טייס המסוק הראשון שהגיע ליישובי הדרום: "נהרות של מחבלים זרמו, התחלתי לירות כדי להרוג"

מתקפת הטרור הנפשעת של חמאס תפסה את סא"ל (מיל') א' בכוננות שגרתית באחד מבסיסי חיל האוויר. עם תחילת השיגורים מעזה, תוך דקות ספורות, הוא הוזנק והיה מסוק הקרב (מסק"ר) הראשון של צה"ל שהגיע לאזור רצועת עזה. בראיון מיוחד הוא מספר על נהרות המחבלים שחצו את הגדר, על ההחלטה לשגר חימוש בשטחנו ועל טילי הכתף שהכניסו המחבלים לשטח ישראל במטרה להפיל את המסוקים הראשונים שמגיעים לסייע.

"ביום שבת בבוקר הייתי בכוננות באחד מבסיסי חיל האוויר, נערכתי לסופ"ש של מנוחה בכוננות, לאחר שטיילתי עם הבן שלי בשביל ישראל", מספר א', איש הייטק בן 46 מהמרכז. "בסביבות 6:30 התעוררתי לאחר שקיבלתי בטלפון התרעות (פושים) מערוצי התקשורת על שיגורים. אמרתי לעצמי בלב שמוזר שלא מזניקים אותי, ותוך שניות בודדות באמת הזניקו אותי".

כמוביל רביעייה פיקד א' על המסוק שלו ועל מסוק נוסף שהמריא עימו, ותוך דקות בודדות הם כבר היו בדרכם דרומה. "כמה דקות לפני 7 בבוקר כבר המראנו במבנה. בדרך אמרו לי שיש אירוע בזיקים, חשש לחדירה. כבר הבנתי שלא מדובר באירוע רגיל, כי היו גם רקטות קודם לכן. כשהתקרבתי לאשדוד אמרו לי שיש אירוע ברעים. אמרתי לעצמי: אוקיי, יש פה שני מוקדים, זה כבר אירוע אחר".

א' מספר שכשטייס מסוק קרב מקבל אירוע - הוא מסתכל במעין מצלמה מיוחדת במסוק שבאמצעותה מחפשים את האויב. "אם לצורך העניין שני ק"מ מהמקום שקיבלת יש אירוע אחר – אתה לא רואה אותו כי המצלמה ממוקדת על אזור אחד. תוך כדי הגיחה אני מתחיל לשמוע דיווחים על אירועים נוספים, אז עשיתי זום־אאוט, התחלתי לראות אירועים נוספים.

"הבנתי שאנחנו במלחמה"

"עשר דקות לאחר מכן כבר מצאתי את עצמי מוציא טיל ליד בסיס רעים בהכוונה של חייל מהאוגדה לעבר מה שהוא חשב שזה מחבל. אני מספיק מנוסה לדבר עם כוח קרקעי, לתחקר אותו ולקבל תמונת מצב כדי לא לפגוע באזרחים.

"אני קודם כל יורה לצורך שיבוש, כי החייל לא יודע להתחייב בפניי שהאנשים שהוא רואה הם מחבלים במאה אחוז. חששתי שאולי מדובר באזרח שבורח לצד הכביש ומתחבא. שאלתי את החייל אם הוא בטוח שאלה לא אזרחים, והוא אומר לי 'אני לא בטוח'. כדי לא להרוג אזרחים שבורחים אני יורה חימוש בצד, וידעתי שאבין לפי התנהגותם אם מדובר במחבלים או באזרחים. כשבודדתי את האנשים והבנתי שמדובר במחבלים התחלתי לירות לתכלית, כדי להרוג".

בשלב זה נאמר לא' שאין כוחות שלנו שנוסעים על טנדרים או אופנועים. "ואז מתחילים לירות", הוא אומר. "מתחילים בצורה שיטתית, סוג של מטווח ברווזים, גם כדי לסייע לכוחות של היישובים וגם כדי לבצע הפרדה בין אנשינו לבין המחבלים.

"בקו הגדר אני רואה שהיא פרוצה, ונהרות של אנשים זורמים לתוך המדינה. זה נראה בלתי נתפס. בשנייה הראשונה אתה אומר: רגע, מה זה? מאיפה הם מגיעים? מה זה הכמויות האלה? הם הגיעו גם עם מכוניות, עם דחפורים. החימוש שלנו זה טיל הלפייר. אני צריך לבחור במה אני פוגע הכי טוב. אני יורה טילים, תותחים, עד שנגמר החימוש די מהר, תוך שעה. טסנו מהר לרמון ועזרנו לגף הטכני לחמש את המסוק. אני מחמש בעצמי את הטילים על הכנף ויוצא שוב. קצת לפני 9 הייתי שוב באזור הקרבות, מטיל חימוש.

"מה זה הכמויות האלה?"

"כבר בסביבות 7:45 אמרתי לעצמי בקוקפיט שאנחנו במלחמה. במלחמה צריך לשחרר המון עכבות, את כמות האישורים שצריך לקבל לפני ירי. ואכן, בשבת ביצעתי ירי רב בלי לשאול אף אחד. לא אמרו לי 'רשאי', אפילו לא ביקשתי, עשיתי מה שאני מבין על דעת עצמי. זה שחרר אצלי ולכל המערך סוג של מעצור".

א' מספר עוד כי המחבלים נערכו להגעתם של המסוקים והכניסו לשטח ישראל טילי כתף. "ירו עלינו טילי כתף, משטחנו, קרוב מאוד. הם היו מוכנים, באו עם זה כי הבינו שמי שיגיע ראשון ויאיים עליהם אלה מסוקי הקרב. 

"כשהגעתי דרומה היינו זוג, וכשעזבתי כבר היינו שישה. אנשים לקחו מסוקים מבסיס רמון, חימשו את אותם בטילים ויצאו, כי הבינו מהתקשורת שקורה משהו. עד שעה 16:00 זה מה שעשינו. זו לא הגיחה המורכבת ביותר שבה השתתפתי, אבל זו הגיחה הכי מורכבת מבחינת דילמות שהשתתפתי בה במזרח התיכון, והייתי במקומות שונים".

בתשובה לטענות התושבים על כך שהצבא הפקיר אותם, מציין א': "הגענו מהר מאוד במונחים של האירוע. התחקירים יראו את האמת – כמה מהר היתה התגובה. מן הסתם, מול כאלה נחילים זה הרבה יותר מורכב".