זה היה סוף שבוע קשה: בדרום שישה הרוגים בפעילות צה"ל בשכונת זיתון, ובצפון - מתקפת חיזבאללה שהבעירה את רכס רמים.
האירועים האלה היו תזכורת לסיטואציה הסבוכה שישראל מתמודדת איתה בשתי גזרות הלחימה העיקריות שלה. הפעילות בזיתון החלה לאחר שהתקבל מידע כי חמאס משקם את התשתיות שלו בשכונה. זה תהליך שמתקיים בכמה אזורים בעזה שבהם צה"ל כבר פעל, כולל בחאן יונס. מרגע שהכוחות יצאו - חוזרים פעילי חמאס חמושים לשטח ומבססים בו את אחיזתם. מפקדים חדשים מתמנים במקום אלה שנהרגו, ומתחיל תהליך שיקום של התשתיות - לרבות מנהרות וקווי הגנה כדי לבלום התקפות עתידיות.
חמשת לוחמי הנח"ל שנהרגו ביום שישי נפגעו ממטען חבלה בזיתון. זאת היתה המחשה מקומית למה שקורה בשטח שצה"ל פינה, אבל גם לכך שאין ואקום. הסירוב לעסוק ב"יום שאחרי" עולה בדם יקר: במקום שגורם אחר ייכנס לשטחים שישראל כבר פעלה בהם, חמאס חוזר אליהם, וישראל נדרשת לפעול בהם מחדש.
מצב זה יימשך כל עוד הממשלה לא תתעשת ותשנה אסטרטגיה. אתמול פוזרו כרוזים בג'בליה, שקראו לאלפים שחזרו למחנה הפליטים לעזוב - כהכנה לפעולה. סביר שמבצעים דומים ייערכו בשכונות נוספות של עזה.
בישראל מקווים שהפעילות תסייע להגביר את הלחץ על חמאס, ואולי גם תאפשר התקדמות במו"מ לשחרור החטופים. אולם כל עוד המבצעים האלה יהיו נקודתיים וללא תוכנית רחבה, חמאס לא ינוצח. הבסתו תתאפשר ביצירת אלטרנטיבה לשלטונו. זה הדבר שסינוואר חושש ממנו: שמישהו אחר ידאג לחלק לתושבים מזון וידאג להם לחינוך ולבריאות.
דאגה בקהיר
לצד הפעילות החוזרת בצפון הרצועה הודיע צה"ל כי בכוונתו להרחיב את הפעילות גם ברפיח. בינתיים, ובניגוד להצהרותיה הפומביות, הממשלה לא החליטה על כיבוש מלא של העיר אלא על פעילות ממוקדת בלבד. יש שלוש סיבות לזהירות הזאת: חשש לחייהם של חטופים שמוחזקים ברפיח; רצון להימנע מפגיעה ביותר ממיליון פליטים פלשתינים שמרוכזים בעיר; וחשש מהחרפת המשבר ביחסים עם ארה"ב ומצרים.
בקהיר מודאגים מאוד מהפעילות הישראלית ברפיח. בעקבות ההשתלטות על מעבר רפיח עצרו המצרים את העברת הסיוע דרך המעבר, ובמקביל תגברו כוחות לאורך גדר הגבול מחשש שמאות אלפי פליטים פלשתינים ינסו להימלט לסיני. תרחיש הבלהות המצרי הזה אינו מופרך: לחמאס יש אינטרס לקדם אותו, כדי להגביר את הכאוס ואת הדילמה הישראלית.
כדי שלא לשחק לידי חמאס צריכה ישראל לתאם עמדות עם קהיר ועם וושינגטון. זה נעשה בצד הביטחוני - מפקד סנטקום, הגנרל מייקל קורילה, עזב אתמול את ישראל לאחר עוד ביקור עבודה - ופחות בדרג המדיני. ההצבעה באו"ם על שדרוג מעמדה של הרש"פ היתה איתות אזהרה לצונאמי המדיני שיהתרחש אם ישראל תמשיך לדפוק את ראשה בקיר. גם דוח מחלקת המדינה על כך שנעשה שימוש לא ראוי בנשק אמריקני צריך להטריד את מקבלי ההחלטות בגלל התקדימיות שבו, אם כי יש לקוות שהעובדה שלא נלוו אליו דוגמאות תוביל לשחרור משלוחי הנשק שהוקפאו.
אובדן דרך בצפון
התסבוכת בדרום משליכה במישרין גם על המצב בצפון. צה"ל אמנם הגביר את הלחימה בחיזבאללה, אבל נענה באותה המטבע. לישראל אין כרגע פתרון לתסבוכת מול חיזבאללה, ולפיכך היא גם לא מציעה שום אופק לעשרות אלפי המפונים מבתיהם. העובדה שהממשלה לא קיימה עד כה שום דיון אסטרטגי בנושא - שיוביל לכל הפחות לשיפור הטיפול באזרחים ובעסקים - הוא מחדל שמשלב קהות חושים עם אובדן דרך.
וכל זה קורה ערב יום הזיכרון, מהקשים שידענו בתולדות המדינה. לצד מאות האזרחים חללי פעולות האיבה, רובם ממתקפת 7 באוקטובר, נוספו 620 חללי צה"ל רק במלחמה הנוכחית, מהם 14 בשבוע החולף: 4 במתקפת המרגמות בכרם שלום, 6 בעזה, 3 בצפון ואחד ביהודה ושומרון.
המחיר הכבד הזה הוא תזכורת יומיומית למאבק הבלתי נגמר שנגזר עלינו לנהל על הארץ הזאת. על נבחרי הציבור וראשי מערכת הביטחון לעשות הכל כדי שבאמת נהיה ראויים לנופלים, וכדי להשיב עד כמה שניתן את השקט והשפיות לישראל.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו