ישראל מנהלת, נכון לאתמול, מלחמה בשבע זירות. ריבוי הזירות והסנכרון הנדרש ביניהן הופכים את המערכה הנוכחית למורכבת ביותר שישראל ניהלה מעודה, ולכזאת שנדרשים בה קור רוח, עצבי ברזל, תבונה, וגם לא מעט מזל כדי לצלוח אותה בשלום.
אלוף פיקוד העורף: "המלחמה תהיה ארוכה - שבועות וחודשים" // דובר צה"ל
הזירה הראשונה והראשית היא עזה. תמונת המתקפה הקרקעית שישראל מנהלת בה לא הובהרה דייה, וצה"ל שומר על ערפל קרב מכוון כדי לבלבל את חמאס. נדמה שכאשר יתפוגג במעט הערפל יופתעו בעזה, וגם מעבר לה, מעומק האחיזה של צה"ל בשטח הפלשתיני. אסור להבין מזה שהכרעת חמאס קרובה: גם האופטימיסטים ביותר מקרב מפקדי צה"ל סבורים שיידרשו לכל הפחות שבועות אחדים כדי לפגוע משמעותית ביכולת המבצעית והשלטונית של חמאס.
אחד המאמצים שכבר מניב פירות הוא הפגיעה בדרגי הביניים של מפקדי חמאס, בעיקר מפקדי הגדודים. זאת, לצד הרג של עשרות מפעיליו ופגיעה בתשתיות מבצעיות של הארגון. מנגד, גם חמאס צובר הישגים: אחרי האופוריה שנרשמה בישראל שלשום עם המבצע לשחרורה של החטופה אורי מגידיש, נרשמה אתמול יממה קשה יותר עם נפגעים לצה"ל. הציבור הישראלי יידרש לעור עבה במיוחד כדי להתמודד עם הקשיים שתביא איתה התקופה הקרובה, כהמשך למתקפת 7 באוקטובר.
הזירה השנייה היא הצפון, לבנון כזירה עיקרית וסוריה כזירה משנית. גם אתמול, ביום "רגוע" לכאורה, היו כמה שיגורים של טילי נ"ט ומרגמות לשטח ישראל, וצה"ל פגע בתשתיות ובפעילים של חיזבאללה. נראה שהארגון נחוש לשמר רף מסוים של לחימה וגביית מחיר מצה"ל כחלק מהמאמץ שלו לסייע לעזה, אולם ההערכה הרווחת היא שאין לו עניין להידרדר למלחמה כוללת.
מסיור קצר באזור עולה שצה"ל נערך היטב בהגנה בגבול לבנון. נראה שגם התגובות האגרסיביות יחסית לכל תקיפה הפתיעו את חיזבאללה, שצבר כבר כ־60 הרוגים. אולם מעבר לניסיון להימנע ממלחמה בצפון כדי למקד מאמץ בדרום, תידרש הממשלה להחליט מה לעשות עם הכוח העצום שחיזבאללה מחזיק לאורך הגבול: רבים מהתושבים מצהירים במפורש שלא יחזרו לבתיהם כל עוד האיום מצפון חי וקיים.
הזירה השלישית היא יהודה ושומרון. בכל לילה מבצעים צה"ל ושב"כ עשרות מעצרים, וגם הרשות הפלשתינית החלה לפעול בתקיפות נגד פעילי חמאס, מחשש שינצלו את המומנטום ויפנו נגדה. תחת האירועים בדרום נרשמה גם עלייה חדה בפגיעה של גורמי ימין קיצוני בפלשתינים, והיא הובילה את הצמרת הביטחונית להזהיר כי הדבר עלול לדרדר את המצב בשטח. גם האמריקנים העבירו אזהרות דומות, ודרשו מהממשלה לפעול לריסון הקיצונים.
מחיר המלחמה
הזירה הרביעית היא העומק. הביטוי העיקרי שלה בשבוע האחרון הוא שיגור אמל"ח מתימן לישראל - טילי שיוט, כטב"מים, ואתמול לראשונה גם טיל קרקע־קרקע שיורט בידי מערכת החץ. לאחר שהשיגורים הראשונים יורטו בידי כוחות אמריקניים וסעודיים, שינו החות'ים את נתיבי הטיסה של הכטב"מים, וישראל נאלצת להתמודד איתם קרוב יחסית לשטחה. סביר שאם הפעילות הזאת תימשך באינטנסיביות הנוכחית, תידרש ישראל לדילמה אם להרתיע את החות'ים בדרכים אחרות.
הזירה החמישית היא החטופים. הצהרותיו של דובר חמאס עוררו אתמול שוב תקוות לשחרורם של חטופים רבים, אולם גם אם שחרור כזה יתבצע בימים הקרובים, הסיטואציה נותרה קשוחה ומורכבת כשהיתה. ישראל מנסה להפעיל בה כמה מנופים - מדיניים, ביטחוניים ואחרים - אך ייתכן שתידרש לשלם במטבע ההומניטרי כדי לקדם שחרור של חטופים. בראש סדר העדיפויות נמצאים מטבע הדברים הילדים, הנשים והמבוגרים. גורמים המעורבים בסוגיה אמרו אמש כי הנתון האחרון שפורסם - 240 חטופים - אינו סופי, וסביר שהוא יתעדכן ויעלה בימים הקרובים.
הזירה השישית היא המשק. בדיונים שנערכו בימים האחרונים עולה בעקביות מחיר המלחמה כתוצאה מגיוס המילואים הנרחב, מפינוי התושבים בדרום ובצפון ומהקיפאון במגזרים נרחבים במשק. הערכות עדכניות מדברות על גירעון של יותר מ־100 מיליארד שקלים, שצפוי לגדול ככל שהמלחמה תתארך והחזרת המשק לפעילות תשתבש או תתעכב.
לזירה הזאת צריך להכניס גם את הצורך לשקם את עוטף עזה, ובמקביל לטפל בתושבים שפונו עד שיוכלו לשבת לבתיהם. המהלכים האלה מתנהלים עד כה באופן חלקי ומגומגם, והממשלה צריכה להעביר הילוך בכל הקשור למתן מענה טוב יותר למפונים בתחומי התעסוקה, החינוך, הרווחה, הדיור ועוד.
הזירה השביעית היא הבינלאומית. יש בה שני רכיבים מרכזיים, שקשורים ביניהם - דיפלומטיה והסברה - שנדרשים כדי לייצר לישראל את הלגיטימציה הנדרשת להמשך הפעולה. נראה שבינתיים ישראל נוחלת הצלחות בקרב הממשלות במערב, שתומכות במהלכים הצבאיים שלה בעזה, אבל היא משלמת מחיר בדעת הקהל העולמית שמתעדפת באופן ברור את הצד הפלשתיני. תוצאה מיידית של הדבר היא זינוק באנטישמיות ברחבי העולם, מה שיגביר אוטומטית גם את הסיכון ליהודים ולישראלים ברחבי העולם.
