לפני שיהיה מאוחר מדי: דרושה יוזמה ואסרטיביות מול חיזבאללה

הרעה אמנם נפתחה ביום שבת מדרום, אבל ככל שחולפים הימים גובר הסיכון לעימות נרחב עד כדי מלחמה בחזית הצפונית. מאז שהחלה הלחימה עם חמאס בעזה, התקריות לאורך קו העימות בגבול לבנון הולכות ומחריפות - ירי רקטות, ירי נ"ט לעבר הכוחות, חדירות. נוכח העצבים והמתחים, בשעות הערב נדרשו תושבי הצפון להיכנס למקלטים מחשש לחדירת כלי טיס עוינים מלבנון, מה שהתברר בהמשך כאזעקת שווא.

כשהראש של ישראל, וכמובן הלב, נמצאים כל כך עמוק בעזה, עם מאות הרוגים וחטופים - הדבר האחרון שישראל צריכה ורוצה הוא עימות עם חיזבאללה.

אלא שכפי שההסלמה הביטחונית בשנת 2006 החלה בעזה, עם חטיפתו לרצועה של גלעד שליט ב־25 ביוני, והסתיימה במלחמת לבנון השנייה, עם חטיפתם של אהוד גולדווסר ואלדד רגב ז"ל ב־12 ביולי - גם כעת אנו נמצאים במגמת הידרדרות מסוכנת מאוד בגבול הצפון.

עד היום גרסו בישראל כי מלחמה עם חיזבאללה תהיה כאין וכאפס לעומת "הסלמונת" בעזה. אחרי הטבח הנורא, השחיטה, הרצח והדברים שקשה אפילו להעלות על הכתב, לא בטוח שניתן לומר זאת כבר באותו הביטחון. ובכל זאת, עימות עם חיזבאללה הוא אופרציה אחרת לחלוטין, וישראל עשויה להתמודד עם המלחמה המורכבת והארוכה ביותר בתולדותיה.

נכון למועד כתיבת שורות אלה, בימים האחרונים עשתה ישראל הכל כדי לנסות להפריד בין הזירות. לפיכך, היא מסתפקת בתגובות מדודות, יש שיגידו מדודות מדי, למרות ההתגרויות החמורות של הימים האחרונים. נסראללה מותח מאוד את החבל, אולי מתוך מחשבה שזה הזמן להתגרות בישראל, אך יש אפשרות שהחבל יברח לו ושלאירועים תהיה דינמיקה משלהם.

קיימת גם אפשרות שהוא יחליט לפתוח במלחמה באופן יזום, במיוחד אם צה"ל ייכנס קרקעית לעזה וכוחותיו יהיו מושקעים שם. כך יוכל נסראללה לנסות להוכיח את תיאוריית "קורי העכביש" שלו, ולהלום בישראל דווקא כשהיא חבולה ומוכה, לאחר שספגה את המהלומה הקשה בתולדותיה.

מנגד, גם מזכ"ל חיזבאללה מבין את עוצמתה של ישראל ואת העובדה שאין לה כעת מה להפסיד, ולכן האגרסיביות שהיא תפעיל עלולה להוות מכת מוות עבור לבנון.

דרוש ניצחון מוחץ

בינתיים, בחזית הדרום, צה"ל הצליח להשיג שליטה יחסית על עוטף עזה, והודיע כי אין יותר חדירות חדשות לשטח ישראל. אך בכל זאת, גם היום נרשמו היתקלויות בשטח, ואפילו היתקלויות קשות, ובמערכת הביטחון יוצאים מנקודת הנחה כי יש עוד מחבלים בודדים המסתובבים בשטח ישראל.

בחזית ההתקפה, צה"ל ממשיך להתמקד בפעולה חריפה מאוד מהאוויר, וכל מקום שבו יש יעדי חמאס פשוט מותקף, לא בפינצטה וללא "הקש בגג".

הצבא שם לו מטרה מרכזית לפגוע בבכירי חמאס מהאוויר, ובלילה הקודם אף הותקפו כמה מהם. ביבשה, מאות אלפי המילואימניקים שהגיעו לדרום עוברים אימונים, ומבצעים מודלים ונוהלי קרב לקראת האפשרות הסבירה שיקבלו את הפקודה להיכנס לרצועת עזה.

אם אנו אומה חפצת חיים, אין לנו ברירה אלא לסיים את המערכה בעזה בניצחון מוחץ, ברור וחד־משמעי. אף שנתניהו מסרב לומר במפורש שיש למוטט את שלטון חמאס, רצועת עזה חייבת להפוך לעיי חורבות, בלי היסוסים ובלי עכבות.

במקביל, נוכח ההתגרויות בגבול הצפון, על מנת שלא נגיע בצפון למצב דומה לזה שאליו הגענו בדרום, בדיוק כפי שנסראללה מתלבט אם זוהי שעת הכושר שלו לפעול - ייתכן שדווקא עכשיו ישראל היא שצריכה להגיב באגרסיביות לתקריות הגבול, ואולי אפילו לצאת למהלך יזום. היתרון בכך הוא שישראל תוכל להתחיל את המערכה בתנאי פתיחה טובים יותר. מנגד - החסרונות עצומים, שכן כולנו מבינים את המשמעות של מלחמה עם חיזבאללה, מה גם שלחימה בשתיים או יותר גזרות במקביל היא מורכבת מאוד.

רמת הלחץ וההיסטריה במדינה כולה היא גבוהה. לכולם ברור שימים דרמטיים וקשים עוד לפנינו. אבל אם אנו רוצים להישאר פה, במזרח התיכון - אין לנו ברירה אלא לנצח.