דווקא כשצריך להגדיל את סדר הכוחות: חשש בצה"ל ממגמת עזיבה של אנשי הקבע

בשעה שבה לצה"ל חסרים אלפי חיילים - קצינים ונגדים בקבע מחשבים מסלול מחדש • קצין בקבע: "אני לא חוזר הביתה ומשפחתי לא מקבלת תמיכה מהמדינה, מהחברה או מהמשק - רק את המילואימניקים מחבקים" • קצין נוסף: "משפחותינו נקרעות" • דובר צה"ל: "פועלים לתגמול הולם"

צעירים וותיקים רוצים להשתחרר ברגע שיתאפשר . צילום: אורן כהן

בצה"ל חוששים מפני המשך מגמת עזיבה מרצון של אנשי הקבע, דווקא בשעה שבה הצבא צריך להגדיל את סדר הכוחות שלו, בחובה ובקבע, נוכח הגידול המשמעותי במשימות המוטלות עליו, ועקב המלחמה שצפויה להימשך בטווח הזמן הנראה לעין.

לוחמי חטיבת הצנחנים פועלים בחאן יונס (ארכיון) // דובר צה"ל

נכון לעת הזו, ביום ה-151 למלחמה, עדיין לא ניתן לראות את מגמת העזיבה של המשרתים באופן חד-משמעי. להפך - רבים מהמשרתים מדווחים על תחושת שליחות, אחריות ומחויבות, והבנה שאין מישהו אחר שיעשה את תפקידם בעת הקשה הזו. אך קצינים בכירים בצה"ל מודאגים מאוד נוכח השיח הער בקרב המשרתים הצעירים, כמו גם בקרב משרתי הקבע הוותיקים מעט יותר ובני משפחותיהם, שמדווחים גם על רצון להשתחרר משירות ברגע שהמצב המבצעי יאפשר זאת.

"מסתכלים עלי בבוז"

הם טוענים שבניגוד למילואימניקים, שמקבלים חיבוק גדול מהחברה הישראלית - העומס המוטל עליהם גדול מאוד ונתפס כ"מובן מאליו", וזאת בזמן ש"אין אור בקצה המנהרה", כלומר - אין תאריך תפוגה של חזרה לשגרה מסוימת.

שוחחנו עם לא מעט משרתים מיחידות ומחילות שונים, שציינו כי זהו השיח בקרב רבים מהמשרתים. למשל, תומך לחימה שמשרת באחת מיחידות השדה בצה"ל אמר אתמול ל"ישראל היום": "אם אני יוצא עם מדי א' מסתכלים עלי בבוז. אם אני על מדי ב' - היחס אחר לחלוטין, כי חושבים שאני במילואים. אם אני איש קבע, אומרים למשפחה שלי שזה סגנון החיים שהם ביקשו והכירו, שזה מובן מאליו. וזה למרות שאף אחד מאיתנו לא מורגל למלחמות בסדר גודל הזה. מאז מלחמת העצמאות לא היתה מלחמה כזו ארוכה, שאין לה צפי לסיום.

אין תאריך תפוגה ל"מצב". קצינים בעזה, צילום: דובר צה"ל

"אני 'רק' תומך לחימה, אבל למרות זאת אני לא חוזר הביתה, ולפני המלחמה הייתי מגיע מדי פעם. המשפחה שלי לא מקבלת תמיכה מהמדינה, מהצבא, מהחברה, מהמשק. אשתי רואה בתקשורת את החיבוק הגדול למילואימניקים, אבל אף אחד לא מחזק או מחבק את אנשי הקבע ובני משפחותיהם. אף אחד מאיתנו לא מצפה לפרסים או למותרות, אלא למילה טובה, לכבוד מינימלי. גם ההכנסות של אשתי נפגעות בזמן המלחמה, ובניגוד לאנשי המילואים - היא לא מקבלת שום הטבה מהמעסיק או מהמדינה".

"בני הזוג שלנו שקופים"

קצין נוסף מעיד: "אנשי הקבע ומשפחותיהם נקרעים. אנחנו משלמים הון תועפות לבייביסיטר, לא לכולם יש משפחות שיכולות לעזור. הילדים שלנו ניזוקים נפשית באופן משמעותי, יש להם רגרסיה, הם דואגים בלי סוף כי מבחינתם אבא במלחמה, ובמלחמה מתים אנשים. גם חלק מתומכי הלחימה נכנסים ויוצאים מאזורי הלחימה - כי הם מעבירים סיוע לוגיסטי, מייעצים בתחומים כאלה ואחרים ועוד". 

נילי, אשתו של קצין לוחם, אמרה אתמול ל"ישראל היום": "אנחנו נשים חזקות ואידיאליסטיות, ומאמינות בצדקת הדרך, בשירות הצבאי. אבל יש חוסר הערכה והוקרה חברתי- ציבורי-תקשורתי כלפי הקרבת אנשי הקבע ומשפחותיהם במלחמה. זה מגיע על רקע שנים של דה-לגיטימציה לאנשי הקבע, ובא לידי ביטוי בכל מקום ציבורי - בציבור, בתקשורת". לדבריה, "כשרואים שאנחנו שקופים, זה מוציא את הרוח מהמפרשים, זה שובר. יש נשים שכשהן חשות שלא רואים אותן ואת התרומה של בני הזוג שלהן, זה מוריד להן את המוטיבציה להרים את הראש מעל המים ולתמוך בשירות הצבאי של בן הזוג".

"מחבקים רק את המילואימניקים", צילום: דובר צה"ל

עומס לא רק על לוחמים

חשוב להדגיש כי העומס הגדול מוטל לא רק על הלוחמים, אלא על רובם המוחלט של אנשי הקבע, לרבות תומכי הלחימה והמשרתים בתפקידים עורפיים. בצמרת צה"ל מודאגים במיוחד מהשפעות המלחמה על אגף המודיעין, שם חשים רבים מהמשרתים בדרגות ובתפקידים שונים תחושת אחריות כבדה למחדל. בכירים במערכת הביטחון חוששים מהתפטרות המונית באמ"ן שתביא למצוקת כוח אדם קשה מאוד באגף המודיעין, שגם כך נלחם על המשרתים האיכותיים בשנים האחרונות.

נזכיר כי בשנת 2022 נרשמה מגמת שיא של עזיבה מרצון של אנשי הקבע בצבא, בין היתר נוכח שעות העבודה הקשות, התגמול הלא מספק, האפשרויות באזרחות ובעיקר חוסר ההערכה הציבורי למשרתים.

בדרך כלל לאחר מלחמות גדולות נרשמת דווקא מגמה של חזרה לצבא נוכח הבנת גודל השעה ותחושת המשמעות. גם הפעם יש לא מעט אזרחים שמביעים רצון לחזור לשירות לאחר טבח שבעה באוקטובר, חלקם אף גויסו מחדש, אך לא מדובר במספרים גבוהים כפי שקיוו בצה"ל, ובמקביל ישנם לא מעט משרתים שלא מתכוונים להאריך את שירותם הצבאי.

קשה לעצור את המגמה

נכון לרגע זה צה"ל מצליח להחזיק את המשרתים בשירות בצל המלחמה המתמשכת, אך החשש הוא שנוכח הימשכות הלחימה, העומס הכבד המוטל על אנשי הקבע, חוסר ההערכה שלהם בהשוואה לאנשי מילואים, עומס העבודה והתגמול הלא מספק בעיקר את הקצינים הצעירים ואת הנגדים, יביאו לנטישה המונית של משרתים בתוך מספר חודשים. בחלק מהיחידות מדווחים אף על עלייה במקרי הגירושים בקרב אנשי הקבע.

בצבא מנסים להתמודד עם הבעיה באמצעות סיוע למשפחות המפקדים הלוחמים, ערבי הוקרה לבני ובנות זוג אנשי הקבע, העלאה (מינורית) בשכר חלק מהמשרתים, ועוד, אך ספק אם אלו יעצרו את המגמה שכבר החלה.

"אנשי הקבע ומשפחותיהם נקרעים". חיילים ברצועה,

קצין בכיר בצה"ל המפקד על מסגרת מבצעית משמעותית, אמר בימים האחרונים ל"ישראל היום" שהוא חש את התסכול הגובר בקרב לא מעט מפקודיו, שכורעים תחת העומס, ורואים את אנשי המילואים שגויסו לביצוע אותה עבודה שהם נדרשים לעשות עם תנאים טובים יותר, תאריך תפוגה (גם אם זמני) ובעיקר – ההערכה וההוקרה של החברה כלפיהם. 

מדובר צה"ל נמסר בתגובה: "עוצמתו של צה"ל טמונה באיכות משרתיו. צה״ל מעריך ומוקיר את פועלם של אנשי ונשות הקבע בשגרה ובחירום, ובפרט במלחמה, במהלכה הפגינו מקצועיות ויכולות פיקודיות שהובילו את צה״ל להישגים והצלחות מבצעיות.

צה"ל פועל לתגמול הולם והוגן למשרתיו כדי להשאיר בשורותיו את המשרתים הטובים והמתאימים ביותר. וימשיך לפעול לשיפור מעטפת לפרט ומשפחתו ובכך גם על בניית תכניות שירות ופיתוח מותאמות, פתרונות דיור ושכר, השמות מקצועיות, אמצעי תמרוץ שונים ועוד".

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאי להכיר