בתנאי חירום מורכבים: צוות "ישראל היום" הצטרף לאימון חילוץ פצועים מלב הים

עבור סרן בר, מפקד דבורה בפלגה 916, השבת השחורה ב־7 באוקטובר היתה היום השני בתפקידו כמפקד ספינת הסיור הקלה של חיל הים. באחת הוא נזרק לתוך קרבות, שקצינים בכירים בהרבה ממנו לא חוו כמותם בכל שירותם. הצטרפנו אל סרן בר וצוות הדבורה שלו לאימון חכ"ש (חילוץ מכלי שיט), שנערך בתיאום בין חיל האוויר לחיל הים ושבמסגרתו מתרגלים פינוי פצוע מתוך ספינה בלב ים בתנאי חירום מורכבים ולא פשוטים.

150 שעות, כמעט שבוע שלם, שהתה הדבורה מול חופי עזה. אחרי כשמונה שעות של מנוחה, שנוצלו למקלחת טובה ולארוחה, כשהספינה קשורה למעגן, הדריך סרן בר את צוותו על התרגיל הצפוי. כך שברגע האמת, כשמסוק היסעור האימתני ירחף מעל הספינה ברעש עצום, ויתיז את מי הים לכל עבר ברוח עצומה שתגיע מלהביו, כל אחד מ־12 אנשי הצוות יידע בדיוק מה תפקידו וכיצד עליו לתפקד מול הכבלים המשתלשלים - מבלי שאיש ייפגע.

"שהחפצים לא יתעופפו לים"

אחרי יציאת הספינה מחדש לים, ממערב לנמל אשדוד, הכל נראה מסביר פנים. "למרבה המזל, הים עכשיו פלטה", מסביר לנו טל, מילואימניק צעיר שהגיע לדבורה ב־7 באוקטובר. "אבל חכו שהיסעור יגיע. תחזיקו חזק בכל החפצים שלכם, אחרת הם יתעופפו".

בנקודת הציון שבה אמור להתרחש המפגש עם מסוקי חיל האוויר, הכל נראה פסטורלי. השמש מתחילה לשקוע, ומכיוון מזרח נראים חופי אשדוד. לפתע, מרחוק, נשמעים שני מסוקי היסעור, מטייסת 118, מתקרבים אלינו. סרן בר יוצר מייד קשר עם הטייס והמכונאים המוטסים, שהחלו בהורדת הכבל לספינה. הצוות של בר נאבק ברוחות הלהבים ובמי הים הניתזים, ומשלים את המשימה הראשונית. המסוק מתרחק וחוזר לבסיסו, מותיר את כולנו ספוגים מי ים. חלק מהלוחמים חלצו מגפיים כדי לנקז את המים שנקוו בהם.

רבע שעה הפסקה להתארגנות, ואז מגיח לקראתנו היסעור השני. הפעם טייסת מופקדת על המסוק, שגודלו כגודל הדבורה. המכונאים המוטסים מורידים את הכבל שוב ושוב כמה פעמים, במטרה לוודא שהוא פועל היטב: במהירות הנכונה, במרחק מספק וביציבות המתאימה - שדרושים כולם בתהליך החילוץ.

בשלב הבא צוות הדבורה מחבר לכבל את האלונקה ועליה ג'ריקנים שמדמים משקל אדם - והכל עולה אל המסוק. לוחמי הדבורה עומדים סביב האלונקה ומרפים מאחיזתם רק אחרי שווידאו שלא תסתובב על צירה, ושל"פצוע" לא ייגרם חלילה נזק במהלך העלאתו למסוק. כשהתרגול המוצלח הסתיים, המשיכה הדבורה במשימותיה - ויצאה לזהות ספינת סוחר.

"להיות מוכנים למצב אמת"

סרן בר מרוצה מתפקוד צוותו בתרגיל. הוא מדגיש שהכל השתנה מאז 7 באוקטובר, יום אחרי שקיבל את הפיקוד על הדבורה, כולל האינטראקציה עם החילות האחרים בצה"ל.

"ראיתם היום תרגיל שנועד לשמור על הכשירות בינינו לבין חיל האוויר ולהיות מוכנים למצב אמת, שבו יהיה צורך לחלץ פצוע מתוך כלי שיט. אחד העקרונות הבולטים במלחמה הנוכחית הוא שילוביות. היכולת של צה"ל לשלב בין הזרועות לתקיפות ולהגנות.

"לנו, אישית, יצא לעבוד עם הרבה מאוד גורמים, וזה מניב תוצאות מבצעיות מאוד יפות. יש מערכות קשר משותפות ושפה משותפת שנבנית עם הזמן, מה שמתבטא בסיוע בהכוונות, בתצפית ובאש. השילוביות פה היא לגמרי מכל כיוון, ולכל כיוון: כל מה שחיל יבשה וחיל האוויר דורשים מאיתנו - ואנחנו מהם".

עד פרוץ המלחמה, פעילות הדבורות במרחב עזה נועדה ברובה למנוע חדירות, אבל בפועל היה מדובר במשחק "חתול ועכבר" עם דייגים עזתים, לצד תפיסה של הברחות נשק מדי פעם. מאז דייגי עזה לא יוצאים לים, ובדיעבד התברר שחלק גדול מה"משחק" שלהם מול חיל הים נועד לבחון את היכולות והכוננות מול צה"ל.

ב־7 באוקטובר, כשמקביל לפשיטות המחבלים מהקרקע החלה גם פשיטה ימית של חמאס, הופתעו בחיל הים מהיקף הפלישה - ולא הצליחו למנוע אותה במלואה, למרות הכוננות סביב השעון.

"זיהינו את ניסיון החדירה בהיקף גדול לשטח הארץ, ונערך קרב ימי עצים שנגמר בחיסול עשרות מחבלים", מספר סרן בר. "מובן שהסגירה לא היתה הרמטית, וכמו בכל הגזרות, גם לנו יש תמיד איפה להשתפר. אנחנו תמיד מתחקרים ומפיקים לקחים לקראת אירועים עתידיים.

"אני יכול להעיד שמאז 7 באוקטובר היריעה התרחבה מאוד בהיקף הפעילות והיכולות שפיתחנו כפלגה. הבאנו את עצמנו תוך כדי הלחימה לרף מבצעי שהוא לטעמי מאוד־מאוד גבוה. אנחנו היום יודעים לעשות באמת הכל מהכל".

"הלוחמים מבינים היטב למה אנחנו עושים את מה שאנחנו עושים. לכולם מאוד־מאוד ברור שאנחנו צריכים להחזיר חוב גדול למדינת ישראל ולהשיב את הביטחון לתושבים".

"משפחה אחת גדולה בספינה"

כאמור, סרן בר נכנס לתפקידו בערב שמחת תורה, יממה בלבד לפני מתקפת חמאס. איש, בוודאי לא הוא עצמו, לא צפה טבילת אש תובענית ודרמטית כל כך, אבל בר מגלה שהאירוע חישל אותו וגיבש את צוות הספינה שלו, שמתפקד כמשפחה אחת גדולה.

"הכלי הזה, 27 מטר אורך, עשוי מברזל שהוא כולו אהבה. אנשים שונים זה מזה לגמרי, מתוך המכלול של החברה הישראלית, חיים כאן ביחד. אנחנו נלחמים על הספינה, צוחקים בה, ישנים בה, לומדים, אוכלים ומתחזקים. זה המקום שלנו, אנחנו לא יוצאים מפה. מדובר בכור היתוך בעצימות גבוהה, וכל אחד עושה הכל למען החבר שלצידו".