זינוק במוטיבציה: שיא במבקשים להתגייס לשירות ביחידות קרביות

גיוס נובמבר שהושלם בימים האחרונים היה מאתגר במיוחד משום שהוא בוצע בתנאים של מלחמה, אבל הייתה בו גם בשורה: זינוק חד במוטיבציה לשירות בכלל - ולשירות קרבי בפרט.

מתגייסים רבים שהגיעו לבקו"ם ביקשו "קרבי" - ונענו שכל המכסות מלאות. זה מצב קבוע כשמדובר ברוב חטיבות החי"ר, אבל זו הפתעה משמחת כשמדובר בשריון או בתותחנים. כמה עשרות צעירים סירבו לקבל את התשובה והחליטו בו במקום לדחות את השירות שלהם למחזור הגיוס הבא, בחודש מרץ 2024, תוך הבטחה שאז ישובצו ביחידות קרביות.

הנתונים האלה לא מפתיעים: מלחמות תמיד מקפיצות את המוטיבציה. כך קרה בעבר הרחוק, וגם אחרי מלחמת לבנון השנייה ומבצע "צוק איתן". התחושה שהבית בסכנה, והרצון לא רק להעביר את הזמן אלא לעשות שירות שיש בו משמעות, גורמים לרבים יותר לרצות להתגייס ולהגיע ליחידות קרביות - על-אף, ואולי בגלל - הסכנה שכרוכה בשירות בהן.

האתגר של צה"ל הוא לשמר את המוטיבציה הזו לאורך זמן. ניסיון העבר מלמד שכאשר המתיחות הביטחונית נרגעת, המוטיבציה נרגעת בהתאם. הגל הנוכחי מאפשר לא רק למלא את המכסות בכל היחידות והמערכים, ואפילו לשמר קצת עודפים - אלא גם לתכנן או לבחון אפשרות של פתיחת יחידות חדשות.

זה עמד על הפרק לפני המלחמה וזה יעמוד על הפרק אחריה, לנוכח המציאות הביטחונית החדשה שצפויה ללוות אותנו בעתיד הנראה לעין: מלחמה שתימשך חודשים ארוכים בעזה, מערכה לא פתורה בגבול הצפון, והבנה שהשבת השחורה והמלחמה שנפתחה לאחריה שינו משהו יסודי בתפיסת הביטחון של ישראל, בתפיסה של אויביה, ובהרתעה שהיא משדרת מולם.

אין הכרעה ללא צבא היבשה

בחינת הצרכים נדרשת בכל המערכים. צבא היבשה מוכיח במלחמה הנוכחית שבלעדיו אין הכרעה ושאסור לישראל להירתע שוב ממערכות קרקעיות, כי סופה שתשלם מחיר כבד פי כמה. צה"ל יבחן את היקף הצבא הסדיר, אבל גם את אורך השירות: מגמת קיצור השירות נבלמה, וייתכן שיהיה צורך דווקא להאריכו, או להאריכו ליחידות מסוימות, תוך מתן תגמול הולם. הוא הדין גם בצבא המילואים: בשנים הקרובות ישרתו המילואימניקים הרבה יותר ימים, מה שידרוש תגמול וגם השקעה עודפת באימונים ובאמצעים.

גם חיל האוויר רלוונטי מתמיד. בשבת השחורה היה רק זוג מסוקים בכוננות. כדי שיהיו יותר צריך לקנות מסוקים ולהכשיר טייסים. הרחבת המערכה והצורך לשמר כוננות גם לאפשרות של תקיפה באיראן (או בתימן) דורשת בחינה של מספר מטוסי הקרב, ושל מערכים תומכים - תדלוק, לוחמה אלקטרונית, תקשורת וכלי טיס בלתי מאוישים, וכמובן במערכי ההגנה האווירית.

השקעה נדרשת במודיעין

השקעה עודפת תידרש גם במודיעין, שהפך (במידה רבה של צדק) לשק החבטות הלאומי משום שלא התריע מפני מתקפת חמאס. זה צריך ללמד שנדרש דווקא להשקיע בו יותר, בכלל המערכים: מסייבר וחוזי ועד סוכנים אנושיים וחוקרי שבויים. למודיעין גם יהיה אתגר במשיכת המוחות הטובים אליו, משום שבעידן שבו ה"אנחנו" החליף את ה"אני" יעדיפו כעת רבים ללכת למסלול קרבי.

כל אלה יחייבו גם שינוי דרמטי בתקציב הביטחון. מאחורי הקלעים כבר מתקיימים דיונים אינטנסיביים בנושא, לקראת הדיונים הפורמליים שיחלו בראשית השנה. ברור שהתקציב שהיה עד כה לא יהיה רלוונטי יותר, ונדרש להגדילו משמעותית ללא קשר להחזר עלויות המלחמה וגם ללא קשר לסיוע האמריקני המיוחד שהובטח לישראל (ויינתן לאחר אישור הקונגרס).

במערכת הביטחון מעוניינים להכפיל את תקציב הביטחון, כלומר שחלקו יגדל מ־3.8 אחוזים מהתקציב ל־7-8 אחוזים. זהו גידול דרמטי של עשרות מיליארדי שקלים בשנה, שנדרש לכמה שנים לכל הפחות, מתוך הבנה שהוצאות הביטחון הישירות והעקיפות יגדלו דרמטית: במלאים, במילואים, בתשתיות שנדרש לשקם או לבנות מחדש, בשיקום, ועוד.

הקמת יחידות חדשות משמעותה תקציבים נוספים בשקלים או בדולרים, שנאמדים אף הם במיליארדי שקלים בשנה, מה שיחייב בחינת יסודית של תקציב המדינה והכרעה ברורה של סדר העדיפויות הלאומי.