זעקת הצפון: "תנו לנו נשק, לא רוצים ליפול קורבן לטבח הבא"

בשעה שהלחימה הקשה בעוטף עזה נמשכת, ומניין הקורבנות רק עולה ככל שנוקף הזמן, בצפון מביטים בדאגה דרומה - ומבקשים לא להיות הבאים בתור ולמנוע את הטבח הבא. התושבים דורשים ממשרדי הביטחון והביטחון לאומי לחמש אותם במהירות בנשק, בתחמושת ובציוד, בשל חשש משתי זירות חדשות שעלולות להתפתח בצפון: מצד אחד חדירה מלבנון, ומצד אחר – הצטרפות ללחימה של אזרחי ישראל מהכפרים באזור ללחימה. 

המצב ביישובי הצפון עוכר שלווה. כפי שדיווחנו כאן, מחסני הנשק של כיתות הכוננות רוקנו, בין השאר לנוכח החשש שהנשק ייגנב בדי גורמים פליליים. בעיה נוספת שעימה מתמודדים התושבים טמונה בביורוקרטיה: הדרישה לחימוש כיתות הכוננות עוברת דרך אנשי מילואים פעילים שנמצאים כעת הרחק מבתיהם, מאחר שגויסו למלחמה. התוצאה: מי שנותרו ביישובים הם מבוגרים לאחר גיל שירות מילואים פעיל, שרוצים להבטיח את שלום משפחותיהם ושכניהם, ולמנוע את המראות הקשים מבארי, מכפר עזה, מאופקים ומשדרות.

"דרושים רימונים, אפודים, מחסניות"

"אנחנו מתחננים לממשלה לא להיות בטבח הבא", אמר ל"ישראל היום" ערן טפר, תושב המועצה האזורית משגב, "אנחנו בקרבת ריכוזים גדולים של אוכלוסייה ערבית בגליל התחתון ,וגם לא רחוקים מדי מגבול לבנון. שני האיומים האלה, מול כיתות כוננות שמצוידות רק באקדחים. זו בדיחה. אנחנו חייבים כלי נשק ארוכים, אפודים, מחסניות, רימונים, קסדות – הכל".

טפר מסביר כי פנה לשר הביטחון יואב גלנט וכן לשר לביטחון לאומי איתמר בן גביר, אך נתקל בקשיים כשביקש את אישור הצבא להצטייד בנשק ארוך. "בסוף השבוע הזה הבנו שהצבא לא יהיה באירועים הבאים, גם לא המשטרה וגם לא מג"ב. רק כיתות הכוננות יצילו את היישובים מטבח", מבהיר טפר, ושולח מסר לשרים: "אני מבקש להתערב ולתת הנחייה מיידית לקבלת נשקים ארוכים לאזור משגב. זה דחוף וחשוב ועשוי להציל חיים רבים". הוא מצביע על בעיות דומות בשניים מיישובי המועצה, שכניה וכישורית.

מול אטימות המערכת

"בגולן ובחלק מהיישובים בגליל אין כיתות כוננות", מוסיף סא"ל (במיל') עדי קדושביץ ממושב אניעם, "פעם היו נשקיות ולפני כמה שנים רוקנו אותם בשל חשש לגניבה בידי גורמים פליליים. אצלנו ביישוב אמרו שאפשר לחתום על שישה כלי נשק בלבד לאנשים שעדיין משרתים במילואים. זה צחוק מהעבודה, כי האנשים האלה נקראו עכשיו למילואים. צריך שמי שיחתמו על הנשק הם אנשים שכבר לא במילואים ונשארים ביישוב. אנחנו מנסים לשכנע את המערכת עכשיו שזה מה שהגיוני לעשות, אבל כרגע מטרטרים אותנו, בלי שום התקדמות".

כבר שלשום שוחח קדושביץ עם ראש המועצה כדי לזרז את המהלך. "כל הלילה אנחנו שומעים מטוסים מעל הראש, והיום אנחנו יכולים להגיד שהכל הוא סימן לבאות. חייבים לחלק לנו פה כלי נשק, לפני שיהיה מאוחר מדי. אני בן 62, הייתי מג"ד, סמח"ט, אפילו שיגייסו אותנו פורמלית אם צריך, כדי לקבל את הנשק שיגן על החיים שלנו כאן. יש מלחמה!".

משיחה עם גורם בכיר במשרד לביטחון לאומי, עולה כי אכן מאז שבת נרשמו עשרות רבות של בקשות מיישובי הצפון להצטייד במהירות בנשק ארוך – וכי ביממה האחרונה אושר ל-30 יישובים לרכוש נשק כזה. אולם יישובים רבים נוספים עדיין ממתינים. בלשכתו של השר בן גביר מבטיחים טיפול מהיר והסרת חסמים ביורוקרטיים כדי לספק ליישובים את האישור הנדרש; עם זאת, מי שיצטרכו לממן את רכישת הנשק יהיו היישובים עצמם, ומדובר בעסק יקר מאוד.

השר בן גביר, וגם מנכ"ל משרדו שלמה בן אליהו, הורו לוותר על תבחינים לא מהותיים בדרך להכרה ביישוב מסוים כ"ראוי" (להצטיידות בנשק ארוך), וקוראים ליישובים להגיש בקשות בהקדם. נוסף על כך, הם מדגישים כי מי שיכולים להגיש את הבקשה הם היישובים עצמם, ולא תושבים יחידים. מנגנון נוסף של אישורים מתקיים גם מול שר הביטחון גלנט. כעת נותר לראות אם הבקשות יאושרו במהירות הדרושה; בעת שבדרום מוסיפים לספור קורבנות, בצפון עדיין יש תקווה למנוע אסון מבעוד מועד.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו