"איבדנו בחור אמיץ, ערכי וצנוע": סמל עילאי צעיר מובא למנוחות בשעה זו בהר הרצל. עילאי, בן 20 מקידר, נפל אתמול בקרב בחאן יונס. עילאי הותיר אחריו הורים ושלושה אחים. עילאי, לוחם בביה"ס לקומנדו, נהרג לצד מפקדו סרן עידו ברוך וחבריו סמל אמיתי אבן שושן וסמל ריף הרוש.
"איך ממשיכים?", שואלת יעל, אחותו הגדולה של עילאי, וסופדת לו: "עילאי, אחי הקטן, לא רוצה להיפרד. לא רוצה להמשיך בלעדיך. היית הנפש התאומה שלי. חיוך טהור ותמים. מדבק את כולם. היית הנשמה שלי. דם מדמי. האור שלנו כולו טוב וטהור. אהב את כולם את עם ישראל וארץ ישראל. היה כ"כ פשוט ועניו לא סיפר על הצטיינות או אות שקיבל. שמר הכל לעצמו. היה טהור ומלאך שסיים את תפקידו. אח שלי קטן וגיבור. מרוב שאהב את ארץ ישראל ועם ישראל מסר את חייו עבורם. אני אוהבת אותך אח שלי. זכות לגדול לצדך".
יפה, אמא של עילאי: "עילאיצ"וק, מה שלומך? איך העולם החדש שלך? גם שם אוהבים אותך? אמרו לי לומר לך דברי פרידה אבל איך אני יכולה? הטיולים המשפחתיים בלעדיך, מי ירקוד עם סבתא עם המקל שלה? מי יעזור לאבא לבנות את הבית על העץ שתכננתם לבנות יחד? מי יכין את השקשוקה המתקתקה ואת הקפה בשטח בטיולים שלנו? מי ישיר לנו בלהט בשולחן שבת ויחטיף כפות לאחים שלו שלא שרים? תמיד שאלת מה אפשר לעזור לך, תמיד אתגעגע לרוך לעוצמות משהו החיבוקים וחיוך לאישיות הכובשת. למי שהיית ותישאר בליבנו תמיד. תראה כמה אנשים באו. איזו חותמת השארת בחייך הקצרים".
"אני אחיו הקטן של עילאי ז"ל. אני לא יודע בדיוק מה עושים במצבים כאלה אני לא טוב בזה אבל בכל זאת אני חייב לנסות." אמר שילה, אחיו הקטן של עילאי, וספד: "היה ידוע כמי שתמיד יקום ראשון לעזור בלי להתלונן. אולי רק לפעמים שהיינו רבים מי ישטוף את הכלים... אבל אני מבין אותו, זו עבודה של סטודנטים, גם אני הייתי מתלונן. אם הוא היה רואה שלמישהו קשה הוא היה בא אליו ומדבר איתו מרים לו את המורל. כל שיחה שהייתה לי איתו הייתה מעניינת תמיד היה מוצא לי תשובות לשאלות. לא חשבתי שהשיחות שלנו אי פעם יגמרו.
"בפעם האחרונה לפני שהוא נכנס לעזה כתבתי לו 'תשמור על עצמך ותיזהר'. אני מצטער על כל רגע שהוא לידי ולא ניצלתי זאת לשמוע איזו תשובה או סיפור מעניין או סתם לשמוע את הקול שלו. תמיד היה לו סיפורים מעניינים ומרתקים. בין אם זה לעצבן תנינים, לברוח מהמשטרה, לטייל בגולן עם סנדלים וגרביים או סתם לברוח מאיזה שיעור. תמיד היה אפשר לשמוע ולא היה נמאס. הייתה לנו תוכנית לעשות דריפטים וצלחות לקרוע את המדבר אבל כנראה שהיא לא תתממש. היתה לנו גם תוכנית אחרת, שחיכית לה כ"כ הרבה. אחרי ששנינו נגמור את השירות נרד לאפריקה נשכור אופנועים בגרושים ונחרוש את אפריקה אבל כנראה שגם זה לא יקרה יותר".
אחיו שילה המשיך בהספד: "היה לנו קטע כזה בשבתות כשהיה נעים ושמש היינו יוצאים לדשא בחוץ ומתחילים מכות. תמיד היה מנצח אותי אבל רק כי הייתי נותן לו. סתם. הוא כיסח אותי. אבל להפסיד לעילאי זה כבוד גדול. אבל עם כל החוזק שלו, הוא לא היה מצליח להביס את אבא. מה לא הייתי נותן עכשיו כדי לקבל עוד אגרוף, חניקה או שפה פתוחה. והחיבוק שהיה נותן לך אחרי זה. היה אומר: מה יש לך יא סטלן בוא נמשיך, אבל זה היה מרגיש כמו חיבוק חם ואוהב. כשהיינו קטנים הוא היה מאיים עליי עם האצבעות כמו אקדחים והיה אומר לי להרים ידיים. הוא היה צוחק עליי. איזה זיכרונות יפים יש לי ממנו אני יכול להמשיך להיזכר בעוד סיפורים עוד ועוד".
סא"ל י' ספד לו: "בלב כואב אנו מצדיעים היום לעילאי שנפל במלחמת חרבות ברזל. עילאי, היית חייל מקצועי ומיומן חבר טוב ואהוב. סיכנת את חייך למען שלמות עם ומדינת ישראל. גם אמש חתרתם למגע על מנת לחסל חוליית מחבלים שניסו לפגוע בכוחותינו. הפגנת אומץ לב מופתי מול האויב".
רב היישוב קידר ישי אחיטוב ספד לעילאי: "עילאי היקר, אני באמת חושב שקשה לי להספיד אותך. אתה אדם גדול ממני. כל מי שראה אותך לא היה מאמין שתשרת בקומנדו בחוד החנית ואת כל זה עשית כדי שכולנו נוכל לשבת בארץ ישראל שממנה מושפע כל השפע של הקדושה לעם ישראל".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו