הדרישות של חמאס: מה עומד מאחורי ההתעקשות של ארגון הטרור?

חמש הדרישות שחמאס מציג במשא ומתן לעסקת שחרור החטופים, מיועדות לשמר את מעמדו כגורם הכוח המרכזי ברצועת עזה, לאפשר לאנשיו לצאת מהמסתור ולחזור לשגרת פעילותם בלי לחשוש מפעולות סיכול של ישראל, לאפשר את שיקום יכולותיו הצבאיות, ולממש גם בזירת יו"ש את רווחיו הפוליטיים מהמלחמה.

התעקשות חמאס לקבל ערבויות בינלאומיות לכך שישראל לא תפר את התחייבויותיה בעסקה, נועדה לשמר את המעורבות הבינלאומית בסכסוך ומניחה שהלחצים מהכיוון הזה יופנו בעיקר כלפי ישראל, וישרתו בכל שלב את האינטרסים של חמאס.

העמדה הגורסת כי ניתן יהיה להסכים להפסקת המלחמה לצורך ביצוע העסקה ולאחר מכן לחדש את הלחימה בתואנה כלשהי ולהשלים את השגת המטרות, מתעלמת מהדינמיקה שקיימת בתהליכים כאלה, שלא תאפשר זאת.

המחירים העיקריים שישראל נדרשת לשלם בעסקה המוצעת: סיום המלחמה ללא מיטוט חמאס, מתן אפשרות לשיקום יכולותיו הצבאיות ברצועה ותנאים שיאפשרו את שדרוג מעמדו גם ביו"ש, העצמת הסיכונים כתוצאה מהצטרפותם למעגלי הטרור והלחימה של מאות מחבלים משוחררים, ומהאפשרות שגורמי הטרור יגבירו את השימוש בפיגועי חטיפה בעקבות התוצאות במקרה הנוכחי.

מעבר לכך, במישור התודעתי - העסקה תיתפס כסיום מוצלח של חמאס למלחמה שאותה כפה על ישראל וככישלון של ישראל בהשגת מטרות המלחמה, למרות הלחימה הממושכת. כל החלטה של הממשלה לתמוך בעסקה או להתנגד לה - היא לגיטימית, ובלבד שתתקבל לאחר ראייה מפוכחת של מכלול היתרונות והסיכונים הנשקפים ממנה.

בתגובה להאשמתו על ידי מזכיר המדינה האמריקני, אנתוני בלינקן, בהכשלת המאמצים להשגת עסקה, הציג ארגון חמאס פעם נוספת את הדרישות העיקריות שלו בתמורה לשחרור החטופים: "הסכם כולל שמתבסס על הפסקת אש סופית, נסיגה ישראלית מלאה מהרצועה, חזרת תושבי רצועת עזה המפונים אל בתיהם, שיקום הרצועה ועסקה רצינית לחילופי שבויים". חמש הדרישות שפורטו מלמדות על מטרותיו האסטרטגיות ליום שאחרי.

לא ניתן יהיה להרים את המתג

מבחינת חמאס, אבן הראשה של כל עסקה היא הסכמה על סיום המלחמה, שתביא לנסיגת צה"ל אל קווי 6 באוקטובר ולהגבלת ישראל מביצוע פעולות סיכול בעזה. כך יתאפשר לאנשי הארגון לצאת בבטחה ממקומות המסתור, להתארגן, לחדש את משילותם ולשקם את יכולותיהם.

בד בבד עם הפסקת הלחימה ויציאת כוחות צה"ל, יבוצע שחרור חטופים כנגד שחרור מחבלים מבתי כלא בישראל, תתאפשר חזרת המפונים העזתים לרצועה ויותנע תהליך לשיקומה במימון בינלאומי.

ישראל לא תוכל לחדש את הלחימה לאחר הפסקתה: במציאות כזו, ולאחר שמכונת המלחמה הצה"לית תכבה, לא ניתן יהיה להרים את המתג ולחזור ללחימה כאילו לא קרה דבר. גם כשיהיו הפרות הסכם מצד חמאס, העולם ילחץ על ישראל להסתפק ב"תגובה מידתית". ולא רק העולם: גם מבית יהיה קשה לגייס תמיכה לחידוש המלחמה, לנוכח המחירים ובהתחשב באיומים ובאתגרים הנוספים שיהיו על הפרק. המשמעות המעשית היא שהמלחמה בפועל תסתיים כשחמאס עדיין גורם הכוח המרכזי ברצועה ועם הישגים שישדרגו את מעמדו אפילו ביו"ש וברש"פ.

חמאס לא יפורז מנשקו: לרשות חמאס יעמדו לא רק מנהרות בהיקף עשרות קילומטרים, אלא גם אמצעים שיוכלו לאפשר חידוש מהיר של תעשיית ייצור האמל"ח המקומית. אם נוסיף לכך את האמצעים הרבים שיוכנסו לצורך השיקום האזרחי, אפשר להעריך שבזמן לא ארוך, חמאס יוכל למלא את חוסריו בתחום האמל"ח. כל עוד חמאס הוא בעל הזרוע והשליט בפועל, לא יהיה גורם שיוכל לפקח באופן אפקטיבי ולמנוע את הסיכונים הללו. לא מדינות ערב ולא ארגונים בינלאומיים.

בכל הקשור למניעת הברחות מסיני לעזה - ללא שליטה ישראלית אפקטיבית בציר פילדלפי ובמעבר רפיח, תיאלץ ישראל להתבסס על הסדרים בינלאומיים, בדגש על התיאום הביטחוני עם מצרים. ניסיון העבר לא מבסס אופטימיות לגבי העתיד. יתרה מכך, העובדה שהתעצמות צבאית מטבעה מתרחשת טיפין־טיפין, רחוק מאור הזרקורים, תקשה להפעיל לחצים ותאפשר השלמה והסתגלות הדרגתית למציאות שתתפתח.

החזרת העזתים היא השלמה עם קיום מנהרות בעזה: קיומה של רשת מנהרות ענפה מתחת לשכונות בעיר עזה, מספק לישראל הצדקה שלא להחזיר את העזתים לבתיהם ולהמשיך לראות את המרחבים האלה כ"אזורי לחימה". זה יכול היה לשמש מנוף לחץ משמעותי של האוכלוסייה העזתית המבקשת לחזור לשגרה - על חמאס. ויתור ישראלי בסוגיה הזו, לא רק שמבטל את מנוף הלחץ אלא שהוא עשוי להתפרש כהסכמה ישראלית למציאות זו, שעומדת בסתירה לרעיון הפירוז הביטחוני.

חמאס יבסס את כוחו גם ביו"ש וברש"פ: התעקשות חמאס על כך שמחבלים מיו"ש, אשר ישוחררו במסגרת העסקה, יוחזרו לבתיהם ולא לעזה, מלמדת לא רק על עמדת הכוח שממנה ראשי חמאס מנהלים את המשא ומתן, אלא גם על כוונת הארגון למנף את שחרורם כדי לשדרג את מעמדו הפוליטי ביו"ש וברש"פ, וכמובן גם להשתמש בכישורי הטרור שלהם כדי לחזק את תשתיותיו של הארגון במרחב זה.

יש להמשיך לפעול נגד חמאס

בעת הזו, תשובתו המתחכמת של ארגון חמאס פטרה את ישראל מהדיון המעמיק הנדרש במשמעויותיה של העסקה שעל הפרק. אין לקנא במקבלי ההחלטות. כל הכרעה מצידם תהיה בבחינת "אוי לי מיוצרי ואוי לי מיצרי".

בשלב זה, נכון להמשיך ולהעמיק את הטיפול בתשתיות חמאס, להגביר את המאמץ לפגוע בסינוואר ובשאר המפקדים שבשטח, לפעול לחיסול מנהיגי חמאס שיושבים בחו"ל ומהווים את הזרוע המדינית, ההסברתית והכלכלית של הארגון. הם אלה שהופכים את חמאס לארגון בעל השפעה אזורית, ואם לא נפעל נגדם - הם יהיו שחקן מרכזי בשיקום חמאס ברצועה.

הכותב מכהן כראש מכון משגב לביטחון לאומי ולאסטרטגיה ציונית