שטח הכינוס של גדוד 46 של שריון המה פעילות בשעות אחר הצהריים המאוחרות של יום חמישי. רגעים לאחר מתקפת פצמ"רים, כמה לוחמים היו עסוקים בהחלפת פינים בזחל של אחד מהטנקים, אחרים בדקו את כלי הנשק, וצוות שלישי עשה סיבוב עם הטנק לאחר סיום טיפול על מנת לוודא שהכל תקין.
תיעוד מדהים מקסדת לוחמים של השתלטות שייטת 13 על מוצב סופה// דובר צה"ל
לוחמי שריון, שנמצאים לא הרחק מרצועת עזה, נערכים באינטנסיביות לרגע שבו יוכלו לצאת לדרך ולהגן על מדינת ישראל. "במקום שבו יעמדו הזחלים - שם יעמוד הגבול", אומר הפתגם הידוע. השריונרים, המילואימניקים ולוחמי הסדיר כאחד נחושים לעמוד באמירה הזו במלוא עוזה. הפעם זו מלחמה על הבית.
על אחד מהטנקים אספנו לשיחה שלושה מילואימניקים שמהווים את שדרת הפיקוד של פלוגה א', פלוגת המילואים של הגדוד. מפקד הפלוגה רב־סרן (מיל') גולן קריגר; הסמ"פ סרן (מיל') מתן ברוס; ואחד ממפקדי המחלקה סגן (מיל') עומר כהן. יחד הם סיפרו את הסיפור הדרמטי של הפלוגה שנסעה על זחלים ממרכז הארץ עד לדרום כדי להציל את כפר עזה, ושכעת נערכת לכניסה לרצועה.
"בשבת ב־10 בבוקר הבנו כבר שמדובר באירוע גרנדיוזי, והקפצתי את הפלוגה. שעתיים אחר כך כל הפלוגה כבר הייתה באזור נחשונים והתחלנו לטפל בטנקים", מספר קריגר. בתחילה שקלו בצה"ל לשלוח אותם להילחם ללא הטנקים, אך לאחר מכן, כשהובן שיש צורך דחוף במשוריינים הקטלניים, קריגר פנה למפקד החטיבה והציע לו לצאת לדרך על זחלים. "שאלתי אותו 'אתה סומך עלי?', הוא אמר שכן והשבתי לו 'ניפגש בבוקר בעזה'".
בחצות יצאו הלוחמים על זחלים. "הבאנו ג'יפאי שייסע מקדימה ויפתח לנו את הדרך", הוא מסביר. "המחזה היה סוריאליסטי. הגענו לאזור קריית מלאכי ונסענו במקביל לכביש 6, ועצרנו להתרעננות בתחנת דור אלון. באזור קריית גת השטח נגמר לנו, ולכן עלינו על כביש 6".
מפלורידה לצה"ל
בשעה 12 בצהריים נכנסו הטנקים לכפר עזה, שם התבצרו מחבלים, וחברו לכוחות חי"ר ויחידות מיוחדות. "החי"ר זיהה את המחבלים, והטנקים שלנו ביצעו ירי פגז לבית של אחת מהמשפחות", ממשיך קריגר ומספר. "זו הזיה, אבל יש שני מחבלים אצלם, ובבית לידם הוצאנו אישה בחודש התשיעי להריונה. בבתים אחרים הוצאנו קשישים, משפחה עם שלושה ילדים ועוד. ניהלנו קרב בין גן השעשועים לבית הכנסת, נלחמנו על חדר האוכל של הקיבוץ. זה היה הזוי".
לאחר שסיימו את הקרב הגיעו לשטחי הכינוס והחלו להיערך לכניסה אפשרית לרצועת עזה. "נפרדתי מאשתי ומהילדים בבית הכנסת ויצאתי", אומר ברוס. "זה לא פשוט, אבל אחרי יומיים-שלושה זה מתחבר למשהו גדול. כולם מבינים שמה שקרה פה הוא לא משהו רגיל, ושמה שהולך לקרות יירשם בדפי ההיסטוריה של מדינת ישראל. זה התפקיד שלנו".
