הגיע הזמן לשינוי תפיסה בזירה הצפונית

בצל המאבקים בעד הרפורמה ונגדה, בישראל נמשכת המתיחות מול המערכה הרב־זירתית שאיראן מובילה. איראן עושה זאת באמצעות לחץ על שלוחיה בצפון, בדרום וביו"ש לנקוט פרובוקציות וטרור, לאיים בתגובות חריפות נגד תגובה ישראלית, ולהתעצם באמצעי לחימה מתקדמים שמגיעים מאיראן, או שמיוצרים וממומנים בכספה. האיראנים לומדים מהפעילות הישראלית, וזוהי גרסתם למב"ם (המערכה שבין המלחמות), הפעם ביוזמתם.

בלבנון בונה איראן כבר שנים רבות את חיזבאללה ככוח המרכזי לעימות העתידי. לחיזבאללה מאות אלפי טילים סטטיסטיים לטווחים שונים, נשק נ"ט, מל"טים, יכולות מודיעין ואמצעים נוספים. אבל הסכנה העיקרית היא בניית ארסנל נשק מדויק באמצעות העברת טילים, חלקי טילים וטכנולוגיות מאיראן, ובשנים האחרונות גם הסבת טילים סטטיסטיים וייצור טילים מדויקים במפעלים שנבנו על אדמת לבנון. החימוש המדויק יהיה נשק בעייתי מאוד במערכה עתידית, ולכן מנהלת ישראל מערכה מתמשכת ורחבה למניעת האיום או להקטנתו, כחלק עיקרי מפעילויות המב"ם.

לחזור לתפיסת הביטחון

נסראללה משנה בשנים האחרונות את דפוס ההתנהגות של ארגונו, ולאחרונה אף הגביר את הפעילות הפרובוקטיבית, כנראה כתוצאה מניתוח מוטעה שלו (כפי שטעה בעבר) ומזיהוי חולשה ישראלית.

הוא ניזון מדיווחים בתקשורת הישראלית והעולמית, ומהתגובה (או מחוסר התגובה, יותר נכון) הישראלית. הדוגמאות כוללות: שליחת המחבל למגידו, בניית האוהלים בצד הישראלי של הגבול הלבנוני, התגרויות של לוחמים חמושים רעולי פנים על הגדר, הקמת עמדות איסוף מודיעין, טיפוח "כוח רדואן", בניית מנהרות תקיפה והגנה בקרבת הגבול, יצירת "שמורות טבע" מלאות משגרים ומחסני טילים, ירי טילים תלולי מסלול על ישראל וטילי נ"ט על עמדה באביבים ועל אמבולנס "זאב", איום על כלי טיס ישראליים ופרובוקציות נוספות.

אני דוחה את הניסיונות המוטעים ליצור הבחנה בין "פרובוקציה שלא מהווה איום" לפעולת טרור. זה בדיוק מה שנסראללה רוצה.

הגיע הזמן שישראל "תחליף דיסקט" בצפון ותממש את השינוי בתפיסת הביטחון שיזם רה"מ נתניהו בשנים 2017-2018. ישראל חייבת להעניש את חיזבאללה על כל פרובוקציה וניסיון לשנות את המצב בשטח, אך זה לא מספיק. ישראל חייבת להעניש גם את אלו שמממנים את חיזבאללה, קרי: איראן. מול איראן העונש לא חייב להגיע מיידית וישירות. יש אמצעים רבים לפגוע באיראן ולהחלישה. כפי שקרה לאחרונה בג'נין, ובעבר בעזה וביו"ש, היוזמה חייבת להינקט תוך שימוש בהפתעה, בתחבולה ובתגובה שתפגע באופן לא פרופורציונלי בנסראללה, בארגונו ובלבנון כמדינה.

אסור שהחשש מפני הסלמה יוביל להחלטות בצה"ל ובקבינט. צה"ל הוא החזק כאן, ומי שצריכים לחשוש מהידרדרות אלו חיזבאללה ואיראן, ואם נפעל נכון - זה מה שיקרה, כפי שקרה בעבר.

ישראל חייבת להחזיר לעצמה את ההרתעה מול חיזבאללה, שנפגעה בשנים האחרונות. מבלי להיכנס שוב לדיון על הסכם הגז, לי אין ספק שחלק ניכר מאובדן ההרתעה קשור להתנהלות מול נסראללה במהלך המשא ומתן. ההסכם כשלעצמו היה לדעתי שולי, ולא היה זוכה לכותרות ללא תקופת הבחירות, אבל ישראל היתה חייבת להפיק גז מהשדה לפני חתימת ההסכם כדי לשמר את ההרתעה. נסראללה מבין כוח ומזהה חולשות, וכרגע ההבנה שלו היא שישראל הורתעה. זה משפיע על התנהגותו מאז, ואת זה חייבים לשנות.

הטיפול בפרובוקציות של חיזבאללה בצפון קשור ישירות לאיראן ולמערכה הרחבה של ישראל מולה, שקרוב לוודאי שתפרוץ בשנים הקרובות - במיוחד אם ממשל ביידן ימשיך לעשות כל טעות אפשרית בשאיפתו להגיע להסכמות עם איראן לגבי תוכניתה הגרעינית, תוך שהוא מעניק לה יתרונות מפליגים ולא מקבל שום תמורה, למעט שקט מדומה עד לבחירות.

להרתעה יש ערך מדיני

כדי למנוע מלחמה בצפון, נסראללה חייב להבין שהיא לא תיפתח על פי רצונו ולא תסתיים לפי החלטתו. אני ממש לא דוחף למלחמה, להיפך, אבל אם נסראללה לא יפנים את המסר, ישראל חייבת ליטול יוזמה ולהפגין איום צבאי אמין מול חיזבאללה, כולל מוכנות למכת־מנע רחבה בהפתעה, בדיוק כפי שהיא דורשת מארה"ב מול איראן.

אחד הכלים המרכזיים בדוקטרינה האיראנית הוא לבנות סביב ישראל מאגרי נשק ולוחמים, שיצטרפו לעימות הרחב כשיפרוץ. את הטעויות של נסראללה, ואת הניסיונות שלו לשנות את כללי המשחק ולקבוע עובדות חדשות בשטח, ישראל חייבת לנצל כדי לפגוע מאסיבית בדוקטרינה האיראנית, ובעיקר כדי לחסל את מאגרי החימוש ואת מפעלי הייצור וההסבה של הנשק המדויק שנבנו בלבנון.

השבת ההרתעה תשפר את מעמדה של ישראל באזור, כולל במאמצי נרמול היחסים עם סעודיה. חשוב מאוד שגם בנושא מהותי זה יישמרו בקפדנות סדרי העדיפויות. אסור לשלם עבור נורמליזציה עם סעודיה במטבע גרעיני, לא בוויתורים מול התוכנית האיראנית, ולא בוויתורים מול דרישות הסעודים ליכולות גרעין עצמאיות על אדמתם במסווה של גרעין אזרחי, ללא קשר מי יפקח על המתקנים ואיזה דגל יתנוסס מעליהם.

הכותב הוא תא"ל (מיל'), עמית בכיר בקרן להגנהעל הדמוקרטיות (FDD) ופרופסור אורח בטכניון. היה היועץ לביטחון לאומי של רה"מ נתניהו וראש המטה לביטחון לאומי בפועל.