כשקוראים אנחנו באים: המילואימניקים שבחזית

"נחגוג בחתונה שלנו כשהכל ייגמר"

רס"ן (מיל') ר' וסרן (מיל') ש' התארסו לפני חודש וביקרו את המשפחה בעוטף עזה

קצת עליכם: רס"ן ר': "אני מבאר שבע במקור. כיום עובד כאנליסט בחברת הייטק. בת זוגי, סרן ש', גדלה והתחנכה בקיבוץ בעוטף עזה וכיום היא עובדת כמנהלת צוות בחברת שיווק דיגיטלי. אנחנו גרים יחד בתל אביב. התארסנו לפני כחודש, בהתרגשות גדולה. התכוונו להתחיל להתכונן לחתונה, אך בשל המצב התוכניות השתנו. על אף המרחק בינינו, אנחנו תומכים זה בזה ויודעים שהעשייה שלנו משמעותית והכרחית עכשיו. אני בטוח שאנו עוד נחגוג בחתונה שלנו כשהכל ייגמר".

תהליך השירות שלכם: רס"ן ר': "התחלתי כלוחם, ועקב בעיות רפואיות עברתי לשירות כקצין במערך לביטחון מידע ואני משרת מילואים פעיל יותר מעשר שנים. כיום אני קצין ביטחון מידע בפיקוד הדרום. מטרת היחידה היא לשמור על ביטחון כוחותינו ולאפשר חופש פעולה מבצעי לצה"ל".
סרן ש': "התחלתי את שירותי הצבאי כמדריכת יח"ש וכקצינה עשיתי את המעבר לעיסוק המבצעי. שירתי בכמה תפקידים כקצינת מבצעים, ובהם גם באוגדת עזה. כיום במילואים אני משרתת בתפקיד מבצעי בגזרת הדרום".

איפה הייתם כשהמלחמה התחילה: "היינו נצורים בממ"ד באחד מיישובי העוטף עם משפחתנו. לאחר כ־30 שעות הצלחנו להתפנות עצמאית, הגענו לדירתנו, התארגנו, ויחד יצאנו מייד למילואים".

מסר אופטימי: "החיבור שנוצר בעם עקב הטראומה הגדולה יוביל אותנו לצמיחה ולמקום טוב יותר. אנחנו מאמינים שהעוצמה שלנו כצבא וכעם גדולה שבעתיים כשאנחנו יחד ומחזקים זה את זה".

"לא היה לי ספק: אגיע לאן שצריך"

סגן (מיל') נופר ברמן, תצפיתנית במילואים, היתה בתוך פחות משעתיים בדרך ליחידתה

קצת עלייך: "בת 23 מנתניה, סטודנטית שנה שלישית לביוטכנולוגיה באוניברסיטת תל אביב"

תהליך השירות שלך: "התגייסתי באפריל 2018. אחרי קורס והכשרה של שלושה חודשים הגעתי כתצפיתנית לכרם שלום במשולש הגבולות ישראל־מצרים־עזה. היום אני משרתת בחמ"ל יפתח".

איפה היית כשהמלחמה התחילה: "התעוררתי ב־09:00, והטלפון היה מוצף בהודעות מחברות מהשירות הצבאי. כמה דקות אחרי זה קיבלתי שיחת טלפון שהוקפצתי למילואים. ב־11:00 כבר הייתי בדרך לג'וליס עם חברה שגויסה יחד איתי. לא היה לי ספק שאקפוץ ואגיע לאן שצריך אותי. מבחינתי זה מובן מאליו להירתם ולהגיע לעזור בכל מה שצריך. בתוך פחות משעתיים הייתי בדרך לדרום".

מסר אופטימי: "להיות תצפיתנית זה להיות חלק ממשפחה ענקית, עם לב ענק ורוח גבית. קיבלתי כל כך הרבה הודעות מבנות ששירתו בעבר שהן מוכנות לתרום ולהתייצב לשירות המילואים. זה בוער בכולנו. חמאס פגעו בכמה מאיתנו, ממשפחת נחל עוז. כל אחת ואחת מהן היא לב ענק. הרוח שלהן היא הרוח במפרשים שלנו כל יום מחדש".התייצב

"חיפשתי כרטיס טיסה עוד לפני שקיבלתי צו 8"

רס"ל (מיל') איתמר מישר חזר לארץ מאנגליה כדי לשרת במילואים

קצת עליך: "בן 34. רוב חיי גרתי בחו"ל. בגיל 20 עליתי לארץ כחייל בודד ושירתי בגדוד שקד בחטיבת גבעתי. הייתי צלף וקלע, ואני עוסק בזה גם כיום במילואים. כשהתחילה המלחמה חזרתי לארץ מבריטניה כדי להתגייס. ברור לי שזה הדבר הנכון לעשות".

איפה היית כשהמלחמה התחילה: "ברגע שהאירוע התחיל וראיתי את החדשות, עליתי על המטוס הראשון לארץ. שמעתי שחטפו רבים לעזה והבנתי שכנראה תתחיל מלחמה, אז חיפשתי כרטיס טיסה לישראל עוד לפני שקיבלתי צו 8".

מסר אופטימי: "יהיה טוב! החברה שלנו חזקה, אנחנו עם מנטליות חזקה ונהיה בסדר. אני מבין את החשיבות של מה שאנחנו עושים וכולנו פה כדי להילחם ולהוביל לימים טובים יותר".

"אני יושב בטנק וצועק יחד עם אשתי שיולדת"

סגן (מיל') שחר בן שהם, מ"מ בחטיבה 8 של השריון, הוקפץ כשאשתו בסוף החודש התשיעי

קצת עליך: "סטודנט למעבדה רפואית באוניברסיטת בן־גוריון. גר בבאר שבע עם עינב אשתי".
איפה היית כשהמלחמה התחילה: "בבית. ב־11:00 הדלקתי את הטלפון וקיבלתי שיחה מהסמ"פ שהוקפצנו למילואים. מפה התחיל הטירוף של לארגן תיק ולצאת לדרך".

איך המשפחה בבית מסתדרת: "עינב היתה בחודש התשיעי וילדה בראשון שעבר. בדיוק היינו בכוננות בצפון, קיבלתי ממנה שיחה שהיא עם צירים בדרך לביה"ח, ואיחלתי לה בהצלחה. בשלב מתקדם היא שוב התקשרה אלי, וזו היתה סיטואציה מטורפת: אמא שלה, שהיתה איתה, שמה אותי בטלפון, וצעקתי עם עינב תוך כדי שאני יושב על הטנק והיא יולדת. אחרי שהתינוק נולד ראיתי אותו בווידאו. אחרי שישה ימים עשו מאמצים להוציא אותי לברית, ושם פגשתי לראשונה את עינב ואת התינוק".

מסר אופטימי: "אחרי שלקחו את התינוק להתאוששות דיברתי קצת עם הפלוגה. סיפרתי להם שנולד לי בן ואמרתי שכולנו נישאר בכוננות ונעשה כל מה שיידרש כדי שהוא יגדל במדינה בטוחה".