"הפעלנו בעזה אש שלא ראיתי באף מלחמה": קצין תותחנים ראשי על עוצמת האש ברצועה

תקיפות במרחק מאות מטרים בודדות מכוחות צה"ל, כניסה של רקטות מתקדמות ומדויקות תוך כדי לחימה וירי של פגזים בהיקף שלא נראה מאז מלחמת לבנון השנייה. בראיון ל"ישראל היום" מספר תת־אלוף יאיר נתנס, קצין תותחנים ראשי, על המלחמה כפי שהיא נראית מעיניו.

חיל התותחנים מוביל חלק ניכר מההפגזות ברצועה, אם מהאדמה באמצעות התותחים ואם בשמיים באמצעות "רוכב שמיים" ו"דוהר שמיים". לפני הכל, לתא"ל נתנס, שאחראי על כל המערך הזה, יש מסר חשוב לעם בישראל: "לוחמות ולוחמי הסדיר והמילואים משנים את כללי המשחק, ומסוגלים לפעול גם בשתי זירות - בצפון ובדרום - אם יתבקשו לעשות זאת.

"מבחינת היקף ירי ארטילרי, ירינו עד עכשיו קצת פחות ממה שירינו במלחמת לבנון השנייה, אבל תא השטח המצומצם, ובעיקר הקרבה לכוחות המתמרנים והאפקט שזה מייצר, הם שונים בתכלית", הוא אומר. "הכמויות אינן רלוונטיות, המספר הוא לא מה שמעניין. מה שמעניין הוא ההשפעה, ולזה אין אח ורע במלחמות העבר. אנו מתזמנים הפעלת אש מהאוויר ממרחק קצר ביותר מהכוחות, מה שמשפיע בצורה חד־משמעית על ההיתקלויות, ומכך גם על מספר הנפגעים".

"תקפנו גם בשדרות"

עם תחילת המלחמה הוקפצו כוחות תותחנים רבים לגבול הדרום ולגבול הצפון. במקביל הופעלו כלי טיס מאוישים מרחוק מסוג "זיק" בתוך שטח ישראל נגד מחבלים, חלקם בתוך היישובים. תא"ל נתנס ניהל את האש בעצמו מפלמחים. "האש הראשונה שהופעלה בזירה הדרומית מהאוויר היתה של יחידה 5.2, יחידת כתמ"מים (כלי טיס מאוישים מרחוק) של חיל התותחנים. הייתי יחד עם מפקדי המשימה, ראיתי אותם מנסים בכל דרך ליצור קשר עם הכוחות והאזרחים למטה. הם תקפו גם באזורים שמעולם לא חשבו שיתקפו עד אז וגם בקרבת אזרחים. גם באזור שדרות, מחסום ארז ומקומות אחרים.

"עם הצוותים שביצעו ירי הקפדנו לדבר לאחר מכן, לתחקר את ההיבטים הטקטיים וקבלת ההחלטות שלהם, ולגבות אותם. איך תקפנו ומה תקפנו בהיבטים המיקרו־טקטיים. עוד לא התחלנו לתחקר מה קרה לפני התקיפה הראשונה ב־7 באוקטובר בשעה 7:14".

אתה מצטער שלא תקפתם יותר?

"לדאבוני לא היו תותחים פרוסים בגזרה הדרומית ב־7 באוקטובר. אין ספק שהיום הזה ייזכר כנקודת מוכנות נמוכה של צה"ל אל מול האיום - ואנחנו נתחקר את זה. הזיקים (כטב"מים) תקפו כל מה שיכלו. אף אחד לא שמר שום דבר למחר. המפקדים חתרו למגע, הגיעו, עם אתגרים גדולים בכל הנוגע לשליטה, הבנת תמונת המצב והשבת המצב לקדמותו בצורה המלאה ביותר.

