הדילמות העומדות בפני קבינט המלחמה מורכבות כפי שלא היו מעולם. כל אחת מהן קריטית בהשפעתה על השגת מטרות המלחמה ו/או על התפתחות מלחמה רב־זירתית אזורית רחבה. בטור זה אתמקד בדילמות הקשורות למהלך ברצועת עזה בלבד.
הריסות ברצועת עזה לאחר מתקפה של צה"ל // צילום: רשתות חברתיות
האם מטרת המלחמה האולטימטיבית - השמדת כל היכולות הצבאיות והשלטוניות של חמאס - היא בת השגה ותואמת את האילוצים הקיימים?
השגת מטרה לא תתבצע רק בהתקפות אוויריות
השגת מטרה כזאת אינה יכולה להתבצע רק בהתקפות אוויריות ובסיכולים ממוקדים. היא מחייבת כניסה קרקעית לרצועה, על כל חלקיה, למשך זמן ממושך לשם טיהור וניקוי כל חור, מחילה, מנהרה וחיסול בכירים. לשם כך גויס מערך מילואים של מאות אלפי לוחמים, שאותו ניתן להחזיק לא יותר מכמה שבועות או חודשים ספורים.
חייבים לזכור כי גם אם יתבצע מהלך קרקעי עמוק ורחב עם הישג מבצעי מרשים ביותר, אין כל ביטחון שחמאס ו/או הג׳יהאד האסלאמי לא ישקמו את עצמם, יבנו יכולות חדשות ויחזרו להיות גוף דומיננטי המסוגל לאתגר את ישראל בעתיד. צריך להניח שבסוף המהלך תהיה עסקת חילופי שבויים.
בעסקה זו ישוחררו אלפי אסירים היושבים בבתי הכלא שלנו, והם יהפכו ברבות הימים לחלק מההנהגה החדשה של הטרור ברצועה. הרי ישבנו שנים רבות בתוך הרצועה, ואנחנו עדיין יושבים ביהודה ושומרון, ולמרות זאת לא הבסנו את הטרור הפלשתיני עד כדי היעלמותו.
דילמה נוספת היא אם תוכנית מבצעית של צה״ל בסיוע שב״כ יודעת לעמוד ביעד מלחמה אולטימטיבי כל כך? אם כן, יש לוודא כניסה למהלך כאשר מקסימום התנאים ההכרחיים קיימים: מודיעין מדויק, מטרות, יכולות מבצעיות, כשירות הכוחות, הבנת התרחישים והאתגרים שיופיעו במהלך הביצוע, ועוד. אולם אם קיים פער כלשהו בין המטרה לבין יכולת השגתה, אחת מהן חייבת להשתנות!
התאמת המטרה ליכולת המבצעית או המתנה להשלמת פערים ביכולת. שאלת התכלית האסטרטגית, מצב סיום הלחימה והעברת השליטה ברצועה הם סוגיות כבדות משקל, המחייבות הגדרות בהירות כבר עתה.
האילוצים נגד מהלך קרקעי: בעלי משקל
האילוצים נגד מהלך קרקעי מהיר אף הם בעלי משקל. הלחץ הציבורי והבינלאומי לפתרון סוגיית החטופים והשבויים כבד מאוד. רמת התלות בארה״ב הפכה בשבועיים וחצי האחרונים לאילוץ מרכזי. מול התייצבות חסרת תקדים של ארה״ב לצד ישראל, כולל פריסת כוחות, חבילת סיוע ביטחוני עצומה ומעורבות בכירי הממשל והצבא האמריקני, לא יכול הקבינט שלא להתחשב באינטרסים אמריקניים וב"בקשות״ הקשורות למתאר המלחמה.
״בקשות״ אלה כוללות כמה מרכיבים מרכזיים: חטופים תחילה, סיוע הומניטרי, הקפדה על דין בינלאומי והימנעות מהיגררות לא אחראית לפתיחת חזית מול חיזבאללה העלולה להצית עימות רב־זירתי ואזורי.
גם מרחב התמרון הבינלאומי ישחק תפקיד מהותי במערכה. לרוב במצב פתיחה כמו ב־7 באוקטובר, כל פעולה מהירה היתה מקבלת ״חלון זמן״ משמעותי מהזירה הבינלאומית, אולם חלק מחלון זה כבר נשחק עקב ההמתנה הארוכה והנזק הסביבתי ברצועה. בהינתן מהלך קרקעי המלווה בסיוע אוויר מאסיבי, ובהנחה ששום מהלך לא יסתיים רק בצפון הרצועה אלא ימשיך דרומה - האילוץ הבינלאומי יהפוך כבד מאוד, ובסוף מגביל מאוד.
בתרחיש שבו ההכרעה תהיה על השבת חטופים תחילה, ״עסקה״ כזאת תכלול שחרור של כל האסירים הפלשתינים היושבים בבתי הכלא הישראליים וערבויות בינלאומיות שתבטחנה שצה״ל לא יתקוף ברצועה אם לא תהיה התגרות מהצד העזתי. המשמעות: ביטול המהלך ההתקפי!
אם כך יהיה, ייתכן שהאירוע הביטחוני הנוכחי יירגע - אולם ישראל תצא מובסת ומוגבלת, ומטרת המלחמה לא תושג בטווח הזמן הקרוב.
ההשלכות של מציאות כזאת על מעמדה הביטחוני ועל הרתעתה של ישראל חמורות. כך גם באשר למעמדה בקרב מדינות ברית אברהם, אשר ראו בה ״מעצמה ביטחונית״. השלכה חמורה ביותר תהיה על צה״ל, סדיר ומילואים.
סיום בתחושת תבוסה ואי־מיצוי מהלך התקפי עלולים לייצר חוסר אמון במערכת ולהוריד מוטיבציה באופן קיצוני. ההשלכה החמורה תהיה על תושבי העוטף ועל תושבי גבול לבנון, שיחד עם ציבור גדול מאוד יאבדו אמון במענה הביטחוני של ישראל.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו