ב"שביל הבריחה" שסללנו לעצמנו כאן בחודשים האחרונים אנחנו חושבים עקום במקום ישר ומרמים את עצמנו - לפעמים מעט ולפעמים הרבה. ב"שביל הבריחה" הזה יש יותר מדי מציאות מדומיינת ופחות מדי מציאות כהווייתה שאותה יש להציג לעצמנו ולעולם, מבלי להתנצל ולגמגם.
אנו מתחמקים מלומר את שכבר ברור לרבים במערכת: ביום שאחרי לא חמאס ולא רשות פלשתינית ישנה או "מחודשת" (ש־82% מתושביה תומכים בחמאס ובטבח), וגם לא פת"ח ששב לטרור (80 אירועי טרור מתועדים עד כה, ורק השבוע נעצרו כמה קציני רש"פ בחשד להפעלת מחרטות נשק), ואפילו לא קטאר, המדינה־האם של האחים המוסלמים - איש מאלה איננו הפתרון. איש מהם או מדומיהם לא יעשה עבורנו את העבודה בעזה כפי שאנו יודעים וצריכים לעשות אותה.
התוכנית הטובה ביותר ליום שאחרי - הגיע הזמן לאזור אומץ ולומר בפה מלא - היא אנחנו, מדינת ישראל, עם צה"ל בשטח ועם מנהל אזרחי שיפעל ברצועה. כל דבר אחר יהיה זמני וקצר מועד במקרה הטוב, או במקרה הגרוע - תעתוע והונאה, כבר מראשיתו; מתכון לפריחה מחודשת, מוקדמת או מאוחרת, של הטרור העזתי.
גם הדשדוש מול רפיח ופילדלפי הוא חלק מאותה תרמית עצמית. ככל שהמבצע יידחה, עלותו בחיי חיילינו תהיה גבוהה יותר. חמאס אינו שוקט על שמריו ומתכונן לקרב חייו. הדחייה אף מרחיקה עסקת חטופים. חמאס מהתל בנו כדי להרוויח זמן, ובכל פעם שנדמה לו שפעולת רפיח בפתח הוא מתגמש מעט, ממתין כמה ימים ושוב מקשיח את עמדותיו. כך הוא מאריך עוד ועוד את ההפוגה הבלתי פורמלית - הפוגה חינם, ללא תמורה. כאשר ההפוגה הפורמלית תגיע, במקרה של עסקה, זה יהיה מבחינתו "מבצע 1+1".
והנה עוד תחנה ב"שביל הבריחה": נתניהו אמנם מדייק כאשר הוא אומר שהעם תומך במדיניות שלו: רוב גדול (63%) מתנגד כיום למדינה פלשתינית. רוב גדול אף יותר רואה ברש"פ מחודשת בלוף. רוב דומה מתנגד ל"עסקת חטופים מופקרת" ולשלטון פת"ח ברצועה, ובכל זאת נתניהו אומר לנו רק חצי אמת. כי הסיוע ההומניטרי לעזה - עוד אבן יסוד במדיניות שלו שארה"ב כופה עליו ועלינו בתמורה ל"חבל מדיני" - מאריך אף הוא את המלחמה ולא מקצר אותה. הסיוע דוחה ולא מקרב את שחרור החטופים. האובססיה האמריקנית בעניין הסיוע מעניקה לחמאס עוד ועוד חמצן ולגיטימציה למשוך את המלחמה ואת העסקה ומאפשרת לו להמשיך ולהוציא לנו ולמשפחות החטופים את הנשמה.
אפילו הטרמינולוגיה הביידנית, "בלתי מעורבים", שישראל אימצה - שייכת למחלקת ההונאה העצמית. יש, מן הסתם, גם מעט בלתי מעורבים בטרור, אבל רבים מאוד - כך עולה מתיעוד, צילומים, מסמכים, אמל"ח ופתחי מנהרות וסליקים ברבבות בתים פרטיים, מוסדות חינוך, בתי חולים ועוד - מעידים שמאות אלפים היו מעורבים בטרור; שההמון שפשט על העוטף ביום הטבח והשלים את המלאכה שבה החלו הפלשתינאצים מחמאס ייצג מעגלים רחבים פי כמה. גם את זאת יש להניח עתה על השולחן, מול ביידן, ללא חשש ומורא.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו