איתי, אביו של יובל זילבר שנהרג בקרב בעזה: "היה מתנה גדולה"

החלל ה-17 מתחילת הפעילות הקרקעית: צה"ל הודיע הבוקר (חמישי) על נפילתו של סגן במיל' יובל זילבר, מפקד מחלקה בגדוד 7007 בחטיבת 'הראל', בקרב בצפון רצועת עזה.

זילבר, בן 25 מרמת גן, הוא בוגר תיכון 'אהל שם' בעיר. בשירותו הסדיר היה קצין בחטיבת הנח"ל. בתחילת המלחמה הוא היה בטיול הגדול, אבל התייצב בצו 8 ברגע שנקרא לכך.

אביו, איתי, סיפר על בנו: "יובל היה מתנה גדולה, לא היה תחום שהוא לא היה בו אלוף. הוא היה חד, חכם, מדוייק, סופר אנליטי - ומצד שני מחובר ללב, עם רגש ענק. אין מקום שהיה מגיע אליו ולא עשה אימפקט, לא יעיר אותם לא יתחבר אליהם, לא יצחיק אותם, לא יחבק אותם, לא יעזור להם".

בטקסט שכתב יובל ניתן לזהות את רגישותו ואישיותו המיוחדת: "יש לי שריטה, שלכתוב בקרבי זה מזל רע. לא רק לכתוב, לתעד בכללי, כאילו איכשהו כל הנופלים הם תמיד מוצלחים מצחיקים ומשוררים כאלה שמשאירים אחריהם משהו, ככה שאני מסתכן פה (אז תעריכו!)".

"אם אתם בבית אני ממליץ לכם להרתיח מים, לקחת תיון אהוב ולהכין תה שילווה אתכם בזמן שאתם קוראים. במידה וזה לא מתאפשר, אני רוצה שתדמיינו מולכם כוס של תה רותח שמנחם אתכם.  מוכנים? יופי יאללה תטעמו!..עכשיו, אני לא יודע איך זה היה ואם זה רק אני או שכולנו מוזרים,  אבל אני מפחד מהשלוק הראשון של התה. אשכרה מפחד על אמת, פחד כזה שמרגישים בבטן, ואני ומקרב את הכוס לפה שואף אוויר כמעט וטועם.. אבל עוצר. ככה כמה פעמים עד שאני אוזר אומץ ושותה, לרוב זה מעולה, למרות שלא מעט פעמים אני מקבל כוויה לפעמים אפילו אחת רצינית, כזאת שבלמעלה של החך. מכירים?".

"מה שמעניין בסיפור, זה שהוא ממחיש בצורה כמעט מושלמת את הצעד הראשון בדברים שמפחידים אותנו. כל פעם שאני מדבר מול קהל השנייה שלפני היא המפחידה ביותר, כזאת שבה אנחנו באי ודאות מוחלטת. זה פחד טהור". 

"אם נמשיך עם המחשבה הזאת נוכל למצוא שיטה להתמודדות עם הפחד, היא אפילו היא די פשוטה. קחו שלוק. בלי להתלבט יותר מדי, נשמע פשוט? אז לפעמים קל לדבר, אבל האמת היא שבחיים כולנו נותנים לתה של ההזדמנויות להתקרר לעיתים קרובות מדי ככה סתם מתחת לאף . אנחנו מתלבטים כל כך הרבה בגלל הפחד והוא מתקרר למרות שיכולנו לגלות אם התה חם בשלוק אחד".

"אנחנו רואים מישהי שמוצאת חן בעינינו ונותנים לה לעבור, אנחנו מתלבטים מה נלמד ונעשה במקום פשוט לעשות וללמוד. אנחנו שומרים את הדברים שאנחנו רוצים לעשות לאחר כך עד שזה כבר לא רלוונטי ומתפספס, וחבל".

"כי כולנו רוצים לחיות חיים לוהטים, חיים שעוברים בלחיים סמוקות חיים שיאתגרו אותנו, שירגשו אותנו...חיים ששווה לחיות. אז נכון, זה יהיה מפחיד, לפעמים נקבל כוויות ולפעמים היא לא תרצה ולפעמים נעשה טעויות, אבל יש פעמים שזה יהיה הדבר הטוב ביותר שיכל להיות. ואז זה שווה את הכל".

ישראל וילוז׳ני, מנהל תיכון 'אהל-שם', ספד לזילבר, בוגר בית הספר: ״יובל, בוגר בית הספר (מחזור ע"ו, 2017), מוכשר ואהוב, נפל אתמול בקרב ברצועת עזה. יובל הוא בוגר כיתת המחוננים, מצטיין וחברותי, מוקף חברים ויזם חברתי, היה מדריך בצופים - בשבט ירקון, ובלט בתרומה ובאהבה שלו לשבט. בבית הספר הקים יובל פרויקט של הוראת מבוגרים, והצטיין בפרויקט LEAD - מסלול לפיתוח מנהיגות. לתוכנית הייחודית הזו מתקבלים תלמידים יצירתיים וערכיים, המעורבים בכל תחומי העשייה בחברה הישראלית.

יובל היה ציר מרכזי בכל פעילות חברתית, היה הרוח החיה בטיולים ובאירועים חברתיים, ואהוד מאד על חבריו. מוריו מספרים עליו שניחן ביכולת זיכרון יוצאת דופן, בחשיבה יצירתית ומקורית, יכולת למידה עצמית גבוהה ולא פחות חשוב - אדם ערכי, בעל חוש הומור, טוב לב ורגישות לזולת.
לאחר סיום התיכון יובל המשיך לשנת שירות בבית שאן. גם בצבא הצטיין, יצא לקצונה בחיל רגלים, והיה מפקד מחלקה בגדוד חי"ר. זו אבדה גדולה לכל קהילת אהל שם. חיוכו וטוב ליבו יחסרו לנו מאוד״.

כרמל שאמה הכהן, ראש עיריית רמת גן, ספד לו: "עד כמה אובדן, צער וכאב אפשר לספוג? כמה משפחות עוד ישמעו את נקישות השכול? יעל ואיתי היקרים, מי ייתן ואתם ההורים האחרונים שמצטרפים למשפחת השכול. משפחת זילבר היקרה, כולנו משתתפים בצערכם. אין לנו מילים שבאמת ינחמו ובטח לא ירפאו, אבל כל מה שבני אדם יכולים לעשות ולעזור במצב הזה נעשה תמיד. מדינת ישראל והעיר חייבות לכם לנצח על המחיר היקר והאינסופי ששילמתם ומחויבות להנצחת יובל שלכם".