בכל בוקר, כמה דקות לפני השעה שש, מגיעה המכה בבטן: "מצורפת הודעת דובר צה"ל בנושא שמם של חללי צה"ל אשר הודעה נמסרה למשפחותיהם".
ההודעה זהה בכל יום, רק מספר החללים משתנה. אתמול היו בה ארבעה שמות. אחר כך, לקראת הצהריים, פורסמו שמותיהם של שלושה לוחמים נוספים שנהרגו בלחימה בעזה. שבעה חללים ביום אחד, ובסך הכל יותר מ־100 שמות שנוספו לרשימת השכול מאז החלה הלחימה הקרקעית ברצועה.
מעמד חשיפת שמות חללי המלחמה בהיכל הזיכרון הממלכתי בהר הרצל // משרד הביטחון
בימות שגרה זוכה כל חלל למלוא תשומת הלב. הכותרות עוסקות רק בו, שמו נאמר בכל פה. נסיבות מותו, קורות חייו - הכל משודר ונכתב. במלחמה זה אחרת: השמות והפנים של היום מתחלפים, מפנים את מקומם לשמות ולפנים שיפורסמו מחר. המסה מנצחת את הפרט. בוודאי מסה כזאת, שמאחוריה יותר מ־1,200 שמות ופנים שנהרגו בשבת הארורה לבדה.
היקף ההרוגים בעזה מלמד משהו על הלחימה. היא פחותה מזאת שהבהילו אותנו מפניה, אבל גדולה מאיזושהי מערכה שצה"ל התמודד מולה מאז מלחמת לבנון השנייה. במובנים רבים, היא סבוכה יותר מהמלחמה של 2006: לממדים הקבועים של יבשה, אוויר וים, נוסף כעת הממד המאתגר (והלא נודע בחלקו) של התת־קרקע. באתגר הזה צה"ל עומד באופן מרשים.
האזהרות כי הכוחות לא מוכנים למשימה התבררו כמופרזות. לאחר המלחמה יתבקש לבדוק גם אותן: האם ישראל לא הבהילה את עצמה יותר מדי מפני פעילות קרקעית, עד שהתמכרה לפעילות של אוויר ומודיעין ולהגנה חזקה (שקרסה לגמרי ב־7.10). ובהמשך לכך, האם לא התהפכו היוצרות, כאשר דמם של חיילים היה סמוק מזה של האזרחים שעליהם הם אמורים להגן, כך שתושבי העוטף ושדרות היו בפועל השכפ"צ של הצבא.
מול העוצמה הצה"לית
הלחימה של השבועות האחרונים מביאה איתה לקחים רבים, חלקם חיוביים: אף גורם באזור, בוודאי לא חמאס, לא יכול לעמוד מול העוצמה הצה"לית כשזאת נכנסת לפעולה. השילוב של כוחות משוריינים ומצוידים היטב, עם אש מדויקת מכל מקור אפשרי ועם מודיעין איכותי, הוא גיים צ'יינג'ר דרמטי.
כשמוסיפים לזה אימונים אינטנסיביים ותוכניות מבצעיות יצירתיות, התוצאה ניכרת בשטח. העובדה שחיזבאללה לא שועט להילחם נובעת בחלקה מהיעדר רצונו להמיט אסון על לבנון - אבל גם ממה שהוא רואה בעזה: לא צבא הססן ומבולבל, אלא כוחות נחושים ובטוחים בצדקת המלחמה.
מאידך, לקח שלילי בולט הוא מספר המקרים הגבוה של אש ידידותית (ירי דו־צדדי), שנבע בכמה מקרים מטווחי בטיחות קצרים מדי ובאחרים מבעיות של זיהוי. בהתחשב באופי האיטי במכוון של המערכה הקרקעית, ניתן היה לצפות שהמספר הזה יהיה קטן משמעותית; על צה"ל להקפיד שהוא לא יגדל כאשר המערכה תואץ בשבועות הקרובים, בטרם תשנה את אופייה.
לקח שלילי נוסף שמחייב פתרון הוא מחסור מדאיג בכמה פריטי ציוד ולחימה, שנפתר רק בחלקו. לפחות בסוגיה אחת מדובר בעניין מטריד במיוחד, שמחייב בירור מעמיק משום שהוא מצביע לכאורה על הערכת חסר נטולת הגיון.
המסקנה: למערכה קרקעית יש מחיר
מעקב אחר רשימת הנופלים מגלה עוד משהו: מספר גדול במיוחד של מפקדים, ובהם בכירים. הפיקוד הצה"לי מתבצע כיום באופן מובהק מקדימה. זה בלט ב־7.10, כשכל מי שיכול היה הסתער כדי להציל אזרחים - כולל שלושה מפקדי חטיבות ומפקדים רבים בדרגי הביניים, שנהרגו. גם חלקן של היחידות המיוחדות משמעותי מאוד: אם בעבר נטען שהן אליטיסטיות ובוחרות את המשימות שלהן בקפידה, עד כדי חוסר השפעה על הלחימה, במערכה הנוכחית יש להן חלק משמעותי ולא רק בפעולות כירורגיות.
בשלב הנוכחי של הלחימה בולט חלקם של כוחות המילואים גם ברשימות הנופלים, והרחבתה לדרום הרצועה לא אפשרה להישען עוד על כוחות סדירים בלבד: בהגנה בצפון חלקם של כוחות המילואים גדול עוד יותר. היחידות ששולבו בלחימה עברו ריענון מזורז קודם ששולבו במערכה. אחד הלקחים שבוודאי יופקו לאחריה הוא הצורך להגדיל את היקף האימונים של כוחות המילואים, ביחד עם הגידול הצפוי בתעסוקה המבצעית כתוצאה מהמציאות הביטחונית החדשה שתתהווה בגבולות.
ערב המלחמה היו מי שהתריעו כי מחירה יהיה כבד יותר בנפגעים. בצה"ל תולים את הפער באיטיות המכוונת, ובמקצועיות של הכוחות. נדמה שהצבא עושה כאן הנחות לעצמו: המחיר כבד מאוד, ולמעשה אינו שונה מכפי שהעריכו תחילה. ההבדל הוא שאז דובר על מאות נפגעים במערכה אינטנסיבית שתימשך שבועות ספורים בלבד, ואילו כאן המספר נמוך יותר - אבל גם המערכה איטית יותר. כלומר, עד סיומה המספרים יהיו דומים לאלה שהוערכו מראש.
המסקנה ברורה - אין ארוחות חינם. אי אפשר להכריע טרור מהאוויר בלבד, בוודאי לא ארגון צבאי מסודר כמו חמאס. נדרשת מערכה קרקעית, שמחיר בצידה. הסיבה שצה"ל מעמיק את הלחימה בצפון הרצועה היא כדי להקל על הפעילות העתידית בה. השאיפה היא שבשלב הבא יוכל כוח משוריין להגיע בחופשיות לכל נקודה מצפון לנחל עזה.
הסיפור בדרום הרצועה יהיה שונה: גם אם צה"ל ישלים את העבודה בח'אן יונס, נישאר עם בעיית רפיח ועם מחנות הפליטים של מרכז הרצועה. הרצון למגר את שלטון חמאס יחייב, במוקדם או במאוחר, לטפל גם בהם.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו