חיה פצועה שלא מקרינה עוצמה: חיזבאללה מזהה חולשה

הררי מילים ופרשנויות כבר נאמרו ונכתבו על החריצים העמוקים, שחורצת הרפורמה המשפטית בבשרה של החברה הישראלית, שמאיימת לקרוע לגזרים את כל מה שאולי היה פעם רקמה אנושית אחת. לא הרבה נכתב ונאמר על תדמיתה של ישראל, כפי שהמשבר הפנימי מקרין ומשדר כלפי חוץ אל המרים והמסוכנים שבאויבינו, ובראשם - איראן וחיזבאללה.

חסן נסראללה אינו טיפש. הוא יודע עד כמה חסר בסיס הניסיון החוזר ונשנה שלו ברבים בנאומיו להמשיל את ישראל לרשת של קורי עכביש, שניתן לפורר בן־רגע. הוא גם יודע שבעת הצורך, גם בכל מצב פנימי נתון, כשמישהו ינסה לכפות על ישראל מלחמה כוללת, היא תצא לקרב ותשיג, גם אם במחיר כבד, ניצחון שיחסל את ארגונו ויביא הרס וחורבן ללבנון.

ישראל פחות מסוכנת

אבל כעת, מן הבונקר שלו בביירות, נסראללה רואה בישראל, והוא אינו היחיד, חיה פצועה ושותתת דם, שעסוקה בעיקר בעצמה ובמכאוביה המתגברים, שלא מקרינה עוצמה וגם לא משדרת נכונות להסתער. נכון שהיא עדיין מסוכנת, אבל בגלל מצבה הקשה מותר להתקרב אליה, אפילו לידות בה חיצים קטנים, וגם לצפות בהנאה בלי להסתכן יתר על המידה.

צריך להיות עיוור כדי לא להבחין ברצף מעשי ההתגרות של חיזבאללה לאורך הגבול עם ישראל בחודשים האחרונים, שמעידים יותר מכל על תעוזה גוברת והולכת מצידו. במארס - שיגור המחבל עם מטען הנפץ למגידו. באפריל - מתן אישור לארגון פלשתיני לשגר עשרות רקטות לעבר היישוב שלומי בגליל המערבי. ביוני - זריקות אבנים מצד תומכי חיזבאללה לעבר כוח צה"ל בגזרת הר דב. בשבוע שעבר - ירי של טיל נ"ט לעבר אזור העיירה רג'ר.

ובין לבין, בחודש מאי - הצבת שני אוהלים ובהם כמה חמושים בשטח ישראל בגזרת הר דב. גם אם הפעולה הזו נעשתה, כפי שנטען, על ידי גורמי השטח בחיזבאללה בלי ידיעת נסראללה, הדרישה הישראלית מחיזבאללה לפנותם לאלתר, שהועברה בדרכים דיפלומטיות, נענית כעת בסירוב. נסראללה, על פי מה שמתפרסם כעת בלבנון, דורש בתמורה לפינוי האוהלים לעצור את בניית המכשול שבונה ישראל סביב העיירה רג'ר, בטענה שמדובר בחלק משטחה של העיירה ששייך ללבנון.

אין ספק שתעוזתו, שלא לומר חוצפתו הגוברת, של נסראללה, בהשראת פטרוניו בטהרן, נובעת מסימני החולשה והרפיון שהוא מזהה בישראל של קיץ 2023. משהו שמזכיר לו את קיץ 2006. אז הוא זיהה כאן ראש ממשלה חדש בתפקיד, לצד שר ביטחון ורמטכ"ל בלתי מנוסים בעליל. כעת הוא מזהה ראש ממשלה, אמנם מנוסה, אבל כזה שעסוק ושקוע עד צוואר במשבר הפנימי החמור ביותר בתולדות המדינה ובמשפטו.

לצידו רמטכ"ל, שבמקום לעסוק בעיקר בהיערכות למערכה רב־זירתית שעלולה להתפתח, נאלץ להתמסר להדיפת התקפות פרועות עליו מבית על סירובו להשלים עם "טרור לאומני", ובה בעת גם להתמודד עם תופעה מדאיגה של חיילי מילואים שמודיעים על הפסקת התנדבותם במחאה על הרפורמה.

נוסף עליהם שר הביטחון, שאמנם נחלץ מהדחה, אבל עדיין "מעוכב יציאה" לוושינגטון ואנוס לתמרן כדי להיפגש עם מקבילו האמריקני לתיאום מהלכים שהם חיוניים לחיזוק ביטחונה של ישראל. בבונקר בדרום ביירות מודעים לכך, וגם מקשיבים לתוכחות ביידן ורושמים בסיפוק שייתכן שארה"ב מתחילה להתרחק מישראל.

מעריכים שישראל "תתקפל"

חסן נסראללה אינו רוצה במלחמה כוללת עם ישראל. אבל הערכתו שישראל, במצבה הנוכחי, חוששת מכך עוד יותר ממנו, עלולה לשכנע אותו שהיא גם לא תמהר להגיב אם יגביה את רף ההתגרויות.

יתרה מזאת, בסביבתו יש אומרים כעת שייתכן שישראל, בגלל החשש מחיזבאללה, תיסוג מ"סיפוח" רג'ר, כפי ש"התקפלה" אשתקד בסימון הגבול הימי. כך גם יחזק את מעמדו בלבנון, שנחלש, וגם ימלא רצון שולחיו בטהרן.

הכדור לא נמצא בידי נסראללה, אלא בידי ממשלת ישראל. הנפיצות בחזית הצפונית ובזירת יהודה ושומרון היא סיבה מספקת לבלום כעת את החקיקה החד־צדדית, לעצור את הדימום הפנימי ולמקד את כל המשאבים בשיקום ההרתעה שנשחקה, לצד המשך העבודות לביצור קו הגבול הצפוני ללא מורא.