהתארגן בהם, מאריכה את המלחמה ומחזקת את תחושת הדשדוש. אסטרטגיה של צבירת הישגים טקטיים כרוכה במחירים יקרים שאותם ניתן לדרוש מהציבור רק כשאין אלטרנטיבה אחרת.

טוב תעשה הצמרת המדינית והביטחונית אם תלבן את הסוגיות הללו בתוך חדרי הדיונים. עם כל חסרונותיה, המחלוקת יכולה להוות הזדמנות לחזק את ביטחוננו לא רק בצדקת המלחמה, אלא גם בדרך שבה היא מבוצעת.

פגיעה במנהיגי חמאס תבהיר שיש מחיר לסרבנות שלהם

שלא כמו בתחומים אלה, דומה כי אין חולק על חשיבות חיסולה של הנהגת חמאס ועל התועלת הצפויה מכך ביחס לכל היעדים שישראל הגדירה. בעוד לגבי המפקדים ברצועה ניתן להבין את הקושי לעשות זאת, הרי שהדבר אינו מובן ביחס למנהיגי הארגון בחו"ל שמככבים בתקשורת ומתנהגים כאילו הובטחה חסינותם. ברשימה זו ניתן למנות את חאלד משעל, איסמעיל הנייה, מוסא אבו מרזוק, באסם נעים, סאמי אבו זוהרי, עיזאת רישק, אוסאמה חמדאן, זאהר ג'בארין ודמויות נוספות שמוכרות למערכת הביטחון.

התפקיד המרכזי שממלאת מפקדה זו, ומאמציה לגרור את ישראל למלחמה רב-זירתית, מחייבים את ישראל לנקוט מאמץ שיטתי נגדה עד לנטרול כל מרכיביה - בייחוד לאחר הטבח ב-7 אוקטובר ולאחר הניסוח הבהיר שסיפק חאלד משעל לגבי מחויבותו של חמאס להשמיד את מדינת ישראל.

פגיעה בהם תבהיר כי יש מחיר לסרבנותם לעסקת שחרור ולזמן שחולף. היא תסייע לשבש את יכולת השליטה והתיאום, ותכביד על מאמצי ההתאוששות.

בלי מפקדה יעילה בחו"ל חמאס יאבד את מעמדו כתנועה בעלת השפעה אזורית, גם אם ימשיך להתקיים כארגון מקומי נרדף. זהו אינטרס משותף לישראל ולשכנותיה, ויעד שמשרת רצון אמריקני לעצב סדר אזורי חדש.

הכותב מכהן כראש מכון משגב לביטחון לאומי  ולאסטרטגיה ציונית