נורת אזהרה למערכת הביטחון: כבר לא מפחדים מהגדר ביהודה ושומרון

הירי הבלתי פוסק לעבר היישוב בת חפר בשרון בשבועות האחרונים, ושיגור רחפנים שהחלו לחדור לכיוון יישובי האזור (כרגע רק לצורכי צילום והפחדה ובהמשך לפגיעה ולחבלה) - מצטרף לירי המתמשך לעבר קיבוץ מירב בגלבוע, ולניסיונות לחצות את גדר ההפרדה בכדי להיכנס לישראל, ברוב המקרים לשם עבודה אך גם לצרכי טרור ופשיעה כנגד ישובים יהודים הסמוכים למרחב התפר.

בת חפר מזכירה לי את שכונת גילה בירושלים בראשית שנות האלפיים – גם שם הירי מכיוון בית ג׳אלה ובית לחם לעבר חלונות הבתים בשכונה הירושלמית גבה מחיר דמים, ושיבש לחלוטין את שגרת חייהם של התושבים. וגם שם זה החל ״בטפטוף״ ובתגובה רפה על הירי, בתחילה מנשק קל ובהמשך באמצעות מרגמות. אז הגדר לא מנעה את הירי משום שהוא בוצע מתאי שטח השולטים על שכונת גילה.

״תודעת הגדר״ נשחקת

כעת, אור אדום משמעותי חייב להידלק במערכת הביטחון. לא הגדר הפיזית נשחקת בימים אלו, אלא ״תודעת הגדר״. השחיקה המתמשכת בגדר כמקום המהווה חסם עבור מחבלים להתקרב אליה ואף לחדור דרכה מלווה אותנו שנים רבות, והיא התעצמה באופן דרמטי בעקבות החדירה בבוקר 7 באוקטובר ליישובי העוטף. תודעת חדירת הגדר מתחברת עם אתוס החדירה והרצח ביישובי העוטף.

ההשראה מפריצת הגדר בדרום, כמו גם מירי מכוון לעבר בתי יישובים בשרון ובגלבוע, למשל, הביאה לקפיצת מדרגה במוטיבציה ובתעוזה של המחבלים באזור. בין אם מדובר באירועים המוכוונים מבחוץ, ובין אם מדובר ביוזמות מקומיות שמטרתן לבחון את נחישותה של ישראל – אסור לאפשר מציאות שכזו.

לישראל ולמערכת הביטחון יש את כל היכולות לשבש, למנוע ולפגוע באותן חוליות - גם פיזית - לעצור ולחקור את חבריהן ולהביא לסיכולים משמעותיים של תופעות מסוכנות אלו. בשכונות גילה זה הסתיים במבצע ״חומת מגן״ ובמבצעים אינטנסיביים במרחב בית לחם.

תגובה שתיתפס בצד השני כמהוססת רק תגביר את תחושת הביטחון של המחבלים, תעצים את תעוזתם ותהפוך את החיים של ישראלים רבים במרחב התפר לבלתי נסבלים, בכל הרבדים. לכן, נדרשת כאן מצד ישראל פעילות נחרצת, עקבית, רצופה ובעיקר כואבת מבחינת חיסולם של אותם מחבלים. היכולות המבצעיות, המודיעיניות והטכנולוגיות של צה"ל ושב"כ טובות דיין כדי להניח את היד על המחבלים, ולגדוע את התופעה לפני שהיא הופכת לבלתי נשלטת.

נדרשת פעילות נחרצת, עקבית ורצופה

בד בבד, יש להפעיל את מנופי ההשפעה גם בנקיטת סנקציות למול פלח האוכלוסייה המתגוררת באותם מקומות מהם יוצאים הפורעים, ולהגביל את כניסתה ליישובים ביהודה ושומרון לישראל.

אני מצדד בשיתופי פעולה מסוימים עם אירגוני המודיעין והביטחון הפלשתיניים ביהודה ושומרון, גם במקרה הזה, אם יש בידם לסייע באופן זה או אחר. אך בכל הקשור בהגנה על אזרחי ישראל באשר הם, גם במקרי הירי הנוכחיים לעבר היישובים, אסור להותיר את המשימה הזו לטיפולם של גורמי הביטחון של הרשות. לא עשינו זאת בעבר ואסור לעשות זאת היום. רק צה"ל ושב"כ יכולים לטפל כיאות בתופעה.

ומילה אחרונה למנהיגות המקומית של הקיבוצים והיישובים סמוכי הגדר – עליכם לסמוך על צה״ל ושב״כ שיפעלו בעומק השטח. במקביל, חשוב מאוד לבנות ולאמן בכל יישוב כיתות כוננות חמושות ועירניות, בשיתוף משטרת ישראל, על מנת לתת מענה לאיומי הירי או לניסיונות חדירה. למרבה הצער, למדנו שאין הגנה הרמטית, והאיום שבפתח מחייב אותנו למענה אגרסיבי ומהיר, לצד עיבוי מערכי ההגנה.

הכותב כיהן כראש מרחב ירושלים ויו"ש וכראש אגף הסייבר בשב"כ.