סמ"ר סהר סודאי הובא למנוחות: "אלוהים לקח אותך שנייה לפני הטיול הגדול, שנייה לפני החלומות"

סמ"ר סהר סודאי, בן 20 מת"א,  לוחם בגדוד רותם בחטיבת גבעתי שנפל בקרב בצפון הרצועה הובא היום (שני), למנוחות בבית העלמין בקריית שאול. 

מאות בני משפחה, חברים ומכרים הגיעו לבית העלמין בקרית שאול ללוותו בדרכו האחרונה. סהר, בן למירב ויוסי ותאום לאחותו שחר, היה לוחם בגדוד רותם בגבעתי. הוא נהרג בקרב בצפון רצועת עזה, בעת פעילות מבצעית בהיתקלות עם מחבלים בג'בליה. באותו הקרב נפצעו עמו שני חיילים נוספים שהיו תחת פיקודו.  

מסע הלוויה החל בשכונת המשתלה בהשתתפות אנשים רבים שהגיעו ויצרו שרשרת דגלים אנושית עד בית העלמין הצבאי קריית שאול.

"אני לא מאמינה שלא אראה אותך יותר"

האם מרב ספדה לו בבכי קורע לב: "סהר שלנו, אהוב שלנו, הלב נשבר ואי אפשר להאמין. כל כך פחדתי מהרגע הנורא הזה ואתה תמיד הרגעת אותי שהכל בסדר והתאמנתם לרגע הזה, והצלחת להרגיע אותי. ילד שלי, הלב הכי טהור שקיים, צנוע שקט ואף פעם לא מתלונן. חכם כל כך. אני לא מאמינה שלא אראה אותך יותר. חיכיתי שתחזור ותספר לי מה היה". 

"היית בכל כך הרבה לוויות, מה שעברת בגלל המלחמה הזאת בגיל כל כך צעיר, איבדת חברים וביניהם גם חבר קרוב, תומר ברק. לא יכולת לצאת להלווייה שלו אבל מיד כשיכולת באת למשפחה ואפילו עשית מסע לזכרו. כזה היית, ילד טוב, דואג לאחר ומתנדב, והכל בצניעות ובשקט ואז הגיע הרגע הזה שפחדתי ממנו - הדפיקה בדלת. הסתכלתי בעינית וראיתי חייילים וחיפשתי אותך. פתחתי את הדלת והמבט של החיילים הספיק לי כדי להבין שהנורא מכל קרה. ילד שלי לא רוצה להיפרד ממך, אוהבת אותך עד כאב".

"היית התגלמות של כל מה שהורים חולמים עליו"

האב יוסי: "בן יקר ואוהב שלי. איך לא הצלחתי לשמור עליך. באיזה עולם מתוקן הורים קוברים ומספידים את ילידהם? למדתי לצערי על בשרי שזו אינה קלישאה - את הטובים ביותר לוקחים. בלתי נתפס לדבר עליך בלשון עבר. היית התגלמות של כל מה שהורים חולמים עליו. פחות מ-21 שנים בלבד - מה כבר הספקת לראות ולעשות? היית פשוט מצטיין, חבר, תלמיד, סמל ומפקד מצטיין. אך מעל הכל ילד למופת. צנוע ומופנם. המלחמה הארורה הזאת תפסה אותך באמצע קורס מ"כים ואת חלק מחבריך אף ליווית לקבורה. בלתי נתפס. באיזה עולם ילד קובר חברים? הייתי בטוח שהמלחמה תסתיים עד שתסיים את הקורס. מי היה מאמין - 8 חודשים ולא רואים את הסוף". 

"נסיך שלנו, לא תחזור הביתה? השארת אחריך חלל גדול. מבטיח לך נסיך שלי שאאסוף את עצמי ואטפל במשפחה שלנו כמעט כמו שאתה היית עושה. אוהב ומתגעגע". 

"הערצתי אותך, אני כל כך אוהבת אותך"

אחותו התאומה שחר: "אני כל כך אוהבת אותך, אתה לא יודע כמה אני אוהבת אותך, אני מעריצה אותך מאוד, על הבן אדם שהיית, על הטוב שהפצת בכל מקום, על העצמאיות שלך, על המפקד שהיית ועל האח הכי טוב שיכולתי לבקש".

"הערצתי אותך כל כך. בסוף עשית מה שרצית לעשות, כל כך רצית להילחם ולהיכנס, שלא יכולנו לעצור אותך ובחיים לא נוכל, אני כל כך אוהבת אותך. רציתי כל כך שתהיה לך חברה, זה לפחות פעם אחת, מישהי שתחבק ותאהב אותך בדיוק כמו שאתה. תמיד חיפשתי לך מישהי, בכל מצב, חברה, העיקר שתהיה לך מישהי".

"אין, היית כל כך עסוק בלהצליח במה שאתה עושים, שאף פעם לא באמת היה לך זמן לדברים האלו. היה לך סדר עדיפויות מאוד ברור, אתה תמיד שמת את עצמך בסוף. אח שלי, אני אוהבת אותך מאוד, שמילים לא יוכלו לתאר. אני מקווה שלפחות נהניתם בימים האחרונים שלך, שהצלחת לעשות מה שבאמת רציתם. אני מבטיחה לך, אני אעשה הכל בשביל שיזכרו מי היית ומה עשית. אתה יקר לי כל כך".

חברי הילדות שלו ספדו לו: "סהר, ישנו ביחד, טיילנו יחד. רק לפני כמה שבועות היינו יחד בטיול בדרום וצחקת עליי כשקיבלתי דו"ח. מה הייתי נותן שתצחק עליי שוב. השארת את כולנו המומים. היית כמו בן בית אצלנו ואנחנו אצלך. אתה ילד מדהים והחבר הכי טוב שיש. נוח בשלום על משכבך".

"סהר היקר אח שלנו בדם, בחור טהור, עם לב זהב. בחור תותח שקט ענוו. הגאווה של החבורה. לוחם בנפש והראשון לעזור לקפוץ ולהילחם והכל תמיד בשקט ודממה. אתמול בלילה ישבנו כל החבורה וחשבנו מה לכתוב. אלוהים לקח אותך שנייה לפני הטיול הגדול שנייה לפני החלומות. תכננת להגיע למקום אחד והחיים לקחו אותך למקום אחר. גם כשכולנו היינו בבית אתה נתת את הנשמה. הגעת לגבעתי ונתת את הלב סיימת מסלול ויצאת למ"כים. היית מפקד מדהים שנותן את הנשמה שלו לחיילים". 

הדוד אורי ספד לו: "סהר יקר אהוב, איך מספידים ילד, זאת פעולה קשה מנשוא. כשסהר נולד לא היו לי ילדים וסהר היה לי כבן. מבית החולים כשנולדת ובעשרות אירועי חג ראיתי אותך לנגד עיניי הופך לגבר ומפקד. לימדת אותנו מהי מנהיגות. לא היית חייב להיות לוחם אבל בחרת בכך, בחרת בגבעתי, בחרת להיות מפקד ובחרת להיכנס לעזה. מרב ביקשה ממני, תדבר עם סהר, לא חסרים תפפידים בבסיס הטירונים אבל ידעתי שאין סיכוי. שקט, מופנם, אבל גם לוחם ועמוד תווך. מדינת ישראל קיימת בזכות מאפייני הגבורה שלך".