השבת הפועלים מיו"ש: הכרח אסטרטגי

בישיבת הקבינט המצומצם והמורחב שדנה לאחרונה בשיבת הפועלים הפלשתינים מיו"ש לעבודה בישראל, הביעו רוב השרים התנגדות לכניסתם. ראש הממשלה נתניהו נאלץ לדחות את ההצבעה בנושא. שר הביטחון, שביטא גם את עמדת מערכת הביטחון, הבהיר באומץ את עמדתו התומכת בשיבת הפועלים לעבודתם.  

על פי טבעם, מצבי חירום - במיוחד בזמן מלחמה - מציבים להנהגה לאומית דילמות להכרעה. במיקוד למבחני החלטה מורכבים בעלי שיקולים רציניים לכאן ולכאן, זקוקה מדינה להנהגה בעלת כושר החלטה.

דווקא ההחלטה להמשיך למנוע את כניסת הפועלים, היא בסוגיה זו ההחלטה הקלה יותר. היא זו שנענית לרגשות הציבור, שלאחר מהלומת 7 באוקטובר אינו מוכן לנטילת הסיכונים הכרוכים במפגש יומי ברחובות היישובים והערים עם עשרות אלפי פועלים פלשתיניים מיו"ש. כאן מתגלה לא רק ניהול סיכונים ביחס לפוטנציאל הטרור שעלול להתממש בידי אותם פועלים, אלא גם ניהול סיכונים פוליטי, לנוכח תגובת הציבור הצפויה, אם יתרחש חלילה אירוע טרור, מתוך כניסת הפועלים.

אולם מרגע שהסוגיה מוצבת על שולחן ניהול הסיכונים, עולים גם ממדים נוספים שהופכים אותה למורכבת יותר. קבלן לעבודות בנייה, יכול למשל, בלי צורך באישור ביטחוני כלשהו, להעסיק עובדים פלשתינים ממזרח ירושלים, באשר הם תושבים, בעלי תעודת זהות כחולה. הם לא זקוקים לבדיקת שב"כ, ולא נדרשים לאבטחה במקום העבודה. לגבי פועלים מיו"ש, לעומת זאת, ניתן לתבוע מיון ראשוני על בסיס גיל ותנאים נוספים, וכן בדיקת שב"כ. גם ניתן להתנות את עבודתם בליווי אבטחה צמודה במקום עבודתם. דחייתה של הצעה כזו על הסף, מבטאת שיקולים נוספים, אולי לגיטימיים, אבל הם כשלעצמם אינם הכרחיים במשוואת הסיכונים.

במשוואה הכוללת של ניהול הסיכונים חייבת להשתלב נקודת המבט הכלכלית יחד עם נקודת המבט הביטחונית ביחס לאינטרס הישראלי לשימור היציבות האזרחית שעדיין קיימת במרחבי יו"ש. ענף הבנייה הישראלי וענף החקלאות משוועים לידיים עובדות. בענף הבנייה כבר מתחולל משבר, כשעשרות קבלנים עומדים בפני פשיטת רגל באי יכולתם לעמוד בהשלמת הפרויקטים.

מדינת ישראל, שמייחלת לעליית עולים גם מארצות הרווחה שבהם פרצה אנטישמיות קשה, חייבת לזרז את מפעלי הבנייה. גם אלפי חיילי מילואים שישובו מהמלחמה, עלולים למצוא עצמם במצוקת דיור. תיאורטית אפשר כביכול להחליף את הפועלים הפלשתינים בעובדים זרים. אלא שייקח זמן רב עד שיגיעו במספרים נדרשים. הגעתם תדרוש כמובן מענה לתנאי מגורים ראויים להם, שלא יהיו בנמצא.

לשמר את הבידול הכלכלי

בהיבט הביטחוני, מעל מאה אלף פועלים פלשתינים מביאים בכל חודש אוכל ופרנסה ליותר ממיליון פלשתינים. לאחר חודשיים ללא יציאה לעבודה, החסכונות אוזלים. במצב כזה, מיותר לציין את החשש הביטחוני מהתפרצות אינתיפאדה אזרחית. בכל דרך, בהיעדר עבודה, הידרדרות הרחוב הפלשתיני לרעב תהפוך עד מהרה לבעיה ישראלית.

במבט נוסף, דווקא מי שמתנגד להיפרדות מוחלטת ממרחבי יו"ש, חייב לדאוג לקיום הפלשתינים במרחב זה, בשאיפה לשימור המשך הבידול הכלכלי בין חיי הפלשתינים ברצועת עזה, לבין חיי הפלשתינים ביו"ש שזכו בעשור האחרון לרמה משמעותית של שגשוג כלכלי. במכלול היבטים זה, למרות הסיכונים, למרות ההכרזות שאחרי 7 אוקטובר יש לחשב מסלול מחדש, הפועלים הפלשתיניים מיו"ש, לפחות כמחציתם, חייבים לשוב לעבודתם בישראל.  זו הכרעה מנהיגותית אסטרטגית בלתי נמנעת.