"נתחקר את נוכחות צה"ל בשטח, גם בהיבטי האש. אילו היתה שם סוללת ארטילריה יכול להיות שהמצב היה שונה, אבל זה לא שהורידו את הסוללה הזו רגע לפני, אלא שהיא לא היתה שם כבר תקופה ארוכה. לא ראו במצב הכוננות צורך. בכל פעם שהיתה כוננות היינו מגיעים. זו היתה הערכת מצב שנכון לאותו זמן היתה נכונה. בדיעבד היא טעות. חיל התותחנים, וצה"ל בכלל, לומדים מהטעויות ועושים הכל כדי לא לחזור על אותה טעות פעמיים".

פגזים מדויקים חדשים

מאז השבת השחורה פועל חיל התותחנים בצורה אינטנסיבית ביותר ברצועת עזה ובאזור הצפון. "אין יחידה אחת או מסגרת אחת שלא ביצעה ירי במלחמה הזו. הכוחות, שמבוססים על כוחות סדירים ומילואים איכותיים, הם מנקודות האור במלחמה הזו - בעוצמה, בנחישות, במשימתיות וביצירתיות".

בחיל התותחנים הכניסו לשימוש תוך כדי לחימה את פגז "רומח", פגז מדויק המופעל ממשגר MLRS, והם צפויים להכניס פגז נוסף בקרוב, לצד מכ"מ מתקדם. תא"ל נתנס אומר כי המערכות המדויקות והמתקדמות הן שוברות שוויון, אך יחד עם זאת, התותח המתנייע הוותיק הוא עדיין זה שעושה את רוב העבודה, ביעילות יוצאת דופן. "הסד"כ של התותחים, הדוהר, הישן והאיכותי שמלווה אותנו כבר הרבה שנים הוא עדיין 'מלכת הקרב', כפי שהוא מכונה. המסה הגדולה היא עדיין המסה הקנית והאיכותית. לצידם יש לנו יכולות מתקדמות באוויר וביבשה, וכמובן הדבר החשוב ביותר הוא העיניים מקדימה - צוותי התקיפה, הסופה וכו'".

כמות אינה המשחק כאן

לצד עזה, העיניים של צה"ל מופנות גם לחזית בצפון, שם המתיחות חוצה כל גבול בימי קרב אינסופיים. בחודשים האחרונים עסקו רבים בשאלה אם לצה"ל יש די חימוש כדי לעמוד במשימות בלחימה רב־זירתית. קצין התותחנים הראשי אומר כי הם ערוכים לכל תרחיש. "אנחנו כל הזמן מבצעים הערכות מצב על מנת למצות את האש בצורה הטובה ביותר אל מול האתגר הנוכחי והאתגרים הבאים. הכמות היא לא משהו שנמצא במסכת השיקולים של המפקדים. הכמות אינה המשחק הנכון כאן, אלא הרלוונטיות. לפעמים הרלוונטיות של 20 פגזי נפיץ יותר גדולה מ־150, מכיוון שמה שחשוב הוא הקרבה לאיום, ההפעלה של הכוחות בקרקע והתזמון הנכון של המתקפה. יש לנו פריצות דרך מדהימות שגרמו לאפקטיביות ורלוונטיות של הפעלת אש כמו שלא ראיתי באף מלחמה בעבר".

תא"ל נתנס, נשוי ואב לשלושה מקריית אונו, הוא במקור מקיבוץ מצובה שבגליל העליון ויודע היטב כיצד מרגישים האנשים שפונו מהיישובים, ביניהם גם בני משפחתו הקרובים. "אני במקור תושב קיבוץ בצפון ומשפחתי מפונה, ואני בהחלט מבין את הערך שבלגור במקומות כאלו ושהאזרחים ירגישו בטוחים לחזור לגור שם. זו משימתנו. לא אגע בכמויות ובאתגרים שלנו, אבל העימות מבחינתנו הוא עימות רב־זירתי, ואנחנו עוסקים ונערכים לכל אתגר - גם בצפון וגם בדרום, ובאתגרים הללו אנחנו גם ננצח".