מאז מלחמת ששת הימים, אל־אקצא, עבור מוסלמים רבים מאוד, אינו רק אתר תפילה דתי וסמל לאומי, אלא גם קריאת קרב מהדהדת שנישאת על גבי עלילת הדם המודרנית: "אל־אקצא בסכנה". את הגפרור הזה רוצים סינוואר וחמאס להדליק עתה מחדש, כפי שעשו, בהצלחה רבה מבחינתם, בשנים הרבות האחרונות.
- וידאו: רועי אברהם / לע״מ, סאונד: יחזקאל קנדיל / לע״מ
העלילה הזאת תולה בישראל תוכניות להרס המסגדים בהר הבית ולהפקעה שלו מרשות המוסלמים - היפוך גמור של המציאות: ישראל מגינה על ההר והמסגדים ושומרת על הזכויות של המוסלמים בו, תוך פגיעה בזכויות היהודים שם. העלילה הזאת היתה למבער האפקטיבי ביותר להנעת "הטרור העממי", ולא פעם גם להנעת פיגועי טרור חם.
מאות פיגועי ירי, דריסה ודקירה בוצעו בשנים האחרונות על ידי מפגעים שהוסתו להאמין שאל־אקצא אכן בסכנה; שהיהודים הם אלה שמסכנים אותו. על פי נתוני מערכת הביטחון, יותר ממחצית הפיגועים בשנים האחרונות בוצעו "בגלל אל־אקצא", והם מיסדו זן חדש של טרור דתי. אין זה מקרה כמובן שחמאס בחר בשם "מבול אל־אקצא" למלחמה שבה פתח נגדנו.
העלילה שהפכה לפס ייצור של פיגועים וטרור היתה ועודנה מכשיר ומהות בעת ובעונה אחת. היא מגלמת את הערבוב המוחלט והיעדר ההפרדה באסלאם בין דת ולאום, ברוח האמרה שמיוחסת לנביא מוחמד: הדת והמדינה הן תאומות. העלילה מעוררת בקרב ההמונים רגשות עזים, דתיים ולאומיים.
היא מגבשת לכדי חזית אחת את ערביי יו"ש, ערביי ישראל וערביי מזרח ירושלים סביב הר הבית, המקום שהפגיש אותם מחדש, לאחר מלחמת ששת הימים. גם אם בדרך פלא הר הבית יהיה שקט בימי הרמדאן; גם אם ה"אתעכאף" הידוע - הלינה במסגד בחלק מלילות הרמדאן - תעבור בדרך נס בשלום; גם אם חמאס וארגוני הטרור לא יצליחו להפוך שוב את האירוע הזה להתבצרות לילית אלימה, תוך אגירה של נשק קר רב, שמופנה עם אור ראשון נגד מתפללי הכותל וכוחות הביטחון - עדיין ניתן להניע את העלילה מבחוץ. על זה בונה חמאס. מכך חוששת מערכת הביטחון.
הרשתות, המסגדים, בתי הספר, המטיפים והתקשורת הפלשתינית הם סוכני העלילה. הסיפור השקרי הזה מוצא את דרכו אל ההמונים באמצעות קריקטורות וסרטוני זוועה ו"מידע" שקרי רב, שמונגש לציבור הפלשתיני כאילו היה אמת צרופה. כשהעלילה חוברת ל"מוקאוומה" (ההתנגדות) ול"שהדאא" (המפורשת כיום כמרטיריות יזומה נגד אויבי האסלאם) ול"אסתשהאד" (מסירת הנפש, ופיגועי ההתאבדות) - התוצאה היא איום אמיתי, שכמעט מדי שנה מתממש מחדש.
זה המתכון של סינוואר וחמאס לאיחוד זירות בין עזה, ירושלים, יו"ש וערביי ישראל, בתקווה שגם חיזבאללה יצטרף ל"חגיגה". הארגון הפלשתינאצי הזה צפוי לקבל עזרה, כמו תמיד, גם מגורמי קיצון במדינות ערב, שלא פעם אונסים את ממשלותיהם, החוששות מתגובת ההמון, ליישר עימם קו. הדוגמאות המובהקות לכך הן ירדן ומצרים, והן לא לבד. ישראל צריכה להיערך למציאות הכמעט קבועה הזאת - לא רק ביטחונית, אלא גם הסברתית - כדי להזים את השקרים ולהציג בפני העולם הערבי והמערבי את האמת.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו