הקריסה והתקווה: לתעל את הזעם לגביית מחיר חסר תקדים מחמאס

אלו הם ימים קשים מאוד, מהקשים שידענו. הימים הקרובים ידרשו אורך רוח ואוויר לנשימה - אלו הם ימים של מאות הלוויות, של סיפורי השבויים, של כאב המשפחות, וכל זה לצד הלחימה העזה שתימשך ולצידה גם לצערנו מחירים קשים.

הציבור הישראלי צריך להבין שאנו בתחילת האירוע ולא בסיומו; שהגם שמכת הפתיחה של חמאס, שתפסה את ישראל מופתעת לחלוטין, עלתה במחירים בלתי נתפסים, ישנה עוד מערכה קשה לפנינו. את האויב הזה נכה קשות. מנהיגי חמאס, מפקדיו, פעיליו - כולם בני מוות.

התפיסה רבת־השנים של רובנו, שלפיה חמאס מעדיף לערער את יהודה ושומרון אך לשמור על עזה שקטה, קרסה באופן מכאיב וטרגי. המודיעין כשל, באופן שידרוש תחקיר מעמיק בעתיד, אבל אין לנו שום פריבילגיה לעצור, אין אפשרות כזו - המשך המלחמה תלוי במודיעין חזק ואיתן. אני מכיר את המפקדים, אני סומך עליהם ובטוח שירימו ראש ויכאיבו לאויב כמו שרק הם יודעים לעשות זאת.

כל האופציות על השולחן

הדם רותח. תיעודי המשפחות שנטבחו בדם קר, ילדים קטנים ותמימים, קשישים, נשים, עשרות השבויים - מרתיחים את כולנו. הכעס והזעם שאנו מרגישים, הוא גם הזעם של אנשי הצבא. את הזעם הזה יש לתעל כעת לגביית מחיר חסר תקדים מחמאס.

ברמה האסטרטגית יש שלושה מרכיבים להישג הנדרש:

• הפסקת שלטון חמאס ברצועה והחלפתו.
• השמדת היכולות הצבאיות של חמאס אשר אפשרו את הפעולה שביצע.
• יצירת תנאים המאפשרים שחרור השבויים.

החלופות המבצעיות האפשריות למימוש ההישגים נעות על המתח שבין שתי שיטות קצה לא רצויות: בקצה אחד - מבצע אש שמסתיים בהפסקת אש מול חמאס (מה שעשינו תמיד) - לא יוביל להישג של הפסקת שלטון חמאס.

ובקצה השני של הסקאלה - כיבוש מלא של רצועת עזה וטיהורה במשך כל הזמן שיידרש עד להשמדת הזרוע הצבאית של חמאס - המשמעות היא מחירים כבדים וזמן ארוך מאוד.

בין שתי חלופות הקיצון יש שני סוגי מבצעי ביניים אפשריים: מבצע אש ארוך ומאסיבי לשחיקת יכולות חמאס או מבצע תמרון מוגבל (פשיטות בכל הרצועה או כיבוש להכרעת חלק ממנה). לשם הבהרה - חלופות הביניים הן התקפיות ואגרסיביות באותה מידה, ואת ההחלטה מהי השיטה שהתקבלה ראוי להשאיר עמומה.

אחת המטרות של ישראל במלחמה הזאת היא לא להיגרר למלחמה רב־זירתית, דבר שעלול לפצל את הקשב ולהחליש את הפעולה מול עזה. לפיכך ראוי לחשוב מה יקרה בצפון. תחזיות והערכות הן דבר קשה תמיד, ובמלחמה הזו הן בלתי אפשריות. זאת משום שהנחות היסוד מול חמאס קרסו, ולכן יש להטיל ספק בכל מערכת התפיסות שלנו.

לפני שבועות אחדים, בכנס לציון 50 שנה למלחמת יום הכיפורים שנערך ב־INSS, כשניסיתי לתאר קונספציות שגויות אפשריות, הצגתי כדוגמה את זו שמלחמה רב־זירתית לא תתפתח מעימות פלשתיני. כלומר שחיזבאללה לא יקריב עצמו לטובת הפלשתינים. מה שלמדנו שלשום הוא שצריך לחשוב על הכל מחדש.

ליצור נוכחות מרתיעה

המלחמה הזו היא יוזמה פלשתינית של חמאס ולא מהלך איראני או צירי יזום. לכן ניתן להעריך (בזהירות כאמור) שחיזבאללה לא ירצה להיגרר למלחמה מנקודת נחיתות (ללא מרכיב ההפתעה), אבל ישנם חמישה מרכיבים שידרבנו אותו לעשות זאת:

סולידריות והשתתפות בנטל - ירי סמלי שלא יסכן את חיזבאללה בכניסה למערכה, אך זה עלול להוביל לדינמיקה של הסלמה.

תגובה ישראלית כנגד חיזבאללה על ירי פלשתיני מלבנון, שסביר שיקרה.

מסע נקמה של אזרח ישראלי באתר קדוש, ובדגש על הר הבית.

מהלך ישראלי מאוד חריג בעזה, כגון: תמרון מאסיבי מאוד, תמונות חריגות וכו'.

מומנטום שלילי ישראלי. כישלון ישראלי שיחליש את ההרתעה הישראלית עלול לגרות את התיאבון של האויב.

אסור לקבל כל ירי מהצפון בהיסטריה כמלחמה רב־זירתית. זה צפוי ויש להיערך לכך, לשפר את ההגנה באופן המאסיבי ביותר שיש לנו, וליצור נוכחות מרתיעה תמידית באזור.

מלחמה על הבית

ישראל תנצח במלחמה הזאת. מדהים לראות את גילויי הסולידריות של החברה הישראלית, אותה סולידריות שכל כך חסרה לנו בתקופה האחרונה. כמה חבל שהיינו צריכים אסון לאומי שכזה כדי להיזכר שוב בנס הגלוי הזה שנקרא צבא העם. עינינו דומעות מהתרגשות כאשר אנו שומעים על ניסיונות של ישראלים שתקועים בחו"ל לתפוס את הטיסה הראשונה לארץ ולהתנדב לשירות מילואים, כאשר אנו רואים את הנהירה לתחנות מד"א לתרום דם ועוד ועוד.

עוד ידובר רבות על מה שעשינו לעצמנו בחודשים האחרונים, אבל אולי, רק אולי, הימים הנוראיים האלו יספקו לנו תזכורת שאין לנו צבא אחר, אין לנו עם אחר, האויבים שלנו נמצאים בחוץ ולא בפנים, ובאמת שרק ביחד ננצח. 

זו מלחמה על הבית, במלוא מובן המושג הזה, זו מערכה על העורף. את הניצחון נשיג רק בזכות החברה הישראלית הכל כך מיוחדת שלנו.

הכותב הוא מנהל המכון למחקרי ביטחון לאומי INSS, לשעבר ראש אמ"ן

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו