למרות שכל העולם מזהיר אותנו מכניסה לעיר הדרומית ביותר ברצועה, שאלת רפיח היא רק "מתי" - ולא "האם"

לראשי מערכת הביטחון אין בכלל ספקות: שאלת רפיח היא רק "מתי" ולא "האם". בשבוע שבו כל העולם מזהיר ומתרה במדינת ישראל לא להיכנס לעיר הדרומית ביותר ברצועה מחשש לאסון, בצה"ל מזכירים: כולם אמרו "אל תתמרנו, התוצאות יהיו נוראיות", לאחר מכן אמרו "אל תיכנסו לעיר עזה ולשיפא", ואז זעקו שהצבא לא יחזור לאותה רמת ביצוע ולאותה אינטנסיביות מהפסקת האש - אולם מה שקרה במציאות כבר ידוע. גם אמרו שהצבא לא ייכנס למחנות המרכז ולחאן יונס, ושתהיה עצירה באירוע של נפגעים רבים, והיה לצערנו אירוע שכזה, ועדיין כף רגלם של הלוחמים דורכת בכל בית בעיר.

אז אמרו, וכך יהיה גם ברפיח.

"הזמן עובד למי שעובד איתו", אומרים גורמים ביטחוניים בכירים בשיחה עם "ישראל היום". האוכלוסייה תשונע, האוהלים ימוקמו במקום חדש, מרכזי הסיוע ובתי החולים הזמניים שהקימו מדינות זרות ברפיח יפורקו ויוקמו במקום אחר שבו תשהה האוכלוסייה העזתית. ברפיח יש כיום 1.5 מיליון איש, לאחר השינוע יישארו כחצי מיליון איש, ממש אומנות האוריגמי כאשר מקפלים את הדף לשישה חלקים - קיפלנו מצפון הרצועה לעבר נחל עזה, משם לאזורי החוף, לאחר מכן לחאן יונס, כעת האוכלוסייה ברפיח, והיא תעבור אוטוטו למקום חדש. זו לא משימה בשמיים, ובטח שאפשר לעמוד בה, כך אומרים במערכת הביטחון.

כך נדע שאנחנו במקום הנכון

לשם ההבנה, צה"ל נלחם ופירק את גדודי חמאס בצפון הרצועה, כששהו באזור כ־300 אלף מקומיים. רפיח היא לא משהו שלא קרה בארבעת החודשים האחרונים של לחימה. אמנם היא מעט מורכבת יותר, אך ארבעת גדודי חמאס השלמים באזור יפורקו.

לפני שלושה חודשים, כשהתמרון היה בראשיתו, שורטט אחד לאחד המצב שבו אנו נמצאים כעת ברצועה בתדריך של גורם ביטחוני לעיתונאים: "זה ייקח זמן. כשהחטיבה תוכל לעבור מצפון לדרום הרצועה בתנועה כמעט חופשית ובפרק זמן קצר, נדע שאנחנו במקום הנכון להצלחת היעדים שהוצבו" - וזה המצב כעת בעזה.

חטיבה מבצעת בלילה את מה שאוגדה ביצעה בכמה ימים. כמעט כל שדרת השדה הפיקודי של חמאס נפגעה. אף פקודת לחימה של ארגון הטרור לא עוברת מלמעלה למטה, הכל בהתארגנות מקומית בשטח. מ"מ מקבל החלטות שרק מח"ט בחמאס היה מקבל.

להבטיח את עתידנו

ב־7 באוקטובר צה"ל הוכה והובס. בעוד משפחות החטופים ואזרחים חווים את הרגשות האלה יום אחר יום מאז, אצל ראשי הצבא יש מעין בועת לחימה שהחלה למחרת המחדל, ובה צה"ל מפרק כמעט את כל יכולות חמאס. יכולות הפיקוד והשליטה רוסקו, אין מעבר חופשי לאוכלוסייה מהדרום לצפון, בעוד רק 25 אחוזים מהתושבים נשארו במקומם. כל תמונות השיטור, כביכול ברצועה, הן הצגה לשתי דקות למצלמה מקומית - ומייד לאחר מכן הם מחוסלים או מתפרקים לבד.

אך גם בבועת הלחימה חובת המפקדים לזכור את המטרה הראויה והנעלה מכל - החזרת החטופים. במערכת הביטחון עובדים דרך מלחמה עיקשת, עם תמרון משמעותי ובדגש שלא לתקוף בשום אופן באזורים שבהם להערכת המודיעין נמצאים חטופים - והכל תוך תכנון וביצוע ללא הפסקה.

זו החובה המוסרית הגדולה ביותר של הצבא, להביא תוצאות, בעוד הדרג המדיני חייב לדעת למנף אותן גם במו"מ להחזרת החטופים לארץ, ובהבטחת העתיד שלנו לעשרות השנים הקרובות.