דילמת עזה: ברצועה שוב מאבדים את עולמם

בשונה ממערכות עבר, צה"ל לא מחפש הפעם תמונת ניצחון בעזה. ראשיהם של יחיא סינוואר ומוחמד דף יהיו אמנם הישג ראוי, אך הוא לא יפחית מעוצמת המכה שספגה ישראל ב־7 באוקטובר. ההבנה שרק הוצאה מתפקוד של הזרוע הצבאית של חמאס והפסקת שליטתו בעזה ישלימו את המהלך, מלמדת שישראל איבדה את התמימות: המלחמה הזאת היא לא עוד קרב תודעתי, אלא מלחמה על החיים ועל העתיד.

דווקא על הרקע הזה אסור להפחית מעוצמת התמונות שיצאו אתמול ושלשום מעזה, של אלפי פלשתינים צועדים דרומה ובידיהם דגלים לבנים. ספק אם התמונות האלה שינו משהו במצב הרוח הלאומי בישראל, אבל ברחוב העזתי - ומעבר לו, ברחוב הפלשתיני והערבי - הן היו מכה של ממש בבטן. מבחינתם, מדובר ב"נכבה" מחודשת, מהדורה עדכנית ל"אסון" של 1948 שבו הם שוב מאבדים את עולמם.

הדעה הרווחת בישראל היא שיחיא סינוואר משייט עדיין על ענני האופוריה של מתקפת 7 באוקטובר. הוא רואה בעצמו צלאח א־דין מודרני, שהצליח להנחיל לישראל את התבוסה הקשה בתולדותיה. מה שקורה כעת הוא ראשיתו של תהליך שעשוי להתברר כהיפוך מגמה. הלחץ שמפעילה ישראל על עזה מייצר שינוי אמיתי - אם הוא יימשך ואף יגבר, הדיו יבקיעו את חומות הבונקר של סינוואר ויחייבו אותו לקבל החלטות קשות.

חמאס צריך לדאוג

גם בסבבי לחימה קודמים תקפה ישראל בחמת זעם את עזה. הרצועה נותרה בחורבותיה לאחר עופרת יצוקה, צוק איתן ושומר החומות, אבל באף אחד מהם לא היתה נדידת אוכלוסייה בהיקפים כאלה. זאת תוצאה של עוצמת התקיפות כעת - יותר מ־20 אלף חימושים שהוטלו על עזה בחודש האחרון - ושל ההבנה שהפעם זה לא עוד סבב, אלא מערכה שתכליתה הכרעה.

המהלך הקרקעי נועד להשלים את התקיפות האלה. משתתפים בו כוחות בהיקף חריג, שמטרתם להדק את טבעת החנק על חמאס. בעשרת הימים הראשונים של התמרון נשחקו כמה ממערכי ההגנה שבנה חמאס סביב עזה ובתוכה, ובכלל זה נפגעו כ־150 פירי מנהרות, ולצידם מפקדות ומחסני אמל"ח רבים. צה"ל אמנם משמר במתכוון ערפל קרב בכל הנוגע למיקום הכוחות, לתנועתם ואפילו להיקף הנפגעים, אבל אם סינוואר ואנשיו מצליחים בכל זאת לבנות תמונת מצב - הם אמורים להיות מודאגים מאוד.

בקצב ההתקדמות הנוכחי, יוכל צה"ל להשלים בתוך כמה יממות את השתלטותו על כל מרחב העיר עזה. אסור להבין מכך שחמאס יוכרע: עדיין יישארו לו מנהרות, פעילים ואמצעי לחימה (וכמובן את דרום הרצועה, שבה ישראל פעלה רק מהאוויר), אבל שליטתו האפקטיבית ברצועה תתרופף מאוד.

לישראל יהיו אז כמה דילמות, והבולטת שבהן היא כיצד לנהוג בביה"ח שיפא, שכבר הוגדר רשמית בידי ישראל כאחת מהמפקדות הצבאיות המרכזיות של חמאס. הדילמה ברורה: פעולה כזאת תבהיר שישראל לא מתכוונת להשאיר ברצועה אף פינה חסינה, ומנגד היא עלולה לסבך את ישראל בעולם בגלל מה שייתפס כפלישה לבית החולים המרכזי בעזה.

המצוד יימשך "חודשים ושנים"

בהמשך להשלמת ההשתלטות על העיר עזה, ינסה צה"ל להעמיק את פגיעתו בתשתיות של חמאס ובאנשיו. זה מהלך שיכול להימשך שבועות ארוכים, אלא אם יוחלט על דרך פעולה שונה. בכירים בישראל כבר רמזו כי צה"ל עשוי להתפרס מחדש ולהחליף את השליטה בשטח בפשיטות ממוקדות או נרחבות בהתאם לצורך, במטרה למנוע את חזרת חמאס לצפון הרצועה.

בהמשך לכך, תידרש ישראל להחליט מה לעשות עם דרום הרצועה. אם חמאס לא יוכל לחזור לעזה, יקטן משמעותית האיום מצידו - בוודאי אם ישראל תמשיך לתקוף אותו ואת ראשיו מהאוויר גם בגזרת חאן יונס ורפיח. בישראל הבהירו כי הכוונה היא להמשיך במצוד הזה עד לפגיעה בכל הנהגת חמאס "גם אם הדבר יארך חודשים ושנים", כהגדרת גורם בכיר.

התקווה היא שהשילוב הזה של לחץ צבאי מסיבי, ביחד עם מצוקת האוכלוסייה, יכריע את הנהגת חמאס ויוביל לשני תהליכים: בטווח הקצר הוא יאפשר קידום של עסקה לשחרור החטופים, ובטווח הארוך הוא יוביל לחילופי שלטון בעזה. בשני המקרים מדובר בתהליכים מורכבים, שידרשו הכרעות קשות גם בצד הישראלי.

אחת מהן עומדת כל הזמן על הפרק: הסכמה להפוגה מסוימת בלחימה, בתמורה לשחרור מקצת מן החטופים. נראה שישראל עשויה להסכים לכך אם השחרור יהיה משמעותי, ובלבד שמדובר יהיה בהפוגה בלחימה ולא בהפסקת אש. זאת, מתוך הבנה שמרגע שהאש תחדל, תתקשה ישראל לזכות בלגיטימציה הבינלאומית שנדרשת כדי לחדש אותה, בדרך להשגת היעדים המוצהרים של המערכה.