כל הלילה ראינו את נורי התאורה מאירים במרחק את אזור החיפושים. הפרוז'קטורים הכתומים הענקיים צנחו לאיטם מהשמיים אל הקרקע, מלמדים אותנו שבנימין עדיין לא נמצא. למחרת, בבוקר יום השבת, שמענו את זמזום מטוסי הזיק מפטרלים באוויר, והבנו שהחיפושים נמשכים.
החיפושים אחר הנער בן ה-14 שאבדו עקבותיו לאחר שיצא למרעה // דוברות יכ"ל
עד שבצהריים הופיע מסוק ובדיעבד אכן התברר כי באותה שעה נמצאה גופתו של הנער הצעיר, שנפל על משמרתו בהגנה על ארץ ישראל. לציבור הרחב המילים "חוות מלאכי השלום" לא אומרות דבר, אולם מי שביקר במקום יודע שחבורת הצעירים שנאחזת בציפורניים באותה פיסת ארץ שבין השומרון לבקעת הירדן, מצילה את המדינה. ממש כך.
כי בחבל הארץ השומם הזה עובר ציר אסטרטגי שעלול ביום מן הימים לשמש אויב פוטנציאלי לכיבוש ישראל. תרחיש כזה אינו מופרך, בהתחשב בלחצים ההולכים וגדלים של איראן על בית המלוכה הירדני. כך שהתיישבות יהודית באזור מונעת מערביי הארץ להעביר אותו לחזקתם, מקשה הקמת מדינה פלשתינית ומהווה קו הגנה בפני פלישה עתידית.
את הסכנות הברורות האלה ראה בחוש טבעי הנער המתוק אחימאיר, שנשחט בדמי ימיו. יש לקוות שאת מה שהוא הבין, יפנימו צמרת צה"ל ושב"כ. כי יושבי החוות ביו"ש אינם נטל אלא נכס לביטחון המדינה.
לכן במקום להתנכל, על מערכת הביטחון להקשיב להם. האינסטינקטים הפשוטים שמנחים אותם מדויקים יותר מכל תחזיות המודיעין המפולפלות. גם את זה למדנו ב־7 באוקטובר.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו