חייבים לשנות את השפה: חיים ילין על היום שאחרי המלחמה

בדרך כלל בימי שבת ב־6 בבוקר אני יוצא לריצה. בשבת השחורה של 7.10 במקרה יצאתי מאוחר יותר. עפרה ידידתי, שיצאה לפניי, לא חזרה. ב־6:31 שמעתי את השיגור הראשון למרכז. בבארי הבתים ממש רועדים כשמשוגרים טילים לעבר המרכז. ישר הבנתי שמשהו לא בסדר. כעבור 10 דקות החלה אזעקת צבע אדום גם אצלנו ונכנסנו לממ"ד. מייד שמעתי יריות, ואז גם שמעתי דיבורים בערבית. נשארנו בממ"ד ונעלנו אותו. מהר מאוד הבנתי שבארי נכבשה.

במשך שבע שעות לא היה אף אחד חוץ מכיתת הכוננות שיגן על הילדים, המבוגרים, התינוקות והמשפחות שנטבחו ונשרפו. שואה, כאן אצלנו. כשחיילי צה"ל הגיעו, בסביבות השעה 3 בצהריים, הערבית התחלפה בעברית וזה נתן לנו תקווה שיש סיכוי לצאת בחיים.

את סיפורי הזוועות כולם מכירים. את הדיבורים על שבירת הקונספציה והצורך בשינוי דיסקט - כולם מכירים. הבעיה היא שלא נוכל לשנות את מציאות המחר עם עולם המושגים של עולם האתמול.

במשך 20 שנה אנחנו חיים מסבב לסבב. במשך 20 שנה פוליטיקאים משתמשים באותה שפה ובאותו עולם מושגים - "אנחנו נחסל את חמאס", "ישראל מייצרת הרתעה", "אנשי חמאס ייצאו מתחת לאדמה, יראו את הנזק ולא יעזו לירות טיל אחד". ובסוף 2,000 מחבלים, כמה שופלים ורכבים נכנסים וכובשים חבל ארץ של מדינת ישראל בלי שאף אחד ייצא להגנתנו.

הממשלה צריכה לבצע את משימתה, להורות לצה"ל לחסל את הטרור בעזה לתמיד, לא משנה כמה זמן זה ייקח. כי אנחנו לא נחזור לדרום כל עוד יש כדור אחד, אקדח אחד או טרוריסט אחד בעזה.

למחוק את מושגי העולם הישן

לא עוד "חזרה לשגרה", לא עוד "סבב". השפה עצמה צריכה להשתנות. כל עולם המושגים והמילים שאנו משתמשים בהם חייבים להימחק מהמילון העברי.

המונח "תחושת הביטחון" יתחלף. הביטחון לא יישען עוד על תחושות בטן, אלא על עובדות וידיעות ברורות. לא ייפלו טילים, כי לא יהיו כאלו. לא יפרצו את "גדר ההפרדה", כי לא יהיה בצד השני מי שינסה.

לא יהיה יותר "חמאס מורתע", כי לא יהיה חמאס. לא עוד "השבת ההרתעה לשנים קדימה", כי לא יהיה את מי להרתיע. כל דבר פחות מזה לא יוכל להיקרא ניצחון, לא יוכל להיחשב השבת הביטחון ולא יאפשר חזרה בטוחה לביתנו האהוב.

אם רוצים לשנות מציאות, צריכים לשנות את השפה. למחוק את מושגי העולם הישן מהלקסיקון ולהשתמש מעתה במילים אחרות. אפשר להרוס בתים, להרוס תשתיות, אך אי אפשר לרצוח את הרוח הציונית. אנחנו נבנה את החברה שלנו מחדש, נהיה אור למדינת ישראל ולעולם כולו. נחזיר את הערכים של רעות, ערבות הדדית, סולידריות, ונלמד מהחברה האזרחית שקמה לעזור. אנחנו חפצי חיים, אנחנו רוצים לחיות בארצנו וליהנות מצבע אדום ששייך רק לכלניות בדרום.

חיים ילין הוא תושב בארי וראש המועצה האזורית אשכול לשעבר