ניתן בקלות לראות כי מגרש העפר וההריסות ששוכן בקצה מחנה הפליטים אל-בורייג', במרכזה של רצועת עזה היה בעבר שכונת מגורים צפופה. פה מדשאה קמלה, שם כמה תרנגולות מנקרות באדישות בין כלי הרכב המשוריינים.
אך בתוך מבנה קטן וחסר רושם מיוחד חשפו לוחמי חטיבה 188 בלב שכונה שבשגרה שוקקת באזרחים, תעשיית תחמושת יוצאת דופן. בתוך המבנה, לצד חדר נוח וממוזג, נמצאה ירידה לתוך פיר מנהרה שנחפרה בעומק של 30 מטרים. עצם הכניסה לפיר גורמת לצריבה מיידית בעיניים בשל הכימיקלים ששימשו את מחבלי החמאס לייצור כמויות גדולות של חומר נפץ עבור רקטות, פצצות מרגמה ומטענים.
"זו הייתה הכניסה של המפקדים", מספר מח"ט החטיבה, אור וולוז'ינסקי כשהוא מציג את חליפת ההגנה הכימית ששימשה את המחבלים. "הם היו מגיעים בכל בוקר לבניין הזה, כמו עובדים במשרד רגיל, שותים קפה, מתרעננים במזגן ולאחר מכן יורדים למטה היכן שהם יצרו חומר נפץ שימש לטילים שנורו לעבר שטחה של ישראל.
וולז'ינסקי מסביר שמיקום המפעל התת קרקעי אינו מקרי. "המתקן מוקם סמוך לציר טנצ'ר, או דרך צלאח א-דין, בשל היותה ציר הומניטרי שישראל נמנעה מלתקוף במהלך הלחימה ועוד לפניה", מספר המפקד, בשעה שאנו חולפים סמוך לפיר המנהרה.
צוות הקרב של חטיבה 188 בפשיטה על מפקדת גדוד אל בורייג׳ // דובר צה"ל
טילים לצפון הארץ
לוחמי אוגדה 36, בסיוע והכוונה של המודיעין, הצליחו לחשוף בשבועות האחרונים את קנה המידה האדיר של התעשייה הצבאית של חמאס באזור מחנות מרכז הרצועה. בתוך אל מועארי, כוח של חטיבת גולני חשף מפעל של ממש לייצור טילים, סנטימטרים בודדים מדרך צלאח א-דין, היכן שמאות אלפי עזתים עברו בדרכם לדרום הרצועה.
בסככה תעשייתית גדולה מראים הלוחמים עשרות מכונות תעשייתיות להתכה, עיצוב וחריטה של מתכת. בסלים גדולים במקום נמצאות עשרות אלפי פצצות מרגמה שטרם הורכבו, מרעומים המשמשים אותן נמצאים בסמוך. בקצה הסככה נמצא פיר מנהרה גדול עם מעלית. את רוב הייצור עשו המחבלים מתחת לקרקע, שם הכינו את תוצרי הטרור המוכנים למשלוח.
במבנה סמוך אנו רואים עשרות טילים ארוכי טווח כמעט מוכנים לשימוש. כל מה שחסר זה המרעום וצבעי הקרב של המחבלים. גם במבנה הזה, פר עצום מוביל לתוך חלל ייצור תת קרקעי. "האולם למטה ענקי. רק את המוצרים המוגמרים הם היו מעלים למעלה, כדי להעביר אותם לבורות השיגור", מספר אוהד מויאל, סמח"ט גולני.
המחבלים לא ויתרו על הקומפלקס התעשייתי רחב הידיים בקלות. "ראינו פה לחימה קשה. הם ירו, פוצצו פירים וטמנו מארבים. בסופו של דבר אין להם את היכולת לעמוד מול כוח כמו שלנו לאורך זמן, אבל הם המשיכו לייצר את הנשק עד הרגע האחרון, ממש כשאנחנו מטרים מהם", מספר מויאל.
בחינה חפוזה של המתחם עצמו מראה מדוע כל העוצמה האווירית של ישראל לא הספיקה על מנת לשתק את תעשיית הטרור והמוות של חמאס. מכתשי הפצצה אדירים נפערו במתחם מהפצצות חיל האוויר שקדמו לכניסה הקרקעית. אך על אף ההפצצה הכבדה, שכנראה פגעה בתשתיות מסוימות ואפילו בבורות שיגור של רקטות. המפעלים בסמוך, במבנים אזרחיים ומתחת לקרקע המשיכו לייצר אלפי פצצות מרגמה ורקטות. "את הייצור במתקן הזה ניתן היה לעצור רק כמו שעשינו, מהקרקע, מטר אחרי מטר, סככה אחרי סככה", אומר מויאל, בשעה שאנו חולפים ליד מכתש הפצצה שנפער בסמוך.
האכזריות שבתכנון החמאסי
ביציאה מאחד ממבני המתחם נראה בבירור ציר דרך סלאח א-דין. מבנה אזרחי ששוכן על הדרך עצמה נפגע בלחימה וחור נפער בקיר. דרך החור נראית בבירור חנות בגדים. תורים מסודרים של מתלים ושמלות נשים נראים ברוח המאובקת של מחנה הפליטים ההרוס. בבניין סמוך נמצא מטה אזורי של חברת סלולר מקומי. הקומות מעל שימשו בבירור למגורים.
מפעל "תע"ש" של חמאס לא פעל מאחורי גדרות אלא ממש בלב שכונה שבה אזרחים חיו באופן יומיומי. עדות מבחילה להלחמה שעשה חמאס בין האוכלוסייה של עזה למפעלי המוות שלו. מאמץ הטרור חובר לשלד של החברה האזרחית, במטרה לנסות ולמנוע פגיעה במתקנים שלו, או לגבות מחיר כבד כל כך מהאוכלוסייה האזרחית, שיחייב את ישראל לעצור את הפעולה.
החיבור הזה בין תשתיות הטרור לאוכלוסייה המקומית חייב את צה"ל לפעול ביסודיות ובזהירות, והחשש מפני מחבלים שנותרו בפירים, או מפני מטענים שיתפוצצו עדיין קיים באזור מדי פעם צרורות אקראיים של ירי נשמעים. לכוחות בשטח עדיין יש עבודה רבה בהריסת התשתיות כדי שלא יוכלו לשמש את חמאס שוב. לחמאס לקח שנים לבנות את המפעלים התת-קרקעיים ואת סדנאות הענק שלו, כולל תשתית המנהרות המחברת אותם. כעת דינן של התשתיות הללו לחלוף מהעולם בלחיצת כפתור אחת.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו