למרות שהמלחמה בעיצומה: אחוז תושבי העוטף שחזרו לבתיהם

כחצי שנה לאחר טבח 7 באוקטובר, בפיקוד העורף מעריכים שכ-70% מתושבי עוטף עזה כבר שבו לבתיהם, בעיקר ביישובים שאינם צמודי גדר. מהנתונים עולה כי מתוך כ־76 אלף תושבי העוטף ערב המתקפה, כ־56 אלף חזרו לבתיהם.

בנתיב העשרה, למשל, יישוב צמוד גדר, רק 4.5% מהתושבים חזרו. ביישובים אבשלום, יבול, ישע, יתד, מגן, עלומים וכרם שלום פחות מ־25% מהתושבים חזרו. לעומת זאת, ביד מרדכי, יישוב צמוד גדר בצפון הרצועה, נרשמה חזרה של כ־60% מהתושבים, בכרמיה כ־50% מהתושבים ובזיקים כ־40% מהתושבים. 

תושבי היישובים צמודי הגדר שנפגעו קשה במהלך הטבח צפויים להישאר בינתיים במקומות זמניים לטווח ארוך יותר, עד לשיקום בתיהם. אלו הם, בין היתר, תושבי ניר עוז, בארי וכפר עזה, שנפגעו אנושות ב־7 באוקטובר, כמו גם תושבי ארז, מפלסים, נירים, עין השלושה, נתיב העשרה, ניר עם, רעים, ניר יצחק, נחל עוז, חולית, סופה וכיסופים.

תושבי קיבוץ מגן הודיעו כי הם מתכוונים להתחיל לשוב לבתיהם ב־1 באפריל. תושבי כרם שלום, שמתגוררים סמוך לגדר מול דרום הרצועה, החליטו בשלב זה כי יחזרו ב־7 ביולי, אם כי ההחלטה עשויה להשתנות בהתאם להתפתחויות המלחמה בדרום הרצועה, בגזרת רפיח.

לפי נתוני פיקוד העורף שהגיעו לידי "ישראל היום", במרבית היישובים המרוחקים בין 4 ל־7 ק"מ מהרצועה חזרו עד כה לבתיהם יותר מ־75% מהתושבים. כך, שבו יותר מחצי מתושבי אורים, צוחר, שדרות, תושיה, גבים, סעד, מבקיעים, איבים, גברעם, יכיני, גבולות, זרועה, גבעולים, שרשרת, בית הגדי, צאלים, בני נצרים, נווה, ברור חיל, דורות, רוחמה, שוקדה, כפר מימון, שלומית, אור הנר, ועוד. עוד עולה מהנתונים כי בתלמי אליהו, תקומה, אוהד, עין הבשור, כרמיה, דקל, מבטחים ועמיעוז חזרו יותר מ־50%, וכן יותר מ־25% מתושבי שדי אברהם, שדי ניצן, תלמי יוסף, זיקים ופריגן.

למרות רעשי המלחמה

חזרת תושבי עוטף עזה לבתיהם מתבצעת אף שהדי הפיצוצים ברצועת עזה נמשכים, וחרף העובדה שגם בימים האחרונים נשמעו כמה אזעקות בעוטף עזה, ובשבוע שעבר אפילו באשדוד ובאשקלון.

נציגי העורף האזרחי מאוגדת עזה נפגשו ונפגשים עם נציגי כל יישוב באופן פרטני, מנסים לשקם את האמון שנפגע אנושות, שומעים את בקשותיהם ואת דרישותיהם טרם החזרה לבתים, ותופרים לכל יישוב את החליפה הרלוונטית לו - הן מבחינת מעטפת מרכיבי הגנה על היישוב, והן מבחינת המעטפת האזרחית הנדרשת להם לשם חזרה לבתיהם.

למרות רעשי המלחמה, הדעה הרווחת כעת היא שכיום הרבה יותר בטוח בעוטף עזה מאשר ב־6 באוקטובר, לאור פעילות צה"ל בתוך הרצועה בחצי השנה האחרונה. בצה"ל מבהירים לתושבים כי רעשי המלחמה צפויים להימשך, וכי לא ניתן להבטיח שלא יהיה ירי רקטות בודדות מדי פעם. שכן, כפי שחשפנו לפני כמה שבועות ב"ישראל היום", בידי ארגוני הטרור ברצועה נותרו עדיין על פי ההערכות כמה מאות רקטות, מספר נמוך ביחס לאלפי הרקטות שהיו ברצועה, ובכל זאת זו כמות מספקת שתאפשר לחמאס להמשיך להטריד את תושבי הדרום מפעם לפעם.

על פי גורמים המעורים בפרטים, מספר קטן של תושבים הודיעו כי אינם מתכוונים לחזור לעוטף עזה לאחר 7 באוקטובר, אך רבים מהם סטודנטים או תושבים שאינם חברי קיבוץ. על פי ההערכות, חלק מהתושבים שטרם חזרו לבתיהם ישובו עם תום שנת הלימודים, לקראת שנת הלימודים הבאה.

בד בבד, ביישובים צמודי הגדר שנפגעו אנושות בטבח מקיימת מנהלת "תקומה" של משרד הביטחון עבודה אינטנסיבית לשיקומם. על פי התוכנית, המנהלת צפויה לעבוד במשך כחמש שנים, אם כי התכנון הוא להחזיר את התושבים ליישובים שנפגעו ככל הנראה בקיץ 2025.

"לא נשוב בלי ביטחון וחינוך"

לא נכון וגם לא כל כך הוגן להגיד שאנחנו לא חוזרים עד שיושג הניצחון "המוחלט". אנחנו רוצים לחזור הביתה, אבל חזרה כזו היא מורכבת.

70% מהקהילה נמצאת בקיבוץ אילות. המדשאות רחבות, המרחבים המשותפים דומים לנוף שלנו, והאווירה - קיבוצית, כמו שאנחנו אוהבים ומכירים. הילדים נכנסו למסגרת חינוכית עד הקיץ, אנשים התמקמו, ולפחות עד יולי אנחנו לא אמורים לחזור.

לכל זה אין קשר לחוסר הרצון שלנו לחזור הביתה כרגע. לעומת אילות, ניר יצחק הוא קיבוץ צמוד גדר שנמצא מול רפיח. בהודעות האחרונות של פיקוד העורף נאמר שאין מניעה לחזור הביתה. ההודעה הזאת יצרה חוסר שקט וחוסר נוחות - אנחנו מרגישים שזה מוקדם מדי.

אנחנו מבינים שאין דבר כזה ביטחון מושלם, אבל מרב הלחימה עדיין מתרחשת לידנו. זה לא פשוט לחזור לקיבוץ שעדיין שומעים בו קולות ירי ופיצוצים. אנחנו יודעים גם על ניסיונות חדירה. זאת פשוט לא סביבה בטוחה לחזור אליה.

יצא לי לעשות לאחרונה סוף שבוע אחד בבית עם המשפחה. מעבר לרעשי הרקע והתחושה הלא נעימה - בית זה בית, זה היה אולי סוף השבוע הכי "נורמלי". אבל קל זה לא. זה גם לא יהיה קל לשקם את תחושת הביטחון. משבר האמון עומד בעינו.

נכון לעכשיו יש נפילות בלי התרעה, כיתת הכוננות צומצמה, וכל יום עובר עם הרבה מאוד סימני שאלה.

הלוואי שנחזור בקיץ, אם לא יהיו התפתחויות דרמטיות, אבל זה לא יקרה בלי ביטחון ובלי חינוך לילדים. אנחנו מאוד רוצים לחזור הביתה, אבל כרגע כל מה שאנחנו עסוקים בו זה לנסות להרגיש בבית, עם עזרה מאוד גדולה של האנשים מסביב.

הכותבת היא סגנית ראש צח"י בקיבוץ ניר יצחק

חזר לשדרות "לשקם את הקהילה"

חזרנו הביתה ארבעה וחצי חודשים לאחר 7.10. השאלה לאיזה בית – האם לזה שהכרנו או לבית שונה ומלא חששות, פחדים, ריקנות. זה לא סוד שהשינה בלילות כבר לא עמוקה כבעבר, עד לאותה שבת ארורה. אישית, הצטיידתי בנשק כדי להקנות ביטחון מסוים למשפחתי, אך זהו מבחן חשוב לשדרות ולתושביה.

מבחינה עסקית, העיר ב"חצי קלאץ'". עסקים רבים עדיין לא חזרו לפעילות. חלקם נסגרו עקב הפסדים גבוהים מדי, חלקם ייפתחו בקרוב, אבל זו לא אותה שדרות.

בלילות העיר נראית כמקום שכוח־אל. לא מעט תושבים החליטו להישאר בבתי המלון, למרות המענק שהמדינה מציעה. הקהילה בשדרות נפגעה קשות וייקח זמן לשקם אותה. הריחוק והניתוק בגלל התקופה מחוץ לבית נותנים אותותיהם ביחסים שבין התושבים.

כמי שנולד וגדל בעיר, עצוב לי לראות ולחוות זאת. זה קשה. אני רוצה להיות אופטימי, לשדר אנרגיות טובות ולקוות שניתן כולנו לצבא את הכוח להמשיך ולבצע את המשימות החשובות להשבת הביטחון המיוחל. אבל קשה לומר שלזה ציפינו. האמנתי בכל ליבי שלאחר הזוועה שחווינו נמוטט את חמאס בתוך שלושה חודשים. לצערי, תכף חצי שנה חולפת ועדיין מתמהמהים אם להיכנס לרפיח או לא. בתקווה לימים הרבה יותר טובים!

הכותב הוא עורך העיתון המקומי בשדרות