"טייסים התבקשו לבחור יעדי תקיפה לפי דיווחים בטלגרם": התחקיר שחושף מחדלים רבים של צה"ל בשבת השחורה

עיתון ה"ניו יורק טיימס" פרסם הלילה (בין שישי לשבת) תחקיר מקיף ועיקרו שרשרת המחדלים שהתרחשה בשבעה באוקטובר בכל הנוגע להתנהלות צה"ל וכוחות הביטחון, התנהלותם בתחילת האירוע והזמן שלקח להם לעכל את סדר הגודל שלו.

למערכת העיתון, שכזכור, העלה לפני יומיים גם תחקיר עם עדויות על זוועות מיניות רבות שהתרחשו במתקפת הטרור, הגיעו גם מסמכים מודיעיניים רבים שמראים כי בשעות הבוקר רבים בשרשרת הפיקוד לא הבינו את גודל האירוע ובהתאם גם לא היו ערוכים לתרחיש שכזה בכל הנוגע לתגובה.

חלק גדול מהמרואיינים בכתבה, בהם קצינים וחיילים ביחידות מובחרות בעבר ובהווה, חזרו על כך שהכשל העיקרי הוא שלצבא לא הייתה שום תוכנית פעולה שעסקה בתגובה ראשונית למתקפת טרור בסדר גודל כה גדול.

בצה"ל לא האמינו שחמאס יכול לבצע מתקפה מקיפה שכוללת חדירה של חוליות טרור ב-30 נקודות במקביל אלא לכל היותר מספר מצומצם של חוליות במקביל לירי טילים. זהו סדר הגודל של מתקפה שהתכוננו אליו וזה סדר גודל המתקפה שאליו הכינו, במידת הצורך, את כיתות הכוננות, שכלל לא אומנו אליו או החזיקו בציוד נדרש לדבר שכזה.

מעדויות שלא ייאמנו שמופיעות בתחקיר עולה כי ביום המתקפה בחלק גדול מהבסיסים מהם יצאו החיילים שהתכוננו להגיב בצורה ראשונית למתקפה, היה מחסור רב בנשק ובציוד, וגם החיילים שיצאו, עשו זאת עם כמות של ציוד המותאמת ללחימה קצרה, בשל חוסר ידיעה על כמות המחבלים והזירות בשטח. עדות נוספת של לוחמים מספרת כי חיילים נאלצו לתקשר בקבוצות ווטסאפ מאולתרות שפתחו ביום האירוע וחמור מכך, טייסי מסוקי הקרב, שהוזנקו ראשונים לאירוע, התבקשו להתעדכן בדרכים לא דרכים לאילו זירות להגיע, משמע, בדיווחי חדשות ובערוצי טלגרם.

חלק ניכר מהתחקיר עוסק גם בהתנהלויות ובמחדלים שאירעו בזמן אמת בבור בקרייה ובהוראות שיצאו ממנו. נכתב כי רק בשעה 7:43 בוקר יצאה מהבור הוראה ראשונה להקפיץ את כל מי שפנוי לאזור העוטף, הוראה שהגיעה רק כאשר התקבלו קריאות חירום מאחד הבסיסים על מתקפת מחבלים עליו. המפקד שהתריע על מתקפת המחבלים לא ידע לומר באותה העת מה סדר הגודל של אותה מתקפת מחבלים כך שהתגובה הייתה בהתאם להתרעה ולהיערכויות קודמות, שכלל לא היו מבוססות על כך שחמאס יכול לבצע מתקפה כה גדולה, אלא קטנה בהרבה.

בהתאם לחוסר המוכנות של הצבא למתקפה שכזו, אפשר לומר שככה זה גם נראה בשטח. מהעדויות והמסמכים שנאספו לצורך התחקיר עולה כי חיילי מילואים רבים כלל לא גויסו בזמן ובהתאם גם לא היו מוכנים עם הוראות ומשימות ברורות. למעשה, רבים מהם גייסו את עצמם ונסעו דרומה ברכבים פרטיים בלי לדעת לאיזו משימה מוגדרת הם הולכים. גורם בפיקוד דרום שהתראיין לכתבה אף סיפר כי בצהריים, שעות לאחר שהמתקפה יצאה לדרך, העריכו בצה"ל שבישראל נמצאים כ-200 מחבלי חמאס בלבד, בעוד שבפועל באותן שעות הסתובבו כ-2,000 מחבלים לפחות, עוד לפני האזרחים העזתים שפלשו גם כן.

בסיס רעים, שהיה הכרחי לניהול הקרבות באזור, הותקף על ידי מחבלים והקרב לטיהורו ארך שעות נוספות, זו אחת הסיבות שהיה קושי לתקשר בזמן אמת עם הכוחות כשהחיילים נעו לכיוון. אחד החיילים סיפר שהגיע לצומת שער הנגב, אולי המרכזי באזור העוטף בכל הנוגע לדרכי הגישה ליישובים, הבין כמה המצב חמור ובאיזה פיגור כוחותינו נמצאים באותה העת.

בהמשך לאותו חוסר יכולת לתקשר עם החמ"ל המרכזי בבסיס רעים, סיפור נוסף ובלתי ייאמן מאותה שבת שחורה הוא השימוש של יחידת מגלן, הראשונה שהוקפצה לשטח כדי לנסות ולסייע, במקור מודיעיני מפתיע - רפאל חיון, תושב נתיבות, שישב בביתו וצפה בסרטוני תיעוד בזמן אמת שעלו בעמודי הטלגרם המזוהים עם החמאס, זיהה נתונים מהותיים הנוגעים למיקומים ומידע נוסף והעביר אותו בזמן אמת לקציני היחידה, בנוסף להודעות שקיבל מלכודים ומאנשים שנמלטו מהמחבלים.

"היו באותו יום גיבורים רבים, אבל אם יש גיבורים, זה סימן שהדברים השתבשו", אמר קצין בכיר במילואים, שנלחם בשבת השחורה בשטח.