בשיחות סגורות שקיים ביממה האחרונה, תלה ראש הממשלה את השיהוי בכניסה קרקעית לעזה בשתי סיבות עיקריות. הראשונה, עניינם של החטופים, והתקווה לשחרר כמה שיותר מבהם בטרם יפלוש צה"ל לרצועה. השנייה, מוכנות לא שלמה של הכוחות, וכתוצאה מכך גם חשש להיקף גבוה של נפגעים.
היום ה-15 ללחימה: תיעוד היערכות כוחות צה״ל לכניסה הקרקעית // דובר צה״ל
בסוגיה הראשונה, של החטופים, מופעל על ישראל לחץ צולב: מצד המשפחות בארץ, ומצד ראשי מדינות בעולם (בעיקר כאלה שיש להן אזרחים שנחטפו לעזה). אלה ואלה חוששים למה שיקרה ליקיריהן מרגע שתתחיל הפעולה הקרקעית. הדאגה שלהם מובנת בהחלט; חמאס יידרש להעמיק אז את קרב ההגנה על חייו, ועלול להקריב חטופים - אם מתוך רצון לשרוד ואם מתוך נקמה.
אבל סוגיית החטופים אינה מתנהלת בחלל ריק. ישראל לא תוכל להחזיק לנצח את הקפיץ הדרוך של כוחות על הגבול ומשק בהמתנה, שלא לדבר על המתיחות בצפון. היא תידרש להכריע בימים הקרובים לאן פניה, וסביר שתפנה מערבה. כל אופציה אחרת תבטיח את הישרדותו של חמאס, ולא תפתור את בעיית החטופים.
לקחת את העניינים לידיים
צריך לומר ביושר: בינתיים חמאס הוא שמנהל את ההצגה. הוא אמנם ירד למחתרת, אבל משם העסק מתקדם על פי התסריט שכתב. ישראל כותשת מהאוויר ומהססת להיכנס קרקעית, וחמאס מנגן לה על העצבים באמצעות שימוש ציני בחטופים. שום דבר ממה שהוא עושה אינו מקרי: לא מי ששוחררו, לא החומרים שפורסמו, לא מה שהן אמרו, ומובן שלא הירי המדוד שממשיך להחזיק מדינה שלמה בעצבים רופפים.
אם ישראל חפצה בניצחון, היא צריכה להתחיל לקחת את העניינים לידיה. לפנות לכלי התקשורת ולפעול במשותף שלא לשדר את חומרי התעמולה של חמאס, לא לשדר סרטונים של חטופים, לא לשדר מסיבות עיתונאים של משוחררים.
את המידע אפשר להעביר ישירות למשפחות, מבלי לשחק בעצבים של אלה שלא שוחררו (ושל אומה שלמה). כך גם ייחסך מהעולם המחזה השקרי של ארגון שדואג לכאורה לשלום החטופים, ואפשר יהיה להמשיך למסמר אותו כתואם דאעש.
צמצום העיסוק בחטופים גם יפחית בהכרח את הלחץ על הממשלה. הטענה שצה"ל לא מוכן עדיין עומדת בסתירה לדברי מפקדיו, שהבהירו בשלל דרכים ופורומים בימים האחרונים שההכנות הושלמו וכעת ממתינים רק לאישור.
אפשר להבין את החשש של הקברניטים, בוודאי על רקע הכישלון המהדהד של 7 באוקטובר, וגם על רקע דברי שלל מומחים (האלוף יצחק בריק בראשם) שטוענים שהצבא אינו ערוך למשימה. אבל שיהוי מתמשך לא רק שלא יוסיף דבר, אלא עלול להזיק.
צריך לומר ביושר: זאת תהיה מלחמה מכוערת, קשוחה, רווית נפגעים. מלחמת חפירות, שבה גם לחמאס יהיו הישגים. אבל לישראל אין ברירה, אלא לנהל אותה. אין לה שום דרך אחרת להכריע את חמאס וליטול ממנו את השלטון ברצועה, ואין לה שום דרך אחרת להשיב לידיה את הביטחון בעוטף עזה ואת ההרתעה בדרום ובאזור כולו. ובעיקר, אין לה קיצורי דרך. עליה לעמוד מול חמאס, להיישיר מבט - ולנצח.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו