מסקנה של אחרי מלחמה: לצמצם את התלות באמריקנים

הרבה עניינים יצטרכו להיפתח ולהיבחן כאן מחדש אחרי המלחמה. אחד מהם, שבו כמעט לא מדברים עתה, הוא התלות הכמעט מוחלטת של ישראל בארה"ב, ברמה הצבאית וגם המדינית, כפי שהתגלתה בימי הלחימה. הביטוי המובהק ביותר של הקשר הסימביוטי הזה גולם בהשתתפות התקדימית של מזכיר המדינה האמריקני אנטוני בלינקן בישיבות קבינט המלחמה.

התועלות העצומות של הסיוע והגב האמריקני לישראל ברורות לכל: 4 מיליארד שקלים של סיוע צבאי שנתי, אספקה שוטפת של תחמושת בלחימה וגב בינלאומי מול מדינות וארגונים עוינים כאיראן, רוסיה והאו"ם. בנזק מדברים פחות: ישראל מוגבלת ואינה חופשית להתנהל כרצונה, ועל פי מיטב שיקוליה, לא במהלך המלחמה וגם לא ביום שאחריה.

התלות היא אדירה: מפריטי לחימה פשוטים יחסית בתחום הארטילריה ופצצות מטוסים, שישראל אינה מייצרת די מהם, ועד נשק מתוחכם בהרבה. לא ניתן, וכנראה גם לא כדאי להשתחרר לחלוטין, מהתלות הזאת, אבל צריך לשאוף לצמצם אותה ככל שרק ניתן.

לפני כשנתיים, בחדרי־החדרים של הממסד המדיני והביטחוני של ישראל החלה להיבחן הסוגיה הזאת. מסמך ראשוני נכתב והוגש לרה"מ נתניהו, אך הקרע הפנימי העמוק סביב הרפורמה המשפטית סיכל את הבירור ההוא, שהיה אז רק בחיתוליו.

כיום הכיוון ברור לרבים יותר: ישראל חייבת להכין את עצמה ליום סגריר פי כמה ביחסיה עם ארה"ב. למשל, לאפשרות שבבית הלבן ישב נשיא פרוגרסיבי שעוין את ישראל; לדרישות שלא נוכל לחיות עימן, כמו חלוקת ירושלים, ירידה מהגולן, פינוי התנחלויות או הגבלות משמעותיות פי כמה על פעילות צבאית חיונית, ואפילו לתרחיש שבו ארה"ב עצמה תיקלע למצוקה, עד כדי הכרח לקצץ בסיוע ברמותיו הנוכחיות.

צמצום התלות אמנם נשמע כרגע כיעד דמיוני, אבל כך בדיוק נשמע גם השיח סביב ביטול הסיוע האזרחי השנתי של ארה"ב לישראל, שחוסל בהדרגה, על פי החלטת ישראל, והיום אינו קיים עוד. גם זה לא יקרה ביום אחד ויארך שנים, אבל זו הדרך הנכונה.

התעשיות הצבאיות המקומיות שלנו, למשל, צריכות להשתחרר בהדרגה ממגבלות חוזיות שישראל מחויבת להן, על פי הסכמים עם ארה"ב, כדי שיוכלו לפתח עצמאית עוד סוגים של נשק, כמאמר חז"ל הידוע: אם אין אני לי - מי לי.

ב־1982 הגדיר מזכיר המדינה האמריקני, הגנרל (בדימוס) אלכסנדר הייג, את ישראל כ"נושאת המטוסים האמריקנית הגדולה ביותר בעולם, שאי אפשר להטביעה, שאין על סיפונה ולו חייל אמריקני אחד, ושממוקמת באזור חיוני לביטחון הלאומי האמריקני".

ואכן, גם ארה"ב מרוויחה מהקשרים עימנו (למרות שאינה תלויה בנו). ישראל מהווה עבורה מעבדה לפיתוחים ביטחוניים רבים בתנאי קרב אמיתיים, שבהם נבחנים מטוסים, טנקים, טילים וחימוש נוסף. ראשי התעשייה האווירית של ארה"ב סיפרו פעם שלא פחות מ־700 שדרוגים התווספו למטוס ה־F16  בעקבות העצות והניסיון הישראליים. כשהרווח הזה כומת לדולרים ולזמן, נמצא שמדובר בחיסכון של שנות מחקר רבות ושל מיליארדים.

התלות בארה"ב לא תיעלם, ודאי לא בעתיד הקרוב, אבל על צמצומה ניתן וצריך להתחיל לעבוד כבר היום, כדי שבעתיד מרחב ההתנהלות העצמאי של ישראל יגדל.