רגליים על הקרקע: המבצע המופתי הושלם, אך הדילמות התחדדו

אין שם הולם יותר מאשר "מבצע ארנון", על שמו של לוחם הימ"מ ארנון זמורה, למבצע החילוץ של ארבעת החטופים ששוחררו אתמול בבוקר במחנה הפליטים נוסיראת - אלמוג מאיר ג'אן, שלומי זיו, אנדריי קוזלוב ונועה ארגמני, שחטיפתה על אופנוע ב-7 באוקטובר, יחד עם הטרגדיה של גסיסת אמה מסרטן, הפכו אותה לאחד הסמלים המוכרים של השבת השחורה והמלחמה.

זמורה, שנהרג במבצע החילוץ, לחם עם צוותו גם בשבת השחורה. אחרי שהרגו עשרות מחבלים ביד מרדכי וסייעו להציל את הקיבוץ הם המשיכו להילחם בשדרות, באופקים ובקיבוץ בארי, שם היו עדים לטרגדיה ליד ביתה של פסי כהן. התקרית ההיא, שבה נהרגו החטופים מירי פגזי טנק, נחרתה עמוק בימ"מ, ובוודאי גם אצל זמורה. היא עומדת מאז מאחורי נכונותם ללכת עד לקצה ומעבר לו כדי להציל חיים, גם במחיר של סיכון חיי לוחמים.

המבצע אתמול מתואר על ידי מי שהיו שותפים לו בצד הפוקד והמבצע כאחד המאתגרים שבוצעו אי־פעם. קדמו לו חודשים של איסוף מודיעין ושבועות של הכנות, לרבות מודלים מדוקדקים שכללו הקמת מבנים ורחובות שזהים לאלה שבהם הוחזקו החטופים.

האתגרים במבצע היו סבוכים במיוחד. מחנה הפליטים נוסיראת טרם "טופל", כלומר צה"ל עוד לא פירק את תשתיות חמאס בו. גם הצורך לפעול בשני יעדים במקביל - האחד, מבנה שבו הוחזקה ארגמני בקומה הראשונה, והשני, מבנה שבו הוחזקו ג'אן, זיו וקוזלוב בקומה השלישית - כלומר לתכנן שני מבצעים נפרדים שיסתנכרנו בשלמות בשלבי הפשיטה והמילוט, וכל זה באור יום מלא, בשבת בבוקר, כשהרחובות צפופים והומי אדם. ומעל הכל, הצורך להביא מודיעין מדויק מלב שטח עוין, ולתכנן על בסיסו מבצע יצירתי שראשיתו בפשיטה של אוגדה 98, שהיה הסחה והטעיה לסיבה האמיתית: חילוץ החטופים.

שעות של גאווה ושמחה לאומית

השבחים במקרה הזה רבים, וזכאים להם כל מי שהשתתפו במבצע ואישרו אותו במערכת הביטחון ובממשלה. כל מי שהיה בשרשרת הזאת הבין את ההשלכות והמשמעויות של הצלחה או כישלון, שקו דק הפריד ביניהם. העובדה שכמעט לכל הנוגעים בדבר יש היסטוריה ארוכה של השתתפות ואישור מבצעים כאלה סייעה לחדד את הדילמות ולהתגבר עליהן. בתהליך בלטו ראש השב"כ רונן בר, שכיהן בעבר כראש אגף המבצעים בארגון, וראש האגף המכהן נ', הרמטכ"ל הרצי הלוי (בעברו מפקד סיירת מטכ"ל) והאלוף במילואים ניצן אלון (גם הוא מפקד היחידה לשעבר), ולצידם אנשי הימ"מ והיחידה המבצעית בשב"כ שמימשו את התוכנית בשלמות למרות לא מעט סימני שאלה ודילמות, ואפילו תקלה בזמן אמת בדמות פגיעה ברכב שמילט את שלושת הגברים החטופים ששוחררו.

המבצע המוצלח בנוסיראת נתן לישראל כמה שעות של גאווה ושמחה לאומית אחרי שבועות וחודשים של שפיפות קומה. הוא גם חידד לא מעט סוגיות שעומדות על הפרק, ובראשן גורלם של 120 החטופים האחרים שמוחזקים בעזה. לא על כולם יש מידע שמאפשר חילוץ, וגם כאשר יש מידע כזה לא תמיד מתאפשר לחלצם. מבלי לחשוף מידע רגיש אפשר לומר שנוסיראת היתה במוקד של צה"ל במשך תקופה ארוכה בשל הימצאותם של חטופים בה, וגם חיסולו של בכיר חמאס מרוואן עיסא לווה בדפיקות לב מואצות מחשש להימצאותם של חטופים בסביבתו.

גם היום הסיכוי להשיב את שאר החטופים חיים הביתה בהסכם גדול בהרבה מאשר במבצע, בוודאי את אלה שמוחזקים במקומות פחות נגישים. המציאות הזאת חייבת להיות לנגד עיניהם של מקבלי ההחלטות בכל עת, אם כי הדברים לא נתונים לגמרי בידי ישראל. תשובת חמאס לעסקה המוצעת טרם ניתנה, ולא ברור כיצד ינהג הארגון אחרי שחרור החטופים אתמול: האם יקדם הסכם מתוך הבנה שהוא עלול לאבד "נכסים" במבצעים נוספים, או שידחה את ההצעה בטענה שישראל הרגה פלשתינים רבים במהלך מבצע החילוץ בנוסיראת.

המבצע הזה גם לא מקרב את ישראל לפתרון הדילמות האחרות שלה בעזה, ובוודאי לא בגזרת הצפון שבערה גם אתמול. סביר שבהקדם נחזור לאותם הוויכוחים - הפוליטיים והמבצעיים - כשברקע, למי ששכח, פרישה מתוכננת של בני גנץ וגדי איזנקוט מהממשלה, ושלל תסבוכות בינלאומיות, צבאיות, כלכליות ומשפטיות שצפויות להתעצם בתקופה הקרובה.

ושלוש הערות מתחייבות לסיום. הראשונה - שמועות. גם אתמול הארץ רחשה בהן, אלא שהפעם הסוף היה טוב (אפשר רק להצטער שמוחמד דף דילג גם הפעם על מותו). השנייה - פוליטיקה. ראש הממשלה נתניהו אץ אתמול לבית החולים שיבא כדי להצטלם עם המשוחררים. זה בלט על רקע הימנעותו מפגישה עם משוחררים קודמים, והשתהותו בשבוע שעבר בפרסום הודעת צער על מותם של ארבעת החטופים בשבי. חבל שנתניהו לא ניצל את ביקורו בשיבא כדי לבקר את חנה קציר ששוחררה בעסקה הקודמת, ושבנה אלעד נרצח בשבי וגופתו הושבה לארץ מחאן יונס.

שלישית - הרמטכ"ל. הרצי הלוי ילך הביתה על חלקו במחדל של 7 באוקטובר, אבל הקמפיין שמתנהל בשבועות האחרונים על גבו מכוער במיוחד, ומעורבים בו שלל יחצנים ואינטרסנטים למיניהם שרחוקים מלפעול לשם שמיים. אתמול גם למד הציבור מה ההבדל בין מבצע מדומיין לבין מבצע אמיתי, שבסיומו מתאחדים ארבעה חטופים עם יקיריהם ומאפשרים לעם שלם לנשום, ולו לרגע אחד.