100 הימים שחלפו מאז 7 באוקטובר הורכבו מפסיפס עצום של רגעים, רובם כואבים ומדממים, אך גם אחרים מרגשים ובלתי נשכחים. אלו הזיכרונות שייצרבו אצל מי שהיו שם בחזית.
100 ימי מלחמה | פרויקט מיוחד
>>מהמנדטים ועד עמידת ישראל במטרות: סקר 100 הימים<<
>>המקומות שקרובי החטופים מתפללים לראות בו את יקיריהם<<
>>עד לניצחון: רגעי המפתח ב-100 הימים<<
"יצאנו לים והתחלנו לתקוף"
היום הראשון
סגן דוד | קצין בשייטת ספינות הטילים
"התעוררתי בבית שלי, בקיבוץ מפלסים, לקול האזעקות והפיצוצים מירי הטילים מרצועת עזה אל עבר ישראל. ברגע שהבנתי שמחבלים חדרו לקיבוץ קפצתי ביחד עם כיתת הכוננות, בכוונה להדוף אותם ולהציל את הקיבוץ ואת אנשיו.
"אחרי יממה של קרבות קשים, הגעתי לבסיס שלי בחיפה, ומיד יצאתי לים. הצטרפתי ללוחמים שלי, שכבר הפליגו מול רצועת עזה והחלו בתקיפות עצימות מהים לכיוון מטרות של ארגון הטרור חמאס. מאז אני בים.
"מ-7 באוקטובר ועד היום חבריי ואני מגנים על הבית, כל אחד בגזרתו. לא שוכחים למען מה ולמען מי אנחנו נלחמים. זו זכות לשרת בצה״ל במלחמה, ונמשיך לעשות כל מה שנדרש עד שננצח".
"הלחימה למען החברות שנפלו"
היום ה-7
סמ"ר (מיל') כרמל | תצפיתנית
"הגעתי למילואים כתצפיתנית כבר בימים הראשונים ללחימה. בשבת של ה־7 באוקטובר, שהייתה אמורה להיות, כזכור, שבת של חג, טיילתי ב"שביל ישראל" ובדיוק הגעתי למושבה כנרת.בבוקר השבת חברה שלי מקיבוץ נחל עוז שבעוטף התקשרה אליי וסיפרה לי ש'יש פשיטה'".
"במשך שלושה ימים ניסינו ליצור קשר עם החמ״ל. באותן שעות עלו עדכונים משאר החמ״לים בעוטף, חוץ מהחמ״ל בנחל עוז. מאותו רגע רק חיכיתי שיקפיצו אותי למילואים. כעת אני פה, בשביל חברות שלי שנפלו ב-7 באוקטובר, וכדי להמשיך את מה שהן לא הספיקו לסיים. חשוב לי לשמור על המסורות של נחל עוז, ועכשיו יותר מתמיד אני מבינה עד כמה העבודה שלי חשובה".
"בזכות הממצא אותר נעדר"
היום ה-13
רס"ן (מיל') יניב | רב מחוז דרום של פיקוד העורף
"מתחילת המלחמה אני יוצא עם צוותי האנו"ח (איסוף נתוני חללים) לבצע את המשימה החשובה של זיהוי החללים והבאתם לקבורה. באחד הימים יצאתי עם אחד הצוותים שלי לסריקות בשטח המסיבה ברעים. תוך חיפוש אחרי ממצאים, בעודנו סורקים ברחבי מתחם הלינה של המסיבה, מצאנו ממצא אנושי ליד אמבולנס שהיה הפוך ושרוף כליל. מיד העברנו להמשך זיהוי במחנה שורה. לאחר מכן התברר לי שבזכות הממצאים אותר נעדר.
"בעודנו סורקים את האמבולנס, הבחנו במוט ברזל שבולט מגחון הרכב. ניסיתי למשוך אותו, ולפתע זיהיתי שמדובר בראש של מטול RPG שלא התפוצץ. קראתי לאנשים בזירה להתרחק עד שיגיע צוות סילוק פצצות או חבלן משטרה. ברוך השם, האירוע עבר בשלום.
"היום הזה תמיד יהיה נצור אצלי בזיכרון, יום שבו הצלחנו להביא קצת נחת למשפחה שהייתה עלולה לשכול את בנה, וגם למנוע אירוע רב נפגעים בזכות העירנות האנשים שלי".
"הרגשה של בלתי מנוצחים"
היום ה-22
סמ"ר אוריאל | לוחם בחטיבה 7 בשריון
"הכניסה הראשונה שלי לרצועת עזה הייתה אחרי אימון אינטנסיבי של כמה שבועות בטנקים, ולכן אני והצוות שלי נכנסנו עם ביטחון. כל חשש שיש - ברגע שאתה שומע את כמות האש ורואה את הכוח של הטנק, ובכלל, בגדוד כמו שלנו, אתה מבין שדבר לא יוכל לעצור אותנו.
"עם כל המעטפת האווירית מסביב אתה מרגיש לגמרי בלתי מנוצח. מעל הכול מרחפת התחושה שאתה עסוק במשימה גדולה וחשובה: בין אם זה קשור לשחרור החטופים ובין אם להשמדת חמאס. זה גורם לך לעשות את העבודה כמה שיותר טוב ולפעול בשיא הכוח, עם תחושת שליחות ורצון עצום להשלים את המשימה".
"לדרוך לראשונה בשיפא"
היום ה-46
רס״ם (מיל') מתן | לוחם בגדוד הנדסה 8173
"ביום ה־46 למלחמה קיבלנו לראשונה את הפקודה להשמדת פירים ומנהרות שנמצאו בבית החולים שיפא. מבצע שקיוונו שיגיע. בליל הכניסה המתח והדריכות היו בשיאם. ידענו שחמאס מחפש הישג, ושהיכולת שלנו להימנע מנפגעים בשטח צפוף כזה מצומצמת. אך תחושת השליחות וצדקת הדרך פעמו בנו. בכל צעד אתה נדהם מהדברים שאתה רואה, עומק המנהרות, אמצעי הלחימה והעובדה שהכל בתוך השטח האזרחי - לא נתפסות במוחי עד עכשיו.
"זכינו להיות חלק מיום היסטורי לצבא ההגנה לישראל ולעם היהודי, להשמיד את מנהרות שיפא ולהיות במקום שכף רגל צה"לית לא דרכה בו במשך שני עשורים לפחות. אני חושב שעזרנו להבהיר מדוע הייתה נחוצה הכניסה הקרקעית לטיפול באיום הטרור שנקרא חמאס.
"חשוב לי לציין ולהזכיר את חבריי לצוות והגדוד, שנהרגו ונפצעו בלחימה בעזה. נזכור אתכם לנצח, אתם הגיבורים האמיתיים".
"המבט בעיניים ששווה הכול"
היום ה-49
אל"מ (מיל') שרון | רמ"ח לוגיסטיקה
"במסגרת תפקידי באגף הטכנולוגיה והלוגיסטיקה עסקנו מפרוץ המלחמה בגיוס הכוחות, בהובלתם לזירת הקרבות, בתמיכה בתמרון ובדאגה מתמדת למוכנותם. כשהוטלה עליי המשימה להיות שותף למבצע החזרת השבויים, ולפקד על כל המענה של האגף, שמחתי שנפלה בחלקי הזכות הזו. עשינו הכל בכדי לתת את המענה הראוי והמדויק ביותר.
"הידיעה שעשית כל מה שאפשר, ובצניעות הראויה, בשביל הרגע הזה שבו אתה מביט בעיני ילד, ילדה, אמא או סבתא שהיו יכולים להיות שלך - שווה הכל. והתחושה לראות מבט של 'הנה, אנחנו בבית, אחרי כל הזוועות' הייתה מרגשת ובלתי ניתנת לתיאור. זו תחושה של משמעות ושותפות לרגע היסטורי".
רגע הכניסה לעזה עם מסך עשן מתגלגל"
היום ה-56
סגן אסף | חפ"ק מ"פ בגדוד 82
"הכניסה לחאן יונס הייתה מלווה ב'מסך אש מתגלגל' של כלל כוחות צה״ל - חיל האוויר, כוחות היבשה, חיל הים. מיד עם הכניסה חווינו מספר היתקלויות, שבמהלכן הלוחמים פעלו בצורה מקצועית ומצוינת וחתרו למגע מול האויב. נכנסנו כשאנחנו מכוונים לשתי מטרות: מיטוט החמאס ופירוקו, והשבת החטופים.
בראשנו נמצאות כל הזמן המשפחות השכולות, ונילחם בשביל אותם לוחמים וחיילים אשר חירפו את נפשם. צה״ל חזק - וצה"ל ינצח".
"הצלחנו לייצב את מצב הפצוע - ולהציל את חייו"
היום ה-70
סמ"ר אורית | פרמדיקית בגדוד 603
"'פצוע, פצוע קשה, תגיעו מהר!'. ברגע ששמעתי את הצעקות רצתי למקום האירוע. לקחתי נשימה עמוקה והתחלתי לתפעל. ביחד עם הצוות הרפואי בכוח, נתנו לפצוע את הטיפול הטוב ביותר.
"הדבר הצריך מאיתנו לפעול במהירות, בתושייה ובמקצועיות. הוא היה פצוע קשה, אבל הצלחנו לייצב את מצבו. אני בקשר עם המשפחה שלו עד היום. כשיצאתי לרענון גם ביקרתי אותו בבית החולים.
"זו זכות עצומה עבורי לקחת חלק במשימה הכל כך חשובה הזו - להציל חיים. אנחנו ממשיכים בכל הכוח, באמונה גדולה ובמורל גבוה!".
"הפגישה עם הבן שלי שנקרא על שם חלל"
היום ה-86
סרן אורי | מ"פ בגדוד 932
"במהלך לחימה אינטנסיבית בדארג׳ תופאח שבצפון רצועת עזה, יצאתי במקרה להתרעננות של 24 שעות, ובה פגשתי לראשונה את בני השני, אלרואי. אחרי שעות בודדות של מפגש מרגש חזרתי להילחם עם הפלוגה שלי.
"אשתי הייתה אמורה ללדת מאוחר יותר, ובמקרה יצאנו להתרעננות - ויכולתי לראות אותה. קראנו לבננו אלרואי, על שם רס"ן רועי צ׳אפל ז"ל, מ"פ בחטיבת הנח"ל שנפל ב-7 באוקטובר".
"ממשיכים בכל הכוח"
היום ה-100
אל"מ אלעד צורי | מפקד חטיבה 7
"כבר 100 ימים נלחמת החטיבה בארגון הטרור חמאס. 50 שנים אחרי מלחמת יום הכיפורים פקדה אותנו השעה, והגיע תורנו. ב־7 באוקטובר בלמו הטנקים שלנו מאות מחבלי 'נוחבא', ולוחמינו הגנו בגופם על יישובי העוטף.
"היינו מהראשונים להיכנס לצפון רצועת עזה, וכעת אנו נלחמים בדרום הרצועה, בלב חאן יונס. אנחנו ממשיכים בכל הכוח. גם לאחר 100 ימים לא נפסיק להילחם עד הרגע שתושלם משימתנו, בידיעה כי אין מלחמה צודקת מזו. ספגנו אבדות כבדות, אך רוח המפקדים והלוחמים גבוהה, מתוך הבנה על כתפינו מוטלת המשימה להבטיח לילדינו מדינה בטוחה ושקטה לגדול בה".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו