זמן להכרעות: על הדרג המדיני להגדיר יעדים, לייצר להם תנאים, ולתאם ציפיות עם הציבור

חודשיים בדיוק לתוך המלחמה נדרש הדרג המדיני לעשות את מה שהוא מתחמק ממנו: להגדיר עבור צה"ל מהו ההישג הרצוי בדרום ובצפון, ומה יקרה מעבר לו.

לכאורה הדברים ברורים. ההתבטאויות של השרים קבעו כי ישראל תשמיד את שלטון חמאס ואת יכולותיו, ותרחיק את חיזבאללה מגבול הצפון. אלא שההגדרות הרשמיות של מטרות המלחמה נחרצות פחות. הן מדברות על שלילת יכולת שלטונית ויכולות מבצעיות מחמאס, והן לא קובעות יעדים מובהקים למערכה בצפון (למעשה הן מדברות על מניעת פתיחה של מערכה מקבילה כדי למקד מאמץ מבצעי בעזה).

צה"ל צריך הגדרות ברורות כדי לפעול. כשאומרים לאלוף פיקוד הדרום להשמיד גדוד חמאס בסג'עייה, הוא יודע איך לעשות את זה. כנ"ל בצפון: תגידו לאלוף פיקוד הצפון להניע אוגדות ולדאוג שכוח רדואן לא יהיה מדרום לנהר הליטני, והוא יעשה את זה בקבועי זמן ובמחירים שניתן להעריך אותם. כל אלה לא מופיעים במטרות הרשמיות של המלחמה, בדרום או בצפון. יתרה מזאת: בניגוד להצהרות הפומביות על כך שאין למלחמה מגבלת זמן, בדיונים הפנימיים מדברים במונחים אחרים. ההבנה היא שמשלל סיבות - לחץ בינלאומי, משבר הומניטרי בעזה, המצב הכלכלי בישראל - יש לישראל משהו כמו שבועיים-שלושה להשלמת המהלך הנוכחי, האינטנסיבי, בעזה, עד שהיא תידרש לעבור לדפוס פעולה אחר.

אפשר גם לצייר איך דפוס הפעולה הזה ייראה. אחרי שצה"ל ישלים את הפגיעה המסיבית בכוח העיקרי של חמאס בצפון ובדרום הרצועה הוא ייערך מחדש ממערב לגדר הגבול במעין פרימטר ביטחוני, ומשם ייצא לפשיטות ויבצע תקיפות וסיכולים ממוקדים. מי שאומרים שהמלחמה תארך עוד חודשים ארוכים מתכוונים לכך, ולא לשהייה רציפה בשטח הפלשתיני. כדי שזה יתאפשר ויהיה אפקטיבי נדרשת גם תשובה לשאלה מה יקרה בעזה ביום שאחרי.

ראש הממשלה נמנע מלעסוק בכך עד כה, בעיקר מסיבות פוליטיות, אבל הוא לא יוכל לחמוק מכך לעד. נתניהו אומר לא לחמאס, לא לרשות הפלשתינית ולא לשליטה ישראלית קבועה בעזה. ומה כן? מדברים כרגע על ניהול בידי צוות בינלאומי במימון ערבי, אבל כדי שזה יקרה נדרש מהלך בינלאומי מורכב שסיכוייו לא ברורים, שטרם הותנע.

הוא הדין בצפון, שם הפתרון למפונים נראה רחוק עוד יותר מאשר בעזה. יש שלוש דרכים להרחיק את חיזבאללה מהגדר: במלחמה רחבה או מוגבלת, במהלך מדיני, או בשילוב של שניהם. האמריקנים מתרוצצים בין ירושלים לביירות כדי לקדם מהלך מדיני, אבל גם אם הסכם כזה יושג - מי ערב לכך שחיזבאללה לא יפר אותו, בדיוק כמו שעשה עם החלטה 1701 של מועצת הביטחון שסיימה את מלחמת לבנון השנייה?

התשובה ברורה, ולכן ההערכות בישראל גוברות שיידרש מהלך צבאי מסוים גם בצפון. אלא שכדי לאפשר מהלך כזה אחרי הכתישה המסיבית של עזה נדרשת לגיטימציה בינלאומית, שחסרה לישראל כרגע. ממשלת ישראל לא ממש פועלת כדי לקדם אותה, וגם לא אומרת לצה"ל (או לתושבים) מה הצפי לעתיד הקרוב והרחוק.

המסקנה ברורה, וצמרת צה"ל גם מנסה לזעוק אותה בכל דיון, בינתיים בהצלחה מוגבלת. על הדרג המדיני להגדיר יעדים, לפעול בזירה הבינלאומית כדי לייצר להם תנאים, ולתאם ציפיות עם הציבור. לא להיות להקת מעודדות - להנהיג.