פלוג'ה ומוסול, פינת עזה: שיעורים לקראת הכניסה הקרקעית

הדיון בישראל על כניסה קרקעית לרצועת עזה תופס את כל תשומת הלב הפוליטית והתקשורתית, שעה שמאות אלפי חיילי מילואים ממתינים על הגבולות לרגע האמת.

לאוויר נזרקות שאלות על הצורך בריכוך אווירי, על הלוחמה במנהרות ועל הגדרת מטרות המבצע, ורבים מתקשים בכלל לדמיין כיצד ייראה מבצע קרקעי גדול של צה"ל ברצועת עזה.

בימים האחרונים הדהדו כלי תקשורת בארה"ב סדרה של אמירות מצד בכירים אמריקנים, שסיפקו לעמיתיהם בישראל נקודות השוואה מעימות אחר שמוכר היטב בוושינגטון. ה"ניו יורק טיימס" דיווח כי בשיחה עם שר הביטחון יואב גלנט הזכיר מזכיר ההגנה האמריקני לויד אוסטין את הקרב שהתרחש בעיר פלוג'ה.

"למעשה ארה"ב נלחמה בשני קרבות בפלוג'ה, באפריל 2004 ובנובמבר אותה השנה, ושניהם רלוונטיים לפעולת ישראל ברצועת עזה", אומר פרופ' דני אורבך, היסטוריון צבאי מהחוגים להיסטוריה וללימודי אסיה באוניברסיטה העברית. בפלוג'ה, עיר ב"משולש הסוני" במרכז עיראק, פרץ מרד של חמושים סונים אסלאמיסטים. הניסיון האמריקני המגושם להיכנס לעיר ולדכא את המרד נגמר באסון, גם צבאי וגם פוליטי.

"דווקא מהקרב הראשון של פלוג'ה יש לנו הרבה מה ללמוד", אומר אורבך. "מה שקרה הוא שארה"ב נגררה לתגובה מבלי להתכונן אליה, פשוט נסחפה לתוך הפעולה. הדרג הפוליטי לחץ על הנחתים לצאת למבצע בלי שהם מוכנים לכך, ללא מודיעין ובנחיתות מספרית מול המורדים. המורדים גם הצליחו לחסום את הדרכים ולמנוע מהאמריקנים תגבורת, שעה שהם נהנים מנהירה של חמושים מכל רחבי עיראק. שני גדודי הנחתים שנשלחו לעיר נאלצו לסגת לאחר שספגו אבידות כבדות ביותר, והצבא האמריקני רשם את אחת מהתבוסות המשמעותיות שלו במאה ה־21.

"הלחימה הפכה גם לאסון תקשורתי, כשחיל האוויר האמריקני הפציץ מטרות ללא מודיעין ומאות אזרחים נהרגו. ממשל בוש פעל בסיטואציה פוליטית רגישה ושאף לסיים את הסיפור מהר. במקום זאת, קיבל סיפור ממושך וכואב".

להשקיע בהיערכות

הקרב השני של פלוג'ה התרחש כמה חודשים לאחר מכן, ואליו כבר הגיעו האמריקנים מוכנים. "הם הצליחו לגייס את הממשלה העיראקית לקחת חלק גדול יותר בפעולה ואף נענו לבקשת הממשלה לתת לו שם בערבית. הם באו בסדר כוחות מתאים, עם ציוד רב וגם עם אורך נשימה פוליטי, שהוא חשוב לא פחות". כיבוש פלוג'ה מחדש לקח חודש וחצי ועלה בחיים רבים, אך ארגוני המורדים סולקו מהעיר והשליטה הועברה לידי העיראקים.

עיראק סיפקה עוד דוגמה ללוחמה קשה בשטח עירוני, דוגמה שקשה להתעלם ממנה לקראת המערכה בעזה: הקרב על מוסול (2017-2016), שהיתה בשליטת דאעש. אוכלוסייתה של העיר השנייה בגודלה בעיראק עומדת על שני מיליון נפש, קרובה לזו של רצועת עזה, ולדאעש, ששלט בעיר באותה תקופה ומשווה לעיתים קרובות לחמאס, היה שפע זמן להתחפר ולהתארגן להגנה.

אף שהמתקפה בוצעה על ידי קואליציה של ארה"ב, המיליציה הכורדית ומדינות נוספות, את עיקר נטל הלחימה קיבל על עצמו הצבא העיראקי. דאעש נלחם על כל בניין ובניין, כשהוא ממלכד את הרחובות ומשתמש ברשת מנהרות מסועפת בפרווריה של העיר. "מה שהעיראקים עשו היה בכל פעם לכבוש שכונה אחת, להשתלט עליה בכוחות מיוחדים, לנתק את דרכי הגישה אליה ולהתקדם לשכונה הבאה", מסביר אורבך. לעיראקים, בסיוע אווירי של ארה"ב, לקח תשעה חודשים ואלפי הרוגים עד שהעיר, שחרבה לגמרי, סוך־סוף טוהרה מדאעש.

אורבך: "מה שהכי חשוב ללמוד מהסיפור של מוסול הוא שדרוש פה אורך רוח, גם לפני הכניסה וגם במהלכה, ומוכנות להבין שיהיו כישלונות נקודתיים ויהיו אבידות. עם זאת, הניצחון הסופי בהחלט אפשרי".