בשביל כהן מדובר בסבב המילואים הראשון עם הפלוגה, בין היתר כי את השנה האחרונה בילה עם אשתו הטרייה בארה"ב. כששמע שפרצה מלחמה בישראל - הוא לא היסס לרגע. "ב־22:30 שעון ארה"ב שמעתי שמשהו קרה והבנתי שצריך לפתוח את הטלפון", הוא מסביר. חזרתי לחברים שלי שהתקשרו והבנתי את תמונת המצב. 20 דקות אחר כך כבר היינו בדרכנו לשדה התעופה בפלורידה. בתוך 30 שעות מהרגע ששמעתי מה קורה הייתי בשטח".
"רוצה להיות חלק מההיסטוריה"
העבודה מתנהלת באינטנסיביות, כשלפתע נשמע קול אזעקה. "מהר, לטנק!", פוקד קריגר, ואנחנו רצים לטנק הסמוך. בפעם הראשונה זה 17 שנה אני מוצא את עצמי בתוך טנק בגדוד שבו הייתי בשירותי הסדיר, ושבו לחמתי במלחמת לבנון השנייה. מיהרתי לצלם, אך התמונות נגנזו בשל אמצעים מסווגים שחל איסור לצלם אותם.
כשאנחנו יוצאים, אנחנו נפגשים עם סגן בנצי ירחי. הוא קצין קבע, מפקד מחלקה בפלוגה ב' של הגדוד. את המלחמה החל ביישוב שבו הוא מתגורר - בני נצרים, על גבול רצועת עזה. "היינו ברגילה, ולא יכולתי לחבור ללוחמים שלי בצפון מטבע הדברים", הוא אומר. "במקום זאת, לקחתי נשק וחברתי לכיתת הכוננות שלנו. הגנתי על הבית, פשוטו כמשמעו".
ביום למחרת הוא יצא דרך כביש 16 ועשה את הדרך הארוכה לשטחי הכינוס, מכיוון שהדרך הסטנדרטית מסוכנת בשל חדירת המחבלים. כעת הוא נערך עם לוחמיו להיכנס לרצועה, שאותה עזב בפעם האחרונה בגיל 5, כתושב היישוב נצרים.
"הרגשות מעורבים, מכיוון שרק לפני רגע נלחמתי על הבית שלי פיזית", הוא חושף. "לצד זאת, כעת הגיע הזמן לממש את התפקיד שנולדתי בשבילו ושהתאמנתי אליו. להיכנס לעזה, להציל את מדינת ישראל, להיות חלק מההיסטוריה של המדינה שלנו. אנחנו עושים הכל כדי להיות כמה שיותר מוכנים. כולנו מחכים לרגע שבו ניכנס להגן על המדינה. שהמחבלים האלו ישלמו את המחיר, שיידעו שאסור להתעסק עם ישראל. זה לא עוד סבב או מערכה מסכנה, זו לא כניסה להשמדת מנהרות, אלא מלחמה שתיגמר בהשמדת חמאס".
הפעם זה ייגמר אחרת
הלוחמים לא מסתפקים רק בהיערכות. המילואימניקים ניצלו קשרים, והביאו למקום מכולות של חברה בינלאומית גדולה על מנת להתאמן על לחימה בשטח פתוח. דחפורים מיישרים את השטח. לוחמי שריון, גבעתי והנדסה נערכים באינטנסיביות לרגע שבו ייכנסו לעזה, עושים הכל על מנת להיות מוכנים.
בין אזעקה לפיצוץ, בין ירי רקטה ליירוט, הם מותחים זחלים, משמנים נשקים ולומדים מפות. הכל מוכן למלחמה שנכפתה עלינו. חדורי מטרה, הם עושים הכל כדי להיות מוכנים ללחימה בקן הצפעונים שרצח מאות על גבי מאות. לעולם לא עוד, הם משננים לעצמם. הפעם זה ייגמר אחרת.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו