שר הביטחון יואב גלנט אמר בשבוע שעבר כי צה"ל נלחם כעת בשבע זירות. מי שפגש בסוף השבוע את בכירי המטכ"ל התרשם שהשר השמיט זירה אחת נוספת, משמעותית במיוחד, שמעסיקה כעת את הצבא: ממשלת ישראל.
ישיבת הקבינט ביום חמישי בלילה, שנועדה לעסוק בסוגיית "היום שאחרי", הותירה משקעים עמוקים ומטרידים מאוד. קבוצת שרים ניצלה אותה להשתלחות גסה ברמטכ"ל, הרצי הלוי, סביב כוונתו להקים צוותי תחקיר לאירועים שהובילו לפרוץ המלחמה ב־7 באוקטובר.
ניסיונותיו להסביר כי מדובר בתהליך מקצועי וחיוני, שמטרתו לתרום לשיפור ביצועי הצבא תוך כדי המלחמה, עלו בתוהו; השרים רמזו כי מדובר במזימה כנגד הממשלה, והצביעו על האישים שמונו לתחקר - ובראשם הרמטכ"ל לשעבר שאול מופז - כהוכחה לכך.
המהות והסגנון
כתמיד, צריך להפריד בין מהות לסגנון. בצד המהותי, חובתו של הצבא לתחקר את עצמו כדי ללמוד מטעויותיו, ובמקרה הזה היו טעויות קולוסליות שמחייבות הפקת לקחים. הצבא לא צריך אישור מהדרג המדיני כדי לתחקר, והוא גם לא צריך אישור לזהות הצוותים שיתחקרו. אם ישנה ביקורת, היא צריכה להיות הפוכה: מדוע נדרשו לרמטכ"ל שלושה חודשים עד שמונו צוותי התחקיר האלה, והאם מינוי מוקדם יותר לא היה מניב מסקנות שיכלו לסייע למהלכי המלחמה.
התחקירים האלה אמורים לעסוק במה שקרה בתוך הצבא, ולא בדרג המדיני. במקסימום הוא יעסוק במידע שהועבר או לא הועבר לדרג המדיני לפני ותוך כדי השבת השחורה, כדי להצביע על תהליכים שצריך לשפר או לדייק אותם. גם כאן, מדובר בעניין אלמנטרי: ישראל נמצאת בתוך מלחמה בדרום ועל סף מלחמה בצפון, ואם ההתנהלות בממשק המדיני־ביטחוני חורקת, חובה לחזק ולשמן את מה שנדרש כדי למנוע תקלות עתידיות.
בצד הסגנוני, טעה הרמטכ"ל כשלא עדכן מראש את הדרג המדיני בנוגע לכוונתו להקים את צוותי התחקיר (עדכון אין פירושו בקשת אישור), וגם רבים בצמרת צה"ל הופתעו מפרסום הכוונה. אפשר להניח שהוא לא עשה זאת כי חשש בדיוק ממה שקרה: ממתקפה מתואמת, מכוערת, שבוצעה כלפי רמטכ"ל בזמן מלחמה.
בצה"ל משוכנעים שהמארב הזה היה מתוכנן, ושאחראי לו ראש הממשלה, בנימין נתניהו. הם מצביעים על השר דודי אמסלם כעדות לכך. אמסלם אינו חבר קבינט, וגם לא משקיף בקבינט, והוא לא אמור היה להשתתף בישיבה. ולמרות זאת הוא השתתף בה, וכמיטב דרכו האלגנטית חבט ברמטכ"ל.
ולא רק הוא: גם השרים איתמר בן גביר ובצלאל סמוטריץ', ומירי רגב שכדוברת צה"ל הייתה חתומה על ההודעה שבישרה על מינויים של עשרות צוותי תחקור דומים שמונו על ידי רמטכ"ל מלחמת לבנון השנייה דן חלוץ.
סמוטריץ' הפליא לעשות כאשר בציוץ שפרסם תקף את ההדלפות מהישיבה, ואז פירט באריכות מה נדון בה. בן גביר תקף את מינויו של מופז, ולימד עד אנחנו חיים בעולם הפוך: עבריין מורשע שלא שירת בצה"ל יום בחייו תוקף את מי שהקדיש עשרות שנים מחייו לביטחון המדינה ונחשב לאוטוריטה בענייני ביטחון (ושנמנע באדיקות מהופעות בהפגנות שקדמו למלחמה).
שקר כפול
כמה משופרות השלטון גם מיהרו לתקוף כי בנו של אחד המתחקרים העתידיים הוא בכיר בצה"ל, שאמור בעצמו להיחקר ועשוי להינזק מהתחקיר. זה שקר כפול: גם כי הבן לא אמור להיחקר וכל עשייתו בשבת השחורה ולאחריה היא מופת של יוזמה וחתירה לניצחון, וגם כי תפקידו הבא כבר מובטח מזמן. ועדיין, דומה שכל רסן אפשרי הותר במאמץ להציל את הממשלה ואת העומד בראשה, ולראיה - בנו של ראש הממשלה שיתף פרסום כזה בעמוד הטלגרם שלו.
ראש הממשלה החריש גם בישיבה וגם לאחריה, ובכך הרחיק את עצמו עוד יותר מהצמרת הביטחונית בתקופה שבה נדרשת הרמוניה או לפחות קולגיאליות מינימלית בקבלת ההחלטות. בהתנהלותו הוא דחק עוד יותר את השרים בני גנץ וגדי איזנקוט לצומת ההכרעה אם להישאר בממשלה.
נדמה שהסיבה המרכזית שעוצרת אותם היא חששם להותיר את צה"ל והשב"כ לבדם, ועוד יותר מכך - להותיר את קבלת ההחלטות בידיהם של מי שמכונים בפיהם פירומנים מסוכנים וחסרי אחריות.
החמאה שמרוחה על ראשם
גורלם של התחקירים טרם הוכרע. הלוי מתכוון לקיימם, אם כי לא ברור מתי הצוותים יחלו בעבודתם. בצה"ל טוענים כי אין בתחקירים האלה כדי לפגוע בעבודתה של ועדת חקירה עתידית שתבדוק את כשלי המלחמה, או את עבודתו של מבקר המדינה שכבר הודיע על כוונתו להתחיל בסדרה ארוכה של בדיקות.
הדרג המדיני, לעומתם, ממשיך לברוח מהנושא כמו מאש, כפי שברח עד כה מנטילת אחריות. בכך הוא רק מבליט עוד יותר את החמאה שמרוחה על ראשו. העובדה שהוא בוחר לתקוף את הרמטכ"ל, שנטל אחריות לכישלונו, מלמדת שוב שיש מי שחיים עדיין ב־6 באוקטובר, ולא הפנימו כי האויב אינו הלוי, אלא חמאס שהלוי מוביל את צה"ל במלחמה מולו.